ארכיון חודשי: יוני 2008

טיסת יום – אורית שחם-גובר

טיסת יוםאשה פוגשת איש שהיה אהוב נעוריה, ונפרדו ולא הוחלפה ביניהם מלה מאז, ועתה הם יחד, במקרה, יושבים יחדיו בטיסה ארוכה ארוכה….

 כך נפתח הספר, כך נפתחת העלילה של טיסת יום.

 נטע, בוגרת / שורדת קיבוץ, בנתה לה חיים בעיר, ופעם בשנה היא טסה לפגוש את אחותה שבנתה לה בית בארצות הברית; נטע שחיי הנישואין שלה לאיש שלמענו עזבה את אהבת נעוריה (זה שתיכף תפגוש במושב שלידה) מקרטעים במידת מה, כמו הרבה נישואין שלאיש מן הצדדים אין כח או אומץ לבחור לסיימם, או לפחות להטותם למסלול אחר, והם נמשכים בכח האינרציה עוד ועוד ועוד…

 נטע דווקא פוגשת נישואין שהסתיימו במסגרת עבודתה, היא פקידת סעד הממונה מטעם בתי המשפט במקרים של ויכוחים על הסדרי אפוטרופסות ומשמורת והסדרי ראיה… והיא פוגשת את כל הכעסים והשנאות המהווים חלק (כמעט תמיד) בלתי נפרד מאותם ויכוחים.

  להמשיך לקרוא

Share

הקברט ההיסטורי של פרופסור פבריקנט – ירמי פינקוס

הקברט ההיסטוריפרופסור פבריקנט, בן למשפחת סוחרים אמידה, במזרח אירופה של סוף המאה ה- 19 ותחילת המאה העשרים, בוחר בקריירה משונה במקצת – הקמת קבוצת תיאטרון שכל משתתפיה תהינה נערות יתומות בעלות כשרונות מסוימים: שירה, משחק.

 והקבוצה מצליחה למדי, והיא מוכרת בכל העולם היהודי וגם קצת אצל הגויים, ויש להן לנערות, ואחר-כך לנשים, פרנסה נאה למדי.

 עם מותו של הפרופסור, הריהו מוריש את מרבית הונו לאחיינו הנחבא אל הכלים, למורת רוחה של גיסתו, אמו של היורש – שתעשה הכל כדי לטרפד את רצונו האחרון של המנוח ולהעביר את הירושה אליה.

זהו סיפור המסגרת, ומתחתיו – עולם שלם שהיה ואיננו עוד: עולם של תרבות יהודית וחיים יהודיים במזרח אירופה של טרם מלחמת העולם השניה; עולם שכולו כמעט נכחד ואיננו.

 ירמי פינקוס – מאייר בדרך כלל, מצייר במלים (ובקצת איורים נלווים) עולם צבעוני, חי, מצחיק, עצוב, וכל כך יפה מצייר שהריחות והקולות והמראות צולחים את מחסום השנים והמרחק ומגיעים מ"שם" שהיה ואיננו עוד.

להמשיך לקרוא

Share

לפיכך נתכנסנו – יוסי שריד

לפיכך נתכנסנו 20 שנותיה הראשונות של המדינה היהודית מסופרות על ידי דמויות שונות שהיו, או היו יכולות להיות, או כמעט היו, כל שנה והאיש או האשה שלה; ביניהם: אודים מוצלים, אנשי בטחון ובטחון חשאי, מרוקאי ותימני, מאנשי ההתישבות העובדת והעירונית, ואף נציגיהם הפוליטיים, או קרוביהם.

איש איש וסיפורו – על יד ההיסטוריה המוכרת לנו, סיפורים שאולי היו ואולי לא, השופכים אור אחר על מה שקרה ומה שהיה, ויותר מכך – על מה שיכול היה להיות אילו רק…

 סיפורים שלא סופרו על ידי מי שליוו את ההיסטוריה מן הצד; אולי רק משל היו, ובכל זאת – כל איש או קטע יומן או סיפור נשמע כאילו אכן היה.

 ומעל כל אלה מרחפות דמויות מפתח בתולדות עם ישראל במדינתו – איסר הראל, לוי אשכול, משה דיין, יגאל אלון ומעל כולם – הדמות הפותח וסוגרת (דרך "שליחים") את הספר – דוד בן-גוריון (אילו רק היה נישא הנאום הזה, שבסיפא של הספר, ואילו רק היתה ההיסטוריה פונה בנתיב המסומן באותו נאום – הסיפור שלנו היה שונה לחלוטין)

להמשיך לקרוא

Share

על החיים ועל המוות – יורם קניוק

על החיים ועל המוותיורם קניוק מת

וחזר אחרי ארבעה חודשים  כדי לספר איך היה

והיה מעניין; ספר שלם שהוא זרם תודעה אחד בין דמדומים והזיות וחזרה למציאות וחזרה להזיות וחוזר חלילה; בין עבר לבין הווה, בין כאב למשככי כאבים… ואין כל הפרדה בין העכשיו לאז, והכל בעיניו של הכותב.

 נושך ובועט ואוהב ומלטף בו בזמן, יהודי חילוני למהדרין, שנזכר בצורך שלנו, של כולנו, לאיזה משהו מאחד, ומאחר שבראשו עובר כל הזמן לופ אינסופי של שירי ארצישראל, הרי ש"בין אם זה קרה ובין אם לא , השירה שלנו יחד בארץ הזאת היא מין דבק. דת. היא בית כנסת."

להמשיך לקרוא

Share

המוות והפינגווין – אנדריי קורקוב

המוות והפינגווין "… או שאין בעולם אנשים ישרים, חשב  ויקטור, או שהם מתים בלי לעורר מהומה ואף אחד לא כותב להם הספדים. קו המחשבה הזה נראה לו נכון. אם מישהו זוכה להספד, פירוש הדבר שהוא השיג משהו בעולם הזה, המשיך ויקטור להרהר, ואם הוא השיג משהו פירושו שנאבק למען מטרה. במאבק קשה להישאר טהור וישר, וחוץ מזה, היום כולם נאבקים על ערכים חומריים. אידיאליסטים מטורפים הם זן שכבר עבר מן העולם. נשארו רק פרגמטיקנים מטורפים…"

 נשמע מוכר קצת, לא? כאילו שנכתב עלינו אולי?

 אז זהו שלא…

 ויקטור, סופר שאין לו יותר מדי עבודה, מקבל הצעה שקשה לסרב לה מעורך עיתון אחד – להכין מעין "תיק חבצלת" הספדים לאנשים שיום אחד ימותו וצריך שיהיה הספד מוכן; ויקטור יקבל חומר רקע על כל אדם, ויכתוב הספדים מרהיבים על כל אחד מן האנשים.  תמורת כתיבת ההספדים הללו, שיפורסמו אם וכאשר, יקבל ויקטור משכורת יפה, ופרנסתו תהא מובטחת.

להמשיך לקרוא

Share