ארכיון חודשי: ספטמבר 2007

מאחורי הערפל – אופיר טושה גפלה

מאחורי הערפל"אם יש משהו שהחיים לימדו אותי זה שלכל אדם חייבות להיות לא פחות משלוש סיבות לחיות, את מבינה מה שאני אומרת לך? שלוש. אחת לא מספיקה, כי אם היא מתבטלת, לא נשאר בשביל מה לחיות. שתיים גם לא טוב, כי אם אחת מתבטלת נשארת לך רק סיבה אחת לחיות. ושלוש, כי תמיד צריך עוד משהו. לא משנה מה, שתמיד תהיה סיבה נוספת בארסנל…"

וזהו רק אחד מ"משפטי המפתח" המופיעים בספר "מאחורי הערפל"; השלישי שכתב אופיר טושה גפלה.

זהו סיפורו של עמנואל פיקנט, שומר בכניסה לבנק, ולאחר מכן במוזיאון.. רווק שכל שאיפתו שיהיו לו אשה, ילד וחית מחמד… ולילה אחד, בלכתו בפארק, נופל ערפל כבד על הפארק.. ערפל כבד כמו באנגליה, כזה שאפשר ממש למשש אותו.. ושם הוא פוגש אשה מסתורית אחת..

וזהו סיפורה של ארגמן, נשואה ואם לשלושה ילדים, שחלומה הכמוס לשיר, ובינתיים היא מנקה בתים של אנשים אחרים, ובביתה היא רק מבקשת שקט..

להמשיך לקרוא

Share

שומרת אחותי – ג'ודי פיקו

 

אתחיל מהסוף – למרות הפגשומרת אחותימים שמצאתי בכתיבה, אני ממליצה על הספר בכל לב, הן בזכות הכתיבה הסוחפת ובעיקר בזכות הנושא שהוא מעלה. 

אנה היא אחותם הקטנה של ג'סי וקייט; אנה לא היתה באה לעולם אלמלא חלתה קייט בסרטן הדם מהסוג החריף ביותר. קייט שנזקקה לתאי דם מתורם, נעזרת תחילה בדם הטבורי של אנה (שנהרתה במבחנה, על מנת שניתן יהיה לבחור את התורם המתאים ביותר לקייט).
אחר כך, בהמשך השנים, מתברר כי הדם הטבורי לא הספיק, ואנה נדרשת לתרום תרומות נוספות של דם ומח עצם – הליכים כואבים לכל אדם ובודאי לילדה קטנה.

עם הגיעה של אנה לגיל שלוש עשרה, מתברר כי כליותיה של קייט קרסו, ועתה אנה נדרשת לתרום כליה – וכאן מתחיל הספר.

אנה פונה לעורך דין בבקשה שיגן עליה מפני הוריה החותמים באופן קבוע על הטיפולים הרפואיים שהיא עוברת, ודורשת כי תינתן לה אוטונומיה על גופה.

להמשיך לקרוא

Share

סוויטה צרפתית – אירן נמירובסקי

 

תם ולא נשלם

 

סוויטה צרפתית

ולא יישלם לעולם..

וחבל. כל כך חבל

ורק אפשר לנסות ולאחות את קטעי החוטים – הסיפורים הנרמזים בהערות שכתבה לעצמה נמירובסקי – ולחשוב מה עלה בגורלם של גיבוריה

אבל הרי סופן של העלילות הוא רק חלק (קטן) מן החוויה שבקריאה

ככה מתחיל ספר:

חם, חשבו הפריסאים. אוויר של אביב. זה היה לילה של מלחמה, של אזעקה. אבל הלילה התקרב לקצו, והמלחמה היתה רחוקה. אלה שלא ישנו – החולים הרתוקים למיטותיהם, האימהות שבניהן בחזית, הנשים המאוהבות שעיניהן דהו מבכי – שמעו את צפירת האזעקה הראשונה. בתחילה זו היתה רק נשימה עמוקה, כמו אנחה שמשתחררת מתעוקת החזה. חלפו כמה רגעים בטרם מילא שאון הצפירות את השמים. הן באו מרחוק, מקצה האופק; כאילו בלי להיחפז. הישנים חלמו על הים המתגלגל וסוחף את חלוקי האבן, על סערה המטלטלת את היער בחודש מרס, על עדר בהמות דוהר בכבדות ומוחץ את הקרקע תחת פרסותיו; עד שלבסוף נכנעה השינה והגברים מלמלו בעיניים פקוחות למחצה: 

"זאת האזעקה?" "

ו להמשיך לקרוא

Share