ארכיון חודשי: אפריל 2009

אלוהי הדברים הקטנים – ארונדהטי רוי

אלוהי הדברים הקטנים"מה שהיו אסתפן ורהל עדים לו באותו בוקר, אף שהם לא ידעו זאת אז, היה הדגמה קלינית בתנאים מבוקרים (אחרי הכל, זה לא היה מלחמה, וזה גם לא היה רצח-עם) של נטייתו של הטבע האנושי להשיג שליטה. מבנה. סדר. מונופול מוחלט. זו היתה ההיסטוריה האנושית בתחפושת של תכלית האל, שהתגלתה לקהל צעיר מדי.

לא היה שום דבר מקרי במה שאירע באותו בוקר. שום דבר אגבי. זה לא היה איזה שוד רחוב אקראי או סילוק חשבונות אישי, זו היתה עת שהטביעה את חותמה על אלה שחיו בה.

היסטוריה בהופעה חיה." (עמ' 275)

 אסתפן ורהל – אח ואחות תאומים, ילדים, שהעולם מסביבם כופה עליהם את עצמו באכזריות שאינה אישית, כמובן, אלא נוגעת למעמדם בארץ שהם חיים בה, ולמעמד הסובבים אותם.

אסתפן ורהל – בנה ובתה של אשה גרושה בהודו, שעל כן מעמדם הופך אותם לנזקקים לחסדי משפחתם  (העשירה, המכובדת) ואין לה או להם דעה שהם יכולים להחזיק בה כנגד העולם, משום שאז יושלכו לחסדיו.

והעולם אין בו חסדים…

  להמשיך לקרוא

Share

ספרד – אנטוניו מוניוס מולינה

ספרדספרד הוא מאותם ספרים שלא הייתי לוקחת לידי לו ידעתי מה יש בו, ומשלקחתיו איני יכולה להניח אותו עד תומו.

אין זה "ספר" במובן המקובל בדרך כלל של המלה; אין זה רומן רחב יריעה עם הסתעפויות; אלא סיפורים-סיפורים, אפיזודות שונות בחייהם של אנשים מוכרים יותר או פחות, אמיתיים או בדיוניים – והמכנה המשותף לכולם הוא הסבל והכאב.

 ואין אלה ממש סיפורים עם התחלה, אמצע וסוף אלא בעיקר תיאור מצב בנקודת זמן מסוימת, תוך ראיית כל מה שהוביל לאותה נקודה, לאותו מצב.

 ובעיקר-בעיקר מצטיין ספרד בתיאורים; בחלקים לא מעטים של הספר ראיתי ממש לנגד עיני את הנוף המצטייר, בחלקים אחרים יכולתי לדמיין ציורים המצטיירים מתוך הטקסט, ולשמוע את הקולות, ולהריח את הריחות…

 כך ב"באשר ילך לו האדם" אפשר לדמיין את שכונת העוני ודייריה כרישום פחם חיוור, או אקוורל בצבעים חיוורים, שהאנשים בהם מתמזגים בצללי הבתים שתריסיהם נוטים על צידם, וחלונותיהם שבורים לעתים; וכל אלה מהווים רקע לשיכור המופיע בצבעים עזים יותר, ולצידו הדוגמנית המכורה, ההולכת ונמוגה לתוך צבעי וגווני הסביבה.

להמשיך לקרוא

Share