ארכיון חודשי: יולי 2008

ההרפתקאות המדהימות של קוואליר וקליי – מייקל שייבון

 ההרפתקאות המופלאותזהו סיפורם של סמי קליי וג'ו קוואליר יוצרים מופלאים של ספרי ודמויות קומיקס מופלאים עוד יותר.

 זהו סיפורו של ג'ו קוואליר בן למשפחה יהודית אמידה ומכובדת, שבנעוריו בפראג למד שיעורים בהמלטות ובקסמים מפיו של רב אמן ענק, והוא היחיד מבני משפחתו שנמלט משם ערב הגלייתם של היהודים כולם מפראג, הימלטות מופלאה ובלתי תיאמן – ביחד עם הגולם מפראג.

וזהו סיפורו של סמי קליי, בן דודו של ג'ו קוואליר, ילד יהודי נכה פוליו ממשפחה דלת אמצעים בניו-יורק, שאביו נודד במופעי וודוויל ברחבי אמריקה, מותיר אותו ואת אמו ואמה, עד שנתקבלה הודעה על מותו.

 וסיפורם של סמי קליי וג'ו קוואליר שנפגשים ערב אחד, עם הגעתו של קוואליר לאמריקה ולביתם, והם עוד נערים. ומכאן – זהו סיפורה של חברות מופלאה ואהבה רבה בין השניים – חברות המתחילה בזרות המתבקשת בין מי שזה מקרוב בא ועליו להתערות בשפה ובתרבות זרה לבין המקומי הדחוי הבורח מן המציאות אל ספרי הקומיקס.

  להמשיך לקרוא

Share

פנים צרובי חמה – שמעון אדף

פנים צרובי חמה"ספר זה חב את קיומו למוזיקה.." כך פותח שמעון אדף את ה"תודות" שבאחריתו של הספר "פנים צרובי חמה", ספר שאלמלא המלצתה של המוכרת בסטימצקי שבשינקין, כנראה שלא הייתי מגיעה אליו – ועל כך תודתי נתונה לה.

המוסיקה שליוותה את אדף בכתיבת הספר מפורטת ברשימה באחד הפרקים שבה – "הפודקאסט של אופיר" ולבושתי עלי להודות כי איני מכירה (לפחות על פי השם) אף לא שיר אחד מן הרשימה. אולי יהא עלי, יום אחד, לקרוא את הספר שוב, בליווי המוסיקה המדוברת.

 בשפה עשירה ונפלאה פורס אדף את סיפורה של אוֹרי אלחייני, בין חייה בעיירת הפיתוח נתיבות, הרחוקה כל כך וקרובה בו זמנית לכל המוכר לי (למרות המרחק הגיאוגרפי הקטן דווקא, בין עיירתה לקיבוצי), לבין חייה כבוגרת בתל-אביב.

 אורי מגלה, בגיל 12 לערך את חדוות הקריאה (כבר סיבה מצוינת לחבב אותה): "בחופשת הפסח, שבועיים לאחר מסיבת בת-המצווה, נולדה באורי תאוות הקריאה, ותאוות הכתיבה לא פיגרה אחריה, כזוג תאומות הפורצות מן הרחם וידה של אחת אחוזה בעקב אחותה, בצווארה."

להמשיך לקרוא

Share

להציל דגים מטביעה – אמי טאן

להציל דגים מטביעהעל הבדיון והמציאות – ואיך נדע להבדיל ביניהם? (ולמה בכלל זה חשוב?)

11 תיירים אמריקנים נעלמו במיאנמר – היא בורמה – במהלך טיול מאורגן; פשוט נעלמו.

ה"סן פרנסיסקו כרוניקל" החל דיווחו כך:

 "מַנדאליי, 31 בדצמבר — בבר הנוצץ והממוזג של מלון "פגודת הזהב" מוצאים תיירים מפונקים מפלט מהלחות בעזרת קוקטיילים במחירים אמריקניים מופקעים. עם זאת איש אינו חוגג את תחילתה של השנה החדשה לנוכח הדיווחים על אחד־עשר אמריקנים, שהגיעו לסיור אמנות בבורמה ונעדרים כמעט שבוע בנסיבות "חשודות". אורחי המלון החרדים מחליפים ביניהם שמועות, החל בהברחת סמים וכלה בחטיפת הנעדרים ובהחזקתם כבני ערובה בידי ה"נאטים" — רוחות מזיקות על פי האמונה הבורמזית שמנוחתן הופרעה."

 על הסיפור הזה מפתחת אמי טאן את סיפורה, המושמע כולו מפיה של מארגנת הטיול, שהספיקה למות (להרצח?) קצת לפני שיצא לדרך, ועל כן מספרת אותו דרך "מדיום". מאחר שמתה, מלווה רוחה של המנוחה את הקבוצה לאורך כל הטיול, כולל יכולת לקרוא את מחשבותיהם של חברי הקבוצה והמלווים והמדריכים, ולהביאם בפנינו.

 והסיפור מרתק למדי – קבוצת אמריקנים עשירים למדי (שהרי לא כל אחד יכול להרשות לעצמו טיול שכזה) בני כל מיני צבעים וגילאים יוצאת לטיול חג המולד לסין ומשם לבורמה.

להמשיך לקרוא

Share