9.3.2024 – 155 באוקטובר, 2023 העצרת הערב, בככר החטופים, הסתיימה בספירה; מאחת עד מאה חמישים וחמש, כמניין הימים מאז השבעה באוקטובר, 2023. 155 ימים ש- 134אנשים, נשים וטף נמצאים בשבי החמאס, והמדינה שבגדה בהם והפקירה אותם באותה שבת ארורה, ממשיכה להפקיר אותם. ואין היא מבינה, המדינה, כי אם לא יחזרו, לא תהיה מדינה. השבוע, בזמן […]
4.2.2024 – 121 באוקטובר מאה עשרים ואחד ימים. מאה עשרים ואחד ימים מאז התעוררנו לאזעקת "צבע אדום". מאה עשרים ואחד ימים מאז ישבנו בממ"דים וחיכינו. היו גם מי שישבו במיגוניות, וחיכו. ובחדרים הבטוחים שבבסיסי הצבא. גם שם חיכו. חיכו לצבא שיבוא. והצבא לא בא. אחר כך היו שנשרפו והיו שנטבחו, היו שנאנסו, והיו שנפגעו בדרכים […]
4.1.2024 תשעים ימים. תשעים ימים יושבים אנשים ויושבות נשים, ילדים ומבוגרים, בחדרים מופגזים, או במנהרות חשוכות, לא רואים אור יום, רעבים, צמאים. הם יודעים איזה יום היום? הם יודעים שהתחילה שנה חדשה? הם חושבים שעוד יש מדינה? הם יודעים מי חי ומי מת? הם חושבים ששכחו אותם? שלא אכפת לממשלה שלהם שהם שם? אולי הם […]
4.12.2023 לימבו: בתיאולוגיה הנוצרית הקתולית – שפת הגיהנום; התחום שבין גן עדן לגיהינום, בו שוכנות הנשמות שמתו לפני הטבלתן לנצרות. הן אינן זכאיות לגן עדן, אך גם אינן נידונות לגיהינום. וכך אני, על הסף, כל הזמן על הסף. מזכירה לעצמי למנות, כל יום, את החסדים הקטנים – אני בחיים. אני בביתי. כולנו יצאנו בלי פגיעה […]
1.11.2023 למסמך הזה קוראים – יומן מלחמה-אוקטובר 2023. היום התחיל חודש דצמבר 2023. לא רואים סוף למלחמה. המסמך הזה התחיל מכמה דברים שכתבתי בממ"ד, בשבת של ה- 7.10.2023. חשבתי שזה עניין של כמה שעות; בכל זאת, בדרך כלל שוהים בממ"ד שעה, או אפילו פחות, ובימים מתוחים במיוחד נשארים באזור הממ"ד, בבית, שאפשר יהיה לזנק מיד […]
בשבת השחורה – 7 באוקטובר, 2023, שהיתי בממ"ד עם אמי ואחותי. 18 שעות עד שחולצנו. מה שהתחיל כמשהו שנראה לכמה שעות, הפך לימים ושבועות. וכבר נגמר אוקטובר, רק המלחמה עוד לא. הדברים שנכתבו בשעות הראשונות, ביום הראשון, פורסמו, אחרי עריכה ב"הארץ". יתר הדברים פורסמו, מדי יום בדף הפייסבוק שלי, ובדף הטוויטר. והנה, גם כאן, אוקטובר […]
הוּא מֵת; וְכֻלָּם מְסַפְּרִים אֶת שְׁבָחָיו וַאֲנִי אוֹמֶרֶת – הוּא הָיָה פֵּדוֹפִיל מְתֹעָב . בְּכָל עֶרֶב שְׁלִישִׁי, שֶׁהָיָה עֶרֶב סֶרֶט, הוּא הָיָה בּוֹחֵר נַעֲרָה אַחֶרֶת לָשֶׁבֶת לְיָדָהּ, לִרְכֹּן לְעֶבְרָהּ, לְהַעֲבִיר אֶת יָדוֹ עַל חֶלְקַת שְׂעָרָהּ וּבֵין יְרֵכֶיהָ, אוּלַי גַּם שָׁדֶיהָ.. הִיא לֹא תִּצְעַק. אֶת זֶה הוּא יוֹדֵעַ. גַּם לְיָדִי הוּא יָשַׁב כָּךְ, לִפְעָמִים, אוּלַי הָיָה […]