ארכיון חודשי: ספטמבר 2008

בשבילה גיבורים עפים – אמיר גוטפרוינד

בשבילה_גיבורים_עפים(1)בספר הזה הרמתי ידיים; הרמתי ידיים מן הנסיון להתרחק מהסיפור ולנסות להיות רק קוראת, סתם "קוראת". אחת שלא מכירה ולא יודעת, וגם אם מכירה ויודעת, זה לא ממש נוגע בה… ולא הצלחתי; הספר הזה הוא עלינו – על בני הדור שבגרו לאחר מלחמת ששת הימים, שמלחמת יום כיפור הפכה  את עולמם לפחות בטוח ומוגן.. המלחמה הארורה ההיא, שביני לביני סימנה את קו השבר, את "אחרי המבול".

 או כדברי גוטפרוינד: "אחרי המלחמה מיסגר הזכרון את כל מה שעשינו, את כל מה שקרה ברגעים השאננים שלפני, בערב ובבוקר שבו כבר היה ידוע שהעולם השתנה לתמיד, ורק אנחנו לא ידענו."

 זהו סיפורם של בני שיכון אחד בחיפה, שיכון ארוך עם מספר כניסות, שמתגוררים בו בני כל העדות, ובכל משפחה ילד אחד או שניים או שלושה, וכולם חיים זה בביתו של זה, ומכירים את כל הסיפורים של כל משפחה בנפרד; או שלא מכירים – כי לכל משפחה יש הסטוריה משלה שלא תמיד מספרים לכולם…

 המספר, בן יחיד, שהוריו שותקים ביניהם בדרך כלל, או מתווכחים ויכוחים מרים אם הגשם האחרון היה היורה או לא… וכך הוא מתאר:

 "טרם הבנתי אז את הדיוק הגבישי הזה, המבנה ההנדסי המורכב של נישואים לנצח. כמו שני גלגלי שיניים במעגלים נפרדים, כל אחד על צירו, נוגעים זה בזה, מניעים זה את זה, לא מפריעים. ארוחותיו של אבא תמיד הוגשו בזמן, חשבונותיה של אמא תמיד שולמו. כשהיה לאמא אירוע חברתי אבא תמיד הופיע כבן זוג, כשקם בבוקר תמיד מצא בגדים נקיים ומגוהצים על כיסאו."

להמשיך לקרוא

Share

צבעוני ארבע – גיורא רום

צבעוני ארבעאת צבעוני ארבע אין לבקר מבעד לפריזמה ספרותית; צבעוני ארבע הוא קודם כל פרק מכונן בחייו הפרטיים של המחבר, אבל גם פרק בחיינו שלנו.

 אי שם, במלחמה ההיא שאז לא נקראה מלחמה, ורק אחרי זמן ניתן לה שמה – מלחמת ההתשה – נפל מטוס הקרב של גיורא רום בתוך שטח מצרים. הטייס צנח ונאסף לבית החולים ולכלא – לחקירות, לצינוק וחוזר חלילה.

 הספר הוא סיפורו של הפחד והכאב ובעיקר חוסר התקוה כשהלא נודע נוכח כל הזמן; הלא נודע מה יהיה מחר, או בעוד שעה, אובדן העצמיות, ושוב הפחד, החרדה – והיכולת להודות בכל אלה. השבי שמלווה גם שנים אחרי, גם כשהחיים נמשכים כאילו כלום לא קרה.

 אבל קרה! גם אם מדחיקים.

 ועוד בספר – הידיעה שהמדינה ששלחה גם תחזיר (מין שביב תקווה שכזה, שפעם היה ברור ומובן מאליו), החובה הברורה לעשות ולקחת חלק בעשייה אם צריך,  היות החלק מן הקולקטיב שהוא המדינה – ציונות בלי מרכאות..

אולי כי פעם לא צריך היה מרכאות.

 הספר מומלץ כמסמך המציג תקופה מסוימת בעברנו, צורת חשיבה מסוימת שכיום כבר לא ממש מוצאים; למרות שהמחבר אינו סופר – הרי שכתיבתו קולחת ומרתקת.

 וגם גילוי נאות: את סיפורו של גיורא רום שמעתי פעם, עת נכחתי בכנס של בני מחזורו מבית הספר, סיפור מן הצד של החברים הדואגים דוקא, ולא מצידו, כך שהקריאה בספר השלימה במידה מסוימת סיפור שכבר שמעתי פעם.

צבעוני ארבע – גיורא רוםהוצאת ידיעות ספרים (187 עמודים)

(פורסם ב- 11.9.2008 בפורום הספרים של YNET)

Share

משאלה אחת ימינה – אשכול נבו

משאלה אחת ימינהלכתיבתו של אשכול נבו התוודעתי לראשונה באחד מאותם מוספים ספרותיים הממלאים את עיתוני החג; מוסף כזה המחזיק פרק ראשון מספרים העתידים לצאת לאור בשנה שרק החלה; מין מוסף כזה שאחרי קריאת כל החדשות, המאמרים, הראיונות (המתבקשים) עם ראש הממשלה / שר הבטחון / הרמטכ"ל, הפרפראות – מוסף כזה שנשאר לסוף ובתוכו הפתעות והבטחות לחובבי הספרות באשר הם; מוסף שמסמנים בו את "הספרים שאקרא השנה", ואחר-כך שוכחים חלק מהם, חלק אחר נדחק מפאת ספרים אחרים שתפסו את תשומת הלב, ורק חלק קטן נחקק בזכרון, ועם צאת הספר לאור, נשלחת אליו היד, כמו מאליה, בחנות הספרים.

 ספר כזה היה הראשון של נבו שהכרתי – ארבעה בתים וגעגוע; לא הראשון שהוציא לאור, אבל הראשון שקראתי, ואהבתי. וכהרגלי עם סופרים שאני אוהבת, אני נוטה לחזור אליהם.

 משאלה אחת ימינה, הספר האחרון (עד כה) שיצא לאור בשנה שעברה צורף מיד לרשימת ה"צריך לקרוא" ומבצע חיסול המחסן של סטימצקי הביא אותו אלי (קצת באיחור, אבל זה לא כאילו שלא היה לי מה לקרוא עד עכשיו).

 זהו סיפורה של חבורת גברים בשנות העשרים לחייהם, גברים הנושאים את חברותם מאז ימי בית הספר, וממשיכים בחברות זו גם בחייהם הבוגרים יותר. הנשים הנספחות לחייהם מוזכרות בשוליים, אלא אם כן הן עוזבות – ואז הן מקבלות, פתאום, מעמד מיתי.

  להמשיך לקרוא

Share