ארכיון חודשי: מאי 2008

הקנוניה נגד אמריקה – פיליפ רות'

250px-הקנוניה_נגד_אמריקהמה היה קורה אילו…?

לא פעם ולא פעמיים אני תוהה כך ביני לביני – מה היה קורה אילו דבר אחד ספציפי בעבר (הפרטי שלי / הקיבוצי של כולנו) היה שונה ? לו ההסטוריה היתה פונה בנקודה מסוימת למקום אחד ולא לאחר – איך היו נראים חייו של מישהו מאיתנו?

 מייקל שייבון, בספרו "איגוד השוטרים היידים", לקח את מדינת היהודים לסיטקה שבאלסקה, לתקופה זמנית של 60 שנה, לאחר שמדינת ישראל התקיימה 3 חדשים בלבד ב- 1948 והובסה על-ידי צבאות ערב. שייבון יצר מציאות חדשה לגמרי בספרו זה.

פיליפ רות' – בספרו "הקנוניה נגד אמריקה" שינה את ההיסטוריה רק במעט, ורק לפרק זמן קצר יחסית של שנתיים פחות או יותר:

 ב- 1940 נבחר צ'רלס לינדברג לנשיאות ארצות הברית! לינדברג – טייס מהולל, הראשון שצלח את האוקיינוס, מי שלשמו נקשרה טרגדיה נוראית של חטיפה ורציחת בנו הפעוט, מי שהיה לגבור אמריקאי, מי שדגל בבדלנות, מי שקיבל ב- 1938 אות כבוד מן המשטר הנאצי,  ניצח בבחירות את הנשיא המכהן – רוזוולט.

להמשיך לקרוא

Share

סמל ראשון מוסטפא רבינוביץ' – אשר קרביץ

מוסטפא רבינוביץאת הספר הזה הייתי קרובה להניח מן הידים כבר באמצעיתו, ורק השפעת שקפצה לבקר והפכה את לילי ללילה לבן השאירה אותו עד סופו.

 יאיר רבינוביץ' הינו מסתערב המכונה "מוסטפא" ביחידת דובדבן.

לכאורה הנה עוד ספר חיילים שתיכף יהפוך לסרט אולי ("אם יש גן עדן" הפך לסרט שהיה מועמד לכל מיני פרסים), ואפילו הכתיבה כמו מיועדת ליהפך לתסריט.

 עד אמצע הספר (ועד שכמעט התיאשתי) אנו עוסקים בתקריות ושאר אינצידנטים מחיי היחידה – פה נכנסו לכפר, שם שלפו מבוקש, כאן ירו בטעות, שם ירו בכוונה ("הפרולוג" או "הצגת הדמויות והרקע" כך יקרא החלק הזה בתסריט)

 יאיר מוסטפא רבינוביץ' הוא לא סתם חייל מסתערב ביחידת דובדבן, הוא גם הומניסט ביותר, כזה שנשבע לעצמו שלא יהרוג אף אדם – מה שלא מפריע לו לירות לאנשים בברכים (כדי שלא יוכלו ללכת) ובשאר איברים לא חיוניים, להתפרץ לבתים של אנשים באישון לילה כדי לחפש נשק / מבוקשים, ובכלל לא לשאול יותר מדי שאלות. כל כך אנושי יאיר מוסטפא רבינוביץ' עד שפעם הוא כמעט מכשיל פעולה כדי שלא לפגוע בכלבה המיניקה את גוריה, והוא חס על חיות בכלל..

להמשיך לקרוא

Share

אשה בורחת מבשורה – דוד גרוסמן

אשה בורחת מבשורהקודם כל – תודה לבתי הבכורה, שאלמלא "דחפה" לי את הספר ליד, ככל הנראה היה עובר עוד הרבה זמן עד אשר הייתי קוראת בו, אם בכלל.

ואיך להתחיל? איך להתחיל לכתוב בקורת על ספר רב דפים שכזה, שכולו "אנחנו"? איך כותבים בקורת עלינו?

 כי כזהו "אשה בורחת מבשורה" – אנחנו; אנחנו אורה ואברם ואילן, ואדם ועופר הם הילדים שלנו, שאנחנו שולחים לצבא ומפסיקים לישון בלילה, עד שיחזרו

 בתקוה שיחזרו

 בתפילה שיחזרו

 ובלב בשקט, ותיכף "מבריחים" את המחשבה הנוראה, מתכוננים ל"איך נקבל את האנשים שיגיעו מיחידת הנפגעים" (אסור לחשוב על כך בשום אופן, אבל המחשבות מתגנבות מעצמן)

 ואולי להתחיל מאורה, שבחרה להיות "סרבנית בשורה"; קודם אטמה את ביתה : "הדלת. החלק התחתון שלה. ארבעה סורגים קצרים וזכוכית מט עבה, שקופה-למחצה. ממדפסת המחשב היא מוציאה שלושה גיליונות ניר A4 ומדביקה על הזכוכית. ככה לא תראה גם את הנעלים הצבאיות שלהם."

להמשיך לקרוא

Share