ארכיון חודשי: יולי 2009

כל הסוסים היפים – קורמאק מקארתי

כל הסוסים היפיםואחרי שנגמר כולו, בהתבוננות לאחור – מה היה לנו?

היה ספר על נדודים של נער בן 16, פליט מביתו, שאביו חסר אונים (הלום קרב?) ואמו חיה במקום אחר: שחקנית, והוא נודד מטקסס למקסיקו.

 והיו לנו סוסים – הסוס של גיבור הסיפור, וסוסו של חברו הנודד עמו, וסוסו של הנער שמצטרף אליהם בדרך, ונעלם, וסוסו נגנב

 והיו עוד סוסים – פראיים בהסיינדה גדולה במקסיקו שגיבורנו מצטרף אליה.

ושוב הסוס של הנער ה"מצטרף" שנמצא ונגנב בחזרה, והחלק הזה בסיפור מביא לתפנית אלימה במיוחד.

 היתה גם אהבת נעורים לבתו של בעל ההסיינדה

 והיו הרבה סיפורי בוקרים, בצד המקסיקני

וקצת סיפורי היסטוריה מקומית מקסיקנית

 ונדודים חזרה

  להמשיך לקרוא

Share

המחוננים – אסף צפור

המחונניםכשקבלתי את הספר לידי, ציינה הנותנת (תודה, D ) כי היא חיפשה עבורי ספר שיהא קליל ונחמד, ובעיקר – כזה שלא אקנה לעצמי; בכל הפרמטרים היא צדקה.

אוסף סיפורים הקשורים בחלקם (ואינם קשורים בחלקים אחרים) שנכתב כולו על ידי אחד הכותבים המוכשרים למדי במדיה אחרת לגמרי – הטלויזיה.

על מקומו של המספר בספרו אפשר לעמוד מתוך קריאה בסיפור האחרון שבקובץ "דמות אב": סיפורו של תסריטאי טלויזיה המגיע לתיאטרון (המוזנח, המזדקן) ומקבל "קארט בלאנש" לכתוב "משהו" שהרי הוא יודע לקלוע לטעמו של הדור הצעיר… מצד שני, אם המנהל האומנותי לא יאהב את ה"משהו" האמורפי הזה, כי אז לא יוצג המחזה…

ב(אותו?) מנהל אומנותי אנו נתקלים גם ב"בתיאטרון" – סיפורה של חבורת שחקנים המבקשת למרוד במחזה הנכפה עליהם, כי הם כבר יודעים הכל ומבינים הכל, ולמה להם להיכנע לטעם הקהל (שדורש ומקבל עוד קומדיה אמריקאית מתורגמת) והרי יש מחזות נפלאים הנכתבים על ידי כותבים צעירים ואוונגרדיים…

להמשיך לקרוא

Share

אי-סדר מוסרי – מרגרט אטווד

אי סדר מוסריהו, חובבי, ובעיקר חובבות אטווד: אם יש את נפשכם לדעת את המעיין ממנו שאבה אטווד את ספריה ורעיונותיה – קחו לכם את "אי-סדר מוסרי" – שהוא מעין אוטוביוגרפיה (אבל לא בדיוק – כי לגיבורה קוראים נל, וחלקים שלמים מן הספר מסופרים בגוף שלישי), מעין ספר סיפורים (אבל לא בדיוק  – היא אמנם מזכירה בסופו כי כמה מן הסיפורים נתפרסמו בעבר, אולם יש קשר והובלה בין הסיפורים השונים).

 מי שקרא ומכיר את אטווד, גם מתרגום שהוא כלי שני, מכיר כבר את השפה האטוודית המיוחדת עם משמעויותיה ותתי המשמעויות, עם הנימים הדקים הרוחשים בין השורות ומבעד למלים – והנה כאן לפנינו סיפור חדש, אישי יותר מכל קודמיו, ועדיין עם השפה המיוחדת ההיא.

היכרות מוקדמת עם ההכרה באחריותה של האשה ל"תחזוקת הבית / תחזוקת החיים" אנו פוגשים אצל נל הצעירה, שאמה נמצאת בסופו של הריונה, והילדה בת האחת עשרה היא האחראית לכך שהבית יתפקד (כי האח הבוגר יותר, יש לו עיסוקים חשובים יותר, והאב נמצא בעבודה הרחק מן הבית, לא יום ולא יומיים אלא שבועות). ומתוך הדאגה הזו בוקעת החרדה שמשהו ישתבש, שהתינוק יבוא ורק היא בבית, ואיך תזעיק עזרה מן המקום ההוא המרוחק מכל ישוב.

אבל אסור להסגיר את האימה, שלא להדאיג את האם ההרה העייפה… אז היא סורגת – חליפה לתינוק שיגיע. (כי כך צריכות לנהוג נשים).

להמשיך לקרוא

Share

חבורה שכזאת היינו – פוצ'ו (ישראל וייסלר)

חבורה שכזאתאת הספר הזה קראתי, בהמשכים, במשך החודשיים האחרונים, אפיזודה או שתיים בין ספרים.

עד אשר הגעתי לקראת סופו לאותם קטעים שלא נכללו במהדורות הקודמות, ואז שקעתי בו עד תומו.

 חבורה שכזאת יצא לאחרונה במהדורה מחודשת, והוא כולל בתוכו סיפורים שלא הופיעו במהדורות הקודמות – סיפורים על פעילויות מבצעיות של גיבורי הספר (וההכשרה) דאז.

 פוצ'ו בסגנונו המיוחד והמוכר לוקח את הקורא(ת) למסע אל העבר, עת הכל היה תמים הרבה יותר, אידילי הרבה יותר – אל ניגודי האינטרסים שבין הקיבוץ המארח לצרכים המבצעיים, החברות שבין אנשים צעירים (היום קוראים לשכאלה: "ילדים"), נסיונות החיזור ההססניים (או שלא כל כך).

 מסע אל העבר שלנו, בשפה של אז שהיא עכשווית מאין כמותה; ולטובת הצעירים יותר הוסיף פוצ'ו הערות שוליים: "כשנכדתי בת השבע-עשרה קראה את כתב היד, היא הפתיעה אותי בשאלות: סבא, מה זה הכשרה? מה זה הווי? מי זאת טוריה? ועוד מילים שלא עלה על דעתי שהיום נעלמו מהשפה העברית. לאור זאת מצאתי לנכון להוסיף בֵּאוּר לכל מילה שהיא סימנה לי. קורא שלא יזדקק לבאור יידע, למגינת לבו, 1 שהוא כבר לא נמנה על הדור הצעיר."

  להמשיך לקרוא

Share

מוטי – אסף שור

מוטי"מה עוד אפשר לומר על אופי של כלבה? כמו עם אנשים, אין טעם לדבר על זה . או שמכירים אותם או שלא, בשביל מה להרחיב את הדיבור סתם כך, למלא עמודים כך שהספר לא יהיה קצר מדי (נובלה) אלא ישקול כמו שצריך, שתרגישו שיש תמורה לכסף שלכם."

 אז זהו ש- טוב שקניתי את הספר הזה בדוכן המיוחד של סטימצקי: דוכן העודפים והספרים מתצוגה, כך ששילמתי סכום פעוט ובלתי מכביד.. והתמורה? אפעס, לא משהו, לא ממש.

 זאת אומרת הספר כתוב היטב, לא משעמם, לא נגרר, לא הולך למקומות שקשה לחזור מהם, בעצם, לא הולך לשום מקום כמעט, משום שרובו ככולו נמצא בתודעתם של גיבוריו : מוטי – סוג של כלומניק שנגרר אחרי החבר הטוב שלו, מנחם.

מוטי הוא רווק שחולם על היום שאריאלה השכנה תכיר בו ואותו, ותהפוך (אי שם בעתיד) לאשתו.

להמשיך לקרוא

Share