ארכיון חודשי: אוקטובר 2009

חמניות עיוורות – אלברטו מנדס

חמניות עיוורות"אף על פי שכל המלחמות משולמות במתים, זה זמן מה מאבקנו משולם בריבית קצוצה. יהיה עלינו לבחור בין נצחון במלחמה לבין כיבוש של בית-קברות,". כך כותב גיבורו של הסיפור הראשון – התבוסה הראשונה, סרן אָלֶגרִיָה, קצין הבוחר בכניעה ימים ספורים לפני שהצד "שלו" מנצח. בחירה תמוהה בעיני המנצחים והמנוצחים גם יחד. בחירה שיש בה בעצם בחירה במוות. והבחירה הזו באה על רקע יאוש שקט וסופי מן המלחמה; משום שלא מצא הבדל בין הצבאות, בסופו של דבר, בשורה התחתונה.

"האלימות והכאב, הזעם והחולשה, כולם מתמזגים עם הזמן לכדי דת של שרידות, לפולחן של ציפיות, שבהן אותו מזמור תהילה מוטעם בפיותיהם של ההורג ושל הנהרג כאחד, של הקורבן ושל המתעמר; אין מדברים עוד אלא בלשון החרב או בשפת הפצע,".

 הסיפור השני הוא סיפורם שנותר במחברת של אב צעיר שגופתו נמצאה ליד גופת בנו התינוק, לאחר שברחו האב והאם, בחודש השמיני להריונה, והסתתרו עד הלידה בבקתה בהרים. האם מתה בלידתה, והאב מתעד את הימים, השבועות והחודשים שמאז מותה ועד שאזלו לו הנייר והעפרון.

ואחר כך מתו הוא ובנו.

ואחר כך נמצאו.

"(הערת העורך: .. אם הוא  שכתב את המחברת הזאת, הוא כתב אותה כשהיה בן שמונה עשרה, ואני חושב שזה לא גיל לסבול סבל רב כל כך.)"

להמשיך לקרוא

Share

מהו המה – דייב אגרס

מהו המה"בכל אשר אעשה, בכל דרך חיים שאבחר, אספר את הסיפורים האלה. .. ואני מדבר אליכם מפני שזה חזק ממני. אני שואב כוח.. מהידיעה שאתם שם. … כמה בורכנו שיש לנו זה את זה? אני בחיים ואתם בחיים, ועל כן עלינו למלא את האוויר במילותינו. .. אני אספר סיפורים לאנשים שיקשיבו ולאנשים שאינם רוצים להקשיב. … איך אוכל להעמיד פנים שאינכם קיימים? הרי זה בלתי אפשרי כמעט כמו נסיונכם שלכם להעמיד פנים שאני איני קיים."

 בינינו ובכל הכנות – כמה מאיתנו באמת יודעים מה מתרחש בסודן? מדי פעם אנחנו קוראים על חבל דארפור, אפילו למדנו להגיד ג'אנג'אוויד… אבל מה באמת אנחנו יודעים על שגרת החיים שם, או שמא – אי-שגרת החיים במקומות הללו שכוחי האל, שאין התקשורת מגיעה לשם בהמוניה, אפילו לא טיפין טיפין; מקומות בהם נלחמים אנשים אלה באלה, שבטים אלה באלה, נציגי פלג זה מול פלג אחר – ובתווך, תמיד בתווך, אלה שאינם מעורבים, שלא בקשו להיות מעורבים, שרק ביקשו להם חיים שקטים. ולא ניתן להם.

 דרך עיניו של ולנטינו אצ'אק דנג אנחנו מתוודעים לאט לאט לחיים הללו – של הדינקה בדרום סודן, שאחרים נושאים עיניהם לאדמתם, ולרכושם (שבעינינו, בני המערב, אין שווי לו לרכוש הזה כלל).

להמשיך לקרוא

Share

סימנטוב – אסף אשרי

 סימנטובIt is the dawning of the Age of Aquarius; זוהי תחילתו של עידן חדש – זה הנקרא בלעז "ניו אייג'". ויש בו בעידן החדש צ'אקרות ואבנים אנרגטיות, קלפי טארוט, פנג שוואי, נומרולוגיה, קארמה, תיקשור וכמובן – קבלה!

 ומשיש לנו ספרות קוסמים ומכשפים, פנטזיה ומד"ב, הרי לנו ספר פנטזיה יהודי למהדרין.

 בבסיסו עומדים הפסוקים מתוך "בראשית" פרק ו':

א וַיְהִי כִּי-הֵחֵל הָאָדָם, לָרֹב עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה; וּבָנוֹת, יֻלְּדוּ לָהֶם.  ב וַיִּרְאוּ בְנֵי-הָאֱלֹהִים אֶת-בְּנוֹת הָאָדָם, כִּי טֹבֹת הֵנָּה; וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים, מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ.  ג וַיֹּאמֶר יְהוָה, לֹא-יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם, בְּשַׁגַּם, הוּא בָשָׂר; וְהָיוּ יָמָיו, מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה.  ד הַנְּפִלִים הָיוּ בָאָרֶץ, בַּיָּמִים הָהֵם, וְגַם אַחֲרֵי-כֵן אֲשֶׁר יָבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים אֶל-בְּנוֹת הָאָדָם, וְיָלְדוּ לָהֶם:  הֵמָּה הַגִּבֹּרִים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם, אַנְשֵׁי הַשֵּׁם.

יחד עם דמותה של לילית, זו שהיתה, על-פי המיתולוגיה היהודית אשתו הראשונה של אדם : כז וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ:  זָכָר וּנְקֵבָה, בָּרָא אֹתָם.  כח וַיְבָרֶךְ אֹתָם, אֱלֹהִים... (בראשית פרק א')

 סביב בנות לילית ובני הנפילים טווה אשרי סיפור פנטזיה מרתק שראשיתו בליל הסדר ומהלכו כולו בימי ספירת העומר.

להמשיך לקרוא

Share

חפצים חדים – ג'יליאן פלין

חפצים חדיםוינד גאפ היא עיירה כמעט שכוחת אל אי שם במיזורי, יש בה רק כמה אלפי תושבים וכולם (בערך) מכירים את כולם.

 ילדה אחת, בגיל העשרה, נעלמה בוינד גאפ וקמיל פריקר, עיתונאית של ה"דיילי פוסט" השיקגואי, ומה שחשוב לא פחות – בת למשפחה מוינד גאפ, נשלחת לסקר את ההיעלמות, שנכרכת באופן אוטומטי עם רצח של ילדה בגיל דומה, מספר חודשים קודם לכן.

 הקהילה הקטנה בוינד גאפ הזכירה לי במידה מסוימת קהילה אחרת שנתקלתי בה בספר אחר – אצל סופרת אחרת – קהילת סנטראליה שב"מעוף העורב". כולם אכן מכירים את כולם, הילדים נפגשים בבית הספר, כולם הולכים לאותה כנסיה, קונים באותן חנויות…

 בוינד גאפ החלוקה בין עשירים לעניים היא די דיכוטומית, כך מי שלמדו יחד בבית הספר יכולים למצוא עצמם יום אחד משני צידי המתרס כמעבידים וכעובדים / עוזרות בית.

 משפחת פריקר היא מן העשירים, וביתה בית רחב ידיים. אלא שבואה של קמיל לשם אינו משמח איש – לא את אמה, לא את אביה החורג, לא את אחותה למחצה, לא את חוקרי המשטרה, לא את חברותיה לשעבר שנשארו מאחור או את חברותיה של אמה, שלא לדבר על המשפחות – זו שאבדה ילדה לפני כמה חדשים, וזו שילדתה נעדרת.

להמשיך לקרוא

Share