ארכיון חודשי: ינואר 2010

היהודי האחרון – יורם קניוק

היהודי האחרוןואפתח בנימה ניו-ז'ורנאליסטית בעליל:

לו ידעתי מהו ומיהו "היהודי האחרון", כנראה שלא הייתי מכניסה עצמי ל"הרפתקה" הזו; ולא משום שאינו ספר טוב, כלל וכלל לא. להיפך – הספר מצוין ביותר.

 אלא שאני נמצאת במקום אחר מזה שהייתי צריכה להיות בו כדי לקרוא את הספר הזה.

 ובכל זאת – פטור בלא כלום אי אפשר.

 היהודי האחרון הינו מעין אבן דרך בספרות הישראלית, בהיקפו, בזמן שארכה כתיבתו, ובעיקר בזמנים שהוא מכסה, שכן הוא "נודד" קדימה ואחורה בין הזמנים של העולם היהודי הישן, עיירותיו שבמזרח אירופה, העליות המוקדמות לארץ ישראל, השואה, "פרוץ" המדינה, והשנים שלאחריה, עד מלחמת ששת הימים והשכרון-עיוורון שבעקבותיה.

 דמויותיו של קניוק נעות, בהתאמה, בין היהודים הגלותיים, החולמים, המהגרים לאמריקה והמהגרים לפלשתינה, אסירי מחנות ההשמדה, אלה שמתו ואלה שנותרים בחיים, החלוצים המוקדמים, ה"צברים", ההורים השכולים.

  להמשיך לקרוא

Share

אל תיגע בזמיר – נל הרפר לי

אל תיגע בזמיריש משהו נפלא בחזרה לספר שאהבתי בנעורי, ועוד יותר נפלא לגלות כי לא איבד מקסמו כלל, אלא להיפך – נוספו הבנה והנאה הבאות לאחר שנים של נסיון חיים ושל קריאת ספרים רבים.

 הספר סובב סביב חייהם של שני ילדים בעיירה קרתנית באלבמה, בשנות השלושים של המאה הקודמת. בעט מושחזת וברמיזות דקות מצליחה הרפר לי לתאר את כל מעלותיהם ובעיקר מגרעותיהם של הבריות בעיירה.

 ליבת הסיפור – אבי הילדים, שהוא גם נציג המקום בבית הנבחרים, נקרא להגן על איש שחור שנאשם באונס נערה לבנה. הילדים מעומתים פתאום עם איומים על דרכי חייהם שחיו עד כה – המחשבה שעליהם להקדיש לאנשים אחרים, שעד אז נחשבו כפחותים מהם, ולאט לאט מפתחים מחשבה כמעט ליברלית –רדיקלית, של ינקים, הגורסת כי כולם שווים.

 לאורך הספר נזכרתי פעם אחר פעם בתיאור העיירה של "אדון החצר", שקראתי אך לא מזמן; משפט שאומר ג'ם, אחיה של סקאוט (המספרת) "יש ארבעה סוגים של בני-אדם בעולם. ישנו הסוג הפשוט, כמונו וכמו השכנים, ישנו הסוג של בני קאנינגהם מן היערות, הסוג של בני יואל שליד המזבלה והכושים." (איכשהו, מזכיר את "החבר'ה הפשוטים שונים מהאיכרים שמכונים אדומי העורף בדיוק כפי שאדומי העורף שונים מהזבל הלבן. אף שבעיני אחדים הם נראים כולם אותו דבר, או שהם נראים כשלושה פנים שונים של אותה מפלצת, או שהם מתנדנדים אי-שם בין שני קטבים נוראים באותה מידה – עכברושי הנהר והטרולים….". שב"אדון החצר").

להמשיך לקרוא

Share

מאוחר מדי – צבי ינאי

מאוחר מדי"בפנינו.. התייצבה הגברת גול'יה גלמבוש… הנמנית עם קבוצת הנתינים הזרים החופשיים-בתנאים-מגבילים מטעמי מלחמה. … להלן רשימת ההגבלות החלות עליה:

 א.      איסור להתרחק מתחום מושב העיר ללא אישור מיוחד ממשרד זה.

ב.      איסור – למעט מקרים דחופים או שקיבלו אישור מיוחד – לצאת מביתה לפני השעה שבע בבוקר ולחזור אחרי השעה תשע בערב.

ג.       חובה לשמור על התנהגות טובה, לקיים התנהלות תקינה ולא לספק סיבות מחשידות.

ד.      איסור לבקר בבתים פרטיים או בבתי ציבור מקומיים או במקומות מפגש ציבוריים.

…..

ז.        איסור להחזיק בדרכון…

ח.      איסור להחזיק כספים, למעט כסף קטן…

להמשיך לקרוא

Share