ארכיון חודשי: ינואר 2009

ג'זבל – אירן נמירובסקי

 ג'זבל"אלה שלא ידעו מעודן יופי אמיתי, שאנן, בוטח, יכולות לעמוד בזה, אבל אני?"

 גלדיס – אשה יפה, שאיש אינו יודע מה באמת גילה, אבל ברי לכל שאינה צעירה. גלדיס עומדת לדין על רצח של איש צעיר – מיהו האיש הצעיר הזה? מה טיב יחסיהם? והרי גלדיס ידועה בריבוי מאהביה, אבל בעת האחרונה היה לה קשר עם הרוזן מונטי…

האם היתה לה פרשת אהבים עם הצעיר וביקשה כי הרוזן לא ידע?

 והקהל הרב המצטופף באולם המשפט – לחזות באשה הזו הידועה כה ביופייה.. אבל היא כבר לא כל כך יפה; לא כפי שתיארו בכל אופן. ואין מעניינים אותם הפרטים, מה יאמר הסניגור ומה יאמר התובע, והשופט. אין זה מעניין איש – רק להביט בה, ולקוות שתהיה איזו שערוריה קטנה… שיהיה מעניין.

 ומן המשפט, הפותח את הספר מתגלגל סיפור חייה של גלדיס, מילדותה – בתה של אשה שלא אהבה אותה, ושל אב שלא הכירה; נעוריה, יופיה, התגלית כי יש בכוחה לעורר הערצה ואהבה בעיני גברים, בכל אשר תפנה – ונסיונותיה לשמר את יופיה ואת כוחה על הגברים – רק כדי לזכות באהבתם.

 כן, גלדיס רק כמהה לאהבה, וכל מעשיה רק לשם מכוונים: להיות נאהבת.

להמשיך לקרוא

Share

הילדה השקטה – פטר הוג

הילדה השקטהקספר קרונה הוא אמן קרקס, ליצן – אם תרצו. קספר קרונה אבד זה מכבר את אמו, אהובתו עזבה אותו, אביו גוסס בבית חולים.

קספר קרונה, למרות היותו אמן מבוקש, מתגורר בקרוואן, והוא מבוקש בלא מעט מדינות בענייני כספים.

לקספר קרונה יש שמיעה מעבר לאבסולוטית; הוא שומע מבעד לקירות, הולם לב דרך בגדים, רגשות, מחשבות… קספר קרונה שומע את העיר והעולם, וכל אדם באשר הוא מתויג כמעט מיד תחת איזשהו סולם מוסיקאלי. למען האמת, במהלך הקריאה הפכה גם שמיעתי חדה הרבה יותר, הפכתי אני לקשובה הרבה יותר לרעשי העולם שסביבי.

 קספר קרונה מעריץ נשים ומקנא בהן – "קנאה בשל המחשבה שנשים יכולות למצוא משהו המתקרב לאושר שלם גם כשאין שם מקום לשום גבר…". הוא אינו מאמין באמת, אבל פונה תדיר לריבוניתו של עולם – ומקוה שכוחותיו המיוחדים טובים גם אם הוא מתרכז דיו באיזו תפילה.

 ילדה אחת – קרלה מריה – המובאת אליו לשיעור נגינה מגלה בגרות מפתיעה ויכולות מוסיקליות מפתיעות.. "חטפו אותי" היא מספרת לו, כשהאנשים שהביאו אותה מרוחקים מעט ולא יכולים לשמוע.

אחר כך מודיעים לו שלא תגיע יותר – והוא יוצא לחפשה.

להמשיך לקרוא

Share

האלים משתוללים – מארי פיליפס

האלים משתולליםהאלים ירדו מן האולימפוס והם מתגוררים בבית שתפארתו מאחוריו: "המשפחה עברה הנה ב-1665, כשהדבר הוריד את מחירי הנדל"ן לשפל המדרגה.." ואין הם מצליחים למכור אותו, למרות שמחירי הנדל"ן עלו, משום שהבית רשום על שם זאוס – וזאוס סגור כבר שנים בעליית הגג. איש (או אל, לעניין זה) אינו יודע מה קורה עם זאוס, משום שהרה, אשתו, שומרת הסף ואינה מניחה לאיש או אל להכנס.

 האלים כבר נחלשו עם השנים, וכוחותיהם המיוחדים מספיקים להם בעיקר כדי למלא את משימותיהם הרגילות; כוחות לנסים ונפלאות כמו פעם, כבר אין להם, וכל שימוש בכוחותיהם ממעיט מן הכח עוד מעט.

 כדי להתפרנס עוסקים חלק מן האלים בעיסוקים הדומים למאפייניהם: כך ארטמיס, אלת הציד, מוליכה כלבים, בתקוה שיום אחד תגלה כלב ציד קצת פחות מבוית. אפולו, יפה כמו תמיד,  אחראי לצאתה ולבואה של השמש מדי יום, ומצטלם לתוכנית טלוןיזיה כחוזה נסתרות (כשהוא נעזר בשתי סיבילות לצורך כך). אפולו גם מפיל ברשתו נשים וגברים כאוות נפשו, ואם מישהו, ובעיקר – מישהי – אינה נענית לחיזוריו, הוא הופך אותה לעץ (ממש כמו דפני בשעתו).

ארס מסתובב בעולם ומחרחר מלחמות.

אפרודיטה, עדיין היפה בתבל, מספקת שירותי סקס בטלפון לבני תמותה.

דיוניסוס מחזיק פאב משלו, בו מוגש רק יין מייצורו, והוא מדג'ה בו.

להמשיך לקרוא

Share

אדם נכנס לחדר – ניקול קראוס

אדם נכנס לחדרסמסון גרין נמצא משוטט במדבר מבלי לדעת מיהו ומאין בא. בבית החולים גילו כי יש לו איזה גידול , כנראה שפיר, בראשו,  גידול שמחק חלקים מזכרונו, כולל הידע לגבי זהותו.

 הוצאת הגידול אינה מסייעת, לפחות בכל הקשור לזכרון, כל מה שסמסון ידע מאז גיל 12 נמחק כליל; הוא לא זכר כי האשה היפה והעצובה הזו לידו היא אשתו מזה עשר שנים, הוא לא זכר כי אמו הלכה לעולמה לפני חמש שנים, לאחר מחלה קשה, הוא לא זכר כי הוא מרצה באוניברסיטה, שלא לדבר על כל מה שלמד… ראשו הפך למקום "נקי" שיכול פתאום להכיל מחדש הכל.

 מראות חדשים נקלטים בחדות ובבהירות, ויש מקום לזרם מחשבות מסביבם, עובדות חדשות נלמדות… אבל סמסון גרין הוא איש אחר.

 הרופאים כמובן, אובדי עצות; הם לא בדיוק מכירים מקרים דומים, של אנשים שבמקום זכרון יש להם חלל אחד גדול, שמתמלא בזכרונות חדשים. סמסון גם הופך זר לאשתו, והיא מלכתחילה זרה לו… והם הולכים ומתרחקים זה מזו, בצער ובכאב – אבל מתרחקים.

 לסמסון ניתנת הבחירה – להיות מי שהיה, דהיינו ללמוד את זכרונו מחדש, לאכלס את מוחו בזכרונות שישמע מסביבתו, עד שיהיה, אולי, העתק דהוי של מי שהיה פעם…

או אולי להפוך לאחר; להשתמש באבדן הזכרון הזה שנכפה עליו, ולהיות אדם אחר – מחדש.

או אולי, לקחת חלק באיזה ניסוי מסתורי, שנעשה במימון המדינה, ועוסק בתפקוד הזכרון.

ספר רגיש, אינטימי כמעט, כתוב ביד אוהבת.

מומלץ

אדם נכנס לחדר – ניקול קראוס. תרגום: ארז אשרוב. הוצאת מחברות לספרות (270 עמודים)

(פורסם ב- 3.1.2009 בפורום הספרים של YNET)

(Man Walks Into a Room – Nicole Krauss)

Share