ארכיון חודשי: ספטמבר 2009

שאלימר הליצן – סלמאן רושדי

שאלימר הליצןשאלימר הליצן הוא סיפור אהבה וגעגועים לקשמיר שהיתה לפני החלוקה ולפני שנכבשה כמעט כולה על ידי הודו. קשמיר שאוכלוסיה נמנו הן על ההינדים, הן על הבודהיסטים והן על המוסלמים, והחלוקה הזו – הצורך להחליט, הצורך לשייך ולהשתייך גזר את גורלה לשבט ולא לחסד; לשנאה גדולה, מלחמות עקובות מדם, וסדר חדש שבו החזק הוא השולט והמיעוט משווע לעצמאות ונרמס ומוגלה מאדמתו.

 צבא הודו הכובש עצר בנקודה מסוימת, בקו מסוים שהוא קו ההפרדה, אלא שהקשמירים עוברים מצד לצד והגבול הוא מלאכותי בעיניהם :"מדוע עצר הצבא? הוא עצר משום שהחליט לעצור, זו היתה החלטה שהתקבלה בתגובה למצב האמיתי בשטח, ומכך השתמע שזו ההחלטה הנכונה, ההחלטה היחידה, החלטה עם אינטגריטי… ההחלטה היתה ההחלטה הנכונה משום שזו ההחלטה שהתקבלה… "

כך, בכמה מלים על חוסר ההגיון או שמא ההגיון האבסורדי של הצבא הכובש.

 זהו סיפורה של קשמיר דרך סיפורה של אינדיה אופולס, בתו של השגריר (כך הוא מכונה בדרך כלל) שמיד בתחילת הספר נרצח לעיניה על ידי שאלימר זה.

ומשם נלקח הסיפור אל כפרו של שאלימר וימי ילדותו ונעוריו במקום שהיה כמעט גן עדן; שם מצא את אהבתו, שם התנבאו הנביאים המקומיים כי הצרות עומדות בפתח..

שם איבד את אהבתו…

להמשיך לקרוא

Share

מתי כבר יהיו חדשות טובות – קייט אטקינסון

מתי כבר יהיו חדשות טובותקודם כל אזהרה חמורה ביותר: אם לקחתם לידכם את "מתי כבר יהיו חדשות טובות?" בשום פנים ואופן אל תקראו את העטיפה האחורית!!

טוב תעשה ההוצאה אם במהדורות הבאות תסיר את האזכור לספור העלילה מן הכריכה.

 ולספר (המשובח) עצמו –

 רג'י צ'ייס היא נערה בת 16, אבל נראית צעירה הרבה יותר. לרג'י היתה אמא אבל היא מתה לא מזמן. את אביה לא הכירה, אבל היו כל מיני גברים בחיי אמה, שאת חלקם אינה זוכרת, או שהיתה מעדיפה לשכוח. יש לה גם אח גדול – בילי, אבל הוא יצא מהבית ויצא לתרבות רעה.

 רג'י למדה בבית ספר פרטי "פלצני נורא" משום שקיבלה מילגה (אמה שלה היתה כל כך גאה שיש לה, לה, ילדה גאונה), אבל עכשיו היא לא לומדת משום שאמא מתה והיא צריכה להתפרנס. היא ממשיכה ללמוד לבחינות הבגרות ונעזרת לשם כך במורתה שיצאה לגימלאות – מיז מקדונלד. מיז מקדונלד מכריחה אותה, מלבד קריאת החובה (כולל "הדוכסית האחרונה שלי" שכבר נזכר בספר אחר של סופרת אחרת: "אי סדר מוסרי" – מרגרט אטווד), לקרוא גם "קריאת רקע", כדי להבין יותר טוב.

 כדי להתפרנס, רג'י מטפלת בתינוק של ד"ר ג'ואנה ("קראי לי ג'ו") האנטר (אבל רג'י מתעקשת לקרוא לה "ד"ר ה'"). יש גם מר האנטר, אבל הוא קצת מחפש את עצמו, קצת עוסק בכל מיני "עסקים" לא ממש ברורים. רג'י חולמת שיום אחד ד"ר ה' תציע לה לגור איתם, והיא והתינוק יהיו המשפחה שלה.

להמשיך לקרוא

Share

מקרים אבודים – קייט אטקינסון

מקרים אבודיםהבלשים הפרטיים בספרים הישנים היו בדרך כלל גברים בודדים שכל מה שידענו עליהם (חוץ מזה שתמיד פענחו את התעלומה בסוף הספר) היה איך נראה המשרד (מוזנח, בדרך כלל, עם אקדח במגירת השולחן, ובקבוק אלכוהול עליו), איך נראית המזכירה (נעלי עקב, ציפורניים אדומות, גרבי ניילון, חצאית צמודה – מטופחת מכף רגל ועד ראש, ותמיד תמיד עמוסת עבודה), איך נראית שגרת יומו (שתיה בפאב הסמוך, בריחה מנושים, עד שמגיע "המקרה" התורן), וזהו בערך. אף פעם לא היו להם אשה, או ילדים; זאבים בודדים.

 עד שבאו הבלשים שנכתבו בידי נשים – אדם דלגליש של פי.די. ג'יימס, למשל, שאנחנו יודעים שהוא אלמן, ומשורר, מלבד היותו בלש משטרה מצטיין, מיכאל אוחיון של בתיה גור, גרוש ואב לבן, מזרחי שהתחתן עם אשכנזיה מיוחסת והתגרש ממנה, סטודנט מצטיין באוניברסיטה… פתאום לבלשים יש חיים

 כזהו גם ג'קסון ברודי, שבאיזשהו סדר לא מסודר, פגשתי בו קודם בספר השני – "אקדח במערכה הראשונה" – ועכשיו, דקה לפני הספר השלישי, בספר הראשון. ברודי הוא בלש משטרה בעבר, בלש פרטי בהווה, גרוש ואב לבת, מקנא נואשות לאשתו לשעבר, מבכה כל רגע שאינו מבלה עם בתו.

  להמשיך לקרוא

Share

מגילת סן מיקלה – אכסל מונתה

250px-עטיפת_הספר_מגילת_סן_מיקלהקריאה חוזרת בספר שהכרתי בנעורי טומנת בחובה סיכון מסוים – שהרי חזרתי אל הספר משום שאני זוכרת שאהבתיו פעם, אלא שמאז התפתח טעמי, פגשתי בספרים חדשים טובים ופחות טובים, התלהבות הנעורים התחלפה ביישוב דעת מסוים (או כך אני מקוה לפחות), ויש ספרים שלא יצלחו את מרחק השנים.

 מגילת סן מיקלה בהחלט עומד בתלאות הזמן; זהו מסוג הספרים שלאחר שתמיד ידעתי שיום אחד ארצה לקראו שוב. לא כל כך זכרתי למה, אחרי הכל חלפו להן כבר אי אלו שנים מאז.. ומשנתקלתי בו באיזו חנות, בהוצאה מחודשת לקחתיו בשמחה.

 שמחה כפולה היתה לי כאשר גיליתי כי התרגום של פעם, זה של י.ל. ברוך, צביונו נותר כאשר היה, עם מעט עריכה כדי להתאימו, ובתוספת חלקים שנשמטו מן התרגום המקורי.

חסרו לי מעט הארות והערות לגבי הקדושים הנוצריים למיניהם, כמו גם הפניות למיתולוגיות השונות, וטוב תעשה ההוצאה אם ביום מן הימים תוציא תחת ידה מהדורה מוארת.

להמשיך לקרוא

Share