ארכיון חודשי: מרץ 2010

לאן נעלם דויד וייזר – פאבל הילה

דויד וייזרשלושה ילדים, כמעט נערים, המספר ועוד שניים מחבריו, נקראים ללשכת האדון המנהל (מנהל בית הספר), כדי להסביר לאן נעלם דויד וייזר.

 וייזר, ילד – כמעט נער בעצמו, יהודי ככל הנראה, שאין לו הורים והוא גדל אצל סבו (האם זהו באמת סבו?), מושך אחריו את שלושת הנערים, וגם נערה אחת, בחוטי קסם, ביכולות מדהימות בתחומים שונים, בידע נרחב, ובעיקר בעל כריזמה בלתי מצויה, של מנהיג.

 הזמן – קיץ, חופשת הקיץ; המקום: העיר גדאנסק, שהיתה פעם דנציג וחזרה להיות גדאנסק; עדיין עיר קטנה וקרתנית בשלהי שנות החמישים של המאה הקודמת, עיר שיש לה חוף ים המושך נופשים בדרך כלל.

 אבל בקיץ הזה – הקיץ שבו נעלם דויד וייזר, היה חם; והיום, מסיבה שאינה ברורה, החל לפלוט דגים מתים, והפך ממקום שנעים להיות בו למקום שהכל מתרחקים ממנו. קיץ מוזר ולא רגיל, ממש כמו הנער דויד וייזר.

ואז – דויד וייזר נעלם.

 וכל הספר הזה הוא נסיון להבין את המהלכים שהביאו להיעלמו; "אינני זוכר מי אמר את המשפט 'אני חי כדי לכתוב, ואני חושב, שללא קשר לנסיבות, ראוי להקדיש את החיים להסברת הכאוס כמו הסדר'. חלקו הראשון של המשפט נשמע קיטשי, ואני לא חי כדי לכתוב, אבל חלקו השני קרוב אלי איכשהו, במיוחד עכשיו, כשאני ממלא שורות בתקווה להבין לבסוף מה שיני יכול להבין, שאראה, לבסוף, את מה שלא ראיתי קודם לכן, שאבחין בין סדר לכאוס, או שבכאוס יתגלה איזשהו סדר שונה, לא נודע עד כה."

 ובין סיפורי מעלליו של וייזר, שלושת הילדים – כמעט נערים והנערה, נפרס סיפורה של העיר גדאנסק, על רחובותיה, מוסדותיה, מסילות הרכבת – זו שבשימוש וזו שכבר לא, ערוץ הנהר, חוף הים, הפאב, חלקות האדמה הקטנות בפאתי היער, שניתנו לאנשים כדי שיוכלו לעשות לעצמם גינות (והרכושנות האיומה המתלווה לבעלות על חלקות האדמה הקטנות האלה); החברות האיתנה בין שלושת הילדים – כמעט נערים, וחיי היומיום בעיר הזו.

ובית המשוגעים, שממנו ברח משוגע אחד (שנהיה לתקופה קצרה מין ידיד לילדים כמעט נערים, גיבורי הסיפור הזה), משוגע לא נורמלי כי ".. איזה משוגע נורמלי רץ בבית-הקברות ומצלצל? איזה משוגע חובש קסדה לראשו ומתהלך ברחובות? משוגע נורמלי מתחזה לנפוליאון או למיצקביץ', גבירתי."

 ספר מעניין, פוקח עיניים ופותח דלת לעיר אחת, בתקופה אחת, לא ממש מוכרת.

 לאן נעלם דויד וייזר, מאת: פאבל הילה, הוצאת חרגול, תרגום (מצוין): מירי פז (224 עמודים)

 

(פורסם ב – 30 מרץ, 2010 בפורום הספרים של YNET)

(Weiser Dawidek – Pawel Huelle)

Share

הנרות בערו עד כלות – שאנדור מאראי

הנרות בערו עד כלותרק כשהגעתי לאחרית הדבר, שכתבה רותי גליק, מצאתי אישוש לדברים שחשתי בעת קריאת ספרו זה של שאנדור מאראי, ואף ב"האמיתית", ספר שדרכו התוודעתי לכתיבתו של מאראי.

באחרית הדבר מצאתי גם את תולדות חייו וכתיבתו של מאראי, ואלה כאילו הבהירו עוד יותר את שחשתי בעת הקריאה.

 "הנרות בערו עד כלות" הוא סיפורה של ידידות ואהבה ובגידה; כל אלה מסופרים מפיו של איש צבא בדימוס, הסח אותם באזני חברו משכבר, ידיד נפשו אי אז, במהלך לילה שלם, עד שכלים הנרות שהובערו במהלך פגישתם.

 הפגישה הזו מתקיימת 41 שנים לאחר פגישתם הקודמת של השניים, פגישה שכמו זו הנוכחית לוותה בארוחת ערב ובשיחה… ולאחריה נעלם הידיד למשך כל אותן שנים.

 בפגישה ההיא נכחה גם אשה, אשתו של הגנרל, שבינתיים הלכה לעולמה.

 כמו ב"האמיתית" גם כאן זהו רקוויאם לעולם חברתי תרבותי שהיה ואיננו עוד, עולמה של הבורגנות על גינוניה ואיפוקה, עולמה של האצולה, עולמה של האימפריה האוסטרו הונגרית.

 גם סיפור המסגרת, כמו ב"האמיתית" נסוב סביב נישואין שיש בהם אהבה רבה מצד אחד, וחישובי נוחות / תועלת / התאמה מן הצד השני.

ובעיקר – יש כאן איפוק, איפוק רב, בשפה, במחוות, הכל מרומז: הכאב, הידידות, האהבה, הקנאה, השנאה…

להמשיך לקרוא

Share

הקוסמת מפירנצה – סלמאן רושדי

הקוסמת מפירנצה"בשביל כישוף לא צריך שיקויים, רוחות רפאים או שרביטי קסמים. שפה המתגלגלת על לשון מוכספת יש בה קסם די והותר"

ואכן, לשונו של רושדי מכשפת ומכושפת, מלאת קסם, והקסם הזה שורה על הספר "הקוסמת מפירנצה".

 הקוסמת, ספק אשה שהיתה, ספק אגדה, מסופרת וקורמת עור וגידים מבעד לסיפורו של הזר המגיע לחצרו של המלך הגדול – מלך מלכי המלכים, כך הוא מכונה בפי נתיניו – המלך במזרח, צאצאו, אולי, של ג'ינג'יס חאן. המלך שבנה עיר באמצע שומקום ובה בריכה מופלאה שמימיה מוזהבים בשקיעה, עד שנדמתה בעיני המתבונן לזהב מותך.

הקוסמת – בת המזרח שנפלה בשבי המערביים הכופרים והגיעה לפירנצה ויצאה בחזרה, עם מנהגיה המשונים שרכשה אצל הנוכרים במערב. ולכל מקום אליו היא מגיעה, היא מפילה את כולם בקסמיה, ומשרה שלווה מוזרה על הכל.

בת בלי גיל, יפה יותר מכל אשה אחרת שאי פעם שזפה עין אנוש, נוסעת עם אהבתה על פני ימים ויבשות.

 בדרכה שלה קוראת תיגר על שלטונם של הגברים על עולמן של הנשים, במזרח ובמערב גם יחד. אשה חופשייה בדרכה, מבלי שאיש ירגיש מאוים על ידה.

להמשיך לקרוא

Share

לשקוע בספר טוב – ג'ספר פורד

לשקוע בספר טוב______________________

דירוג ספרים של גוליית

ספר זה מסווג בדרגת מ"ל (מתאים לכל)

_______________________________

תוכן: סיפורת / מותחן / סוריאליזם / קומי

אלימות: רק כלפי מי שמגיע לו.

ניבולי פה: בודדים, מתונים.

עירום ותוכן מיני: רק ברמיזה.

מילים מומצאות: 44

דרגת הנאה בקריאה: 7.62 GBI (משוקלל)

__________________________________

מידע זה נאסף על ידי תאגיד גוליית,

 משרד עניני ציבור הקוראים, מידע ורישוי.

קריאת ספרים אסורים היא עבירה על החוק.

גוליית. כל מה שתקרא אי-פעם

_______________________________

המידע החשוב שלעיל מקדם את פני הקורא/ת בתחילת הספר השני המתאר את קורותיה של ת'רזדיי נקסט, בלשית ספרותית ב"מבצעים מיוחדים" ספרים.

להמשיך לקרוא

Share

פרשת ג'יין אייר – ג'ספר פורד

פרשת ג'יין איירגאונים האנגלים האלה! ממציאים עולמות מדומיינים, שנראים ונשמעים כל כך אמיתיים, משום שהם נשענים על סיפורים, על מיתוסים שכולנו מכירים.

 ראו למשל את ג'יי קיי רולינג, שהמציאה עולם שלם של קוסמים המקביל ומשיק לעולם שאנחנו מכירים, תיבלה באגדות ומיתוסים קיימים, כך שלא נלך לאיבוד בעולם החדש שבראה, והנה סיפור אגדה דמיוני וחי עד מאד.

 גם ג'ספר פורד לוקח אותנו לטיול בעולמות מוכרים, ועם זאת שונים לגמרי מן העולם שלנו.

וזה הרקע – אנגליה בשנות השמונים של המאה העשרים; לא אנגליה המוכרת לנו, הממלכה המאוחדת, אלא כזו המחולקת לישויות נפרדות הנמצאות ביחסי איבה מתמידים.

 אנגליה נמצאת גם במלחמה מתמדת – מלחמת 130 השנה בזמן כתיבת הספר – עם רוסיה, על חצי האי קרים, ששתיהן טוענות לבעלות עליו (נשמע דומה לפוקלנד? כנראה שלא במקרה).

חיילים נשלחים לשם וכן או לא חוזרים, יש המפגינים בעד, יש המפגינים נגד.

ישנו תאגיד כל-יכול "גוליית" הניזון מן המלחמה ומפרנס אותה, וניזון מעוד ועוד כח וכסף, והוא בעצם השליט האמיתי.

להמשיך לקרוא

Share

הנפשות האפורות – פיליפ קלודל

הנפשות האפורותממואר קצר (מאתיים וקצת עמודים) המכיל בתוכו סיפור חיים שלם. בעצם, סיפורה של "פרשה" אחת על רקע חיים שלמים. של המספר.

 תחילתה של "הפרשה" מציאת גופתה של ילדה קטנה, רק בת עשר, במי הנחל.

בדיקה מהירה מגלה כי הילדה נחנקה; ממש בסמוך לביתו של התובע הראשי, שהתאלמן לפני שנים מאשתו האהובה, ועתה הוא לבדו.

התפאורה – עיירה קטנה, נידחת בצרפת, רחוקה מכל מקום.

הימים שלהי ימיה של המלחמה שנקראה אז "הגדולה" ולאחר שנים קראו לה – "מלחמת העולם הראשונה".

 ואולי יש להתחיל כמה שנים קודם לכן, בימים הראשונים של המלחמה, כדי להבין את הרקע, את האווירה:  "זה היה קיץ חם, לא רק מתחת לסוכות שגנים אלא גם בתוך ראשיהם של כל הפטריוטים, שְכּוּוְנו כולם כאחד, כמו מנגנון של שעון. בכל מקום נופפו באגרופים קמוצים ובזיכרונות דואבים. גם כאן, כמו בכל מקום אחר, הפצעים, ודווקא הפצעים הדוחים ביותר, מגלידים בקושי. הם מזדהמים בקלות, בערבי ההסתה והפרחת הסיסמאות. מדינה שלמה, שיכורת יהירות וטמטום, התכוננה להשליך את עצמה אל לועה של מדינה אחרת. האבות עודדו את הבנים; הבנים עודדו את האבות. רק הנשים, האמהות, הרעיות והאחיות הסתכלו על כל זה בתחושה רעה בלב, בחשש מפני הצער העתיד לבוא, וּמַבָּטן הצלול ראה הרחק קדימה, אל מעבר לאותן שעות אחר צהריים מלאות שאגות צהלה, כוסות יין ושירי מולדת שהרעידו את צמרות הערמונים שבכיכר והחרישו אזניים."

להמשיך לקרוא

Share

פרקים נבחרים בפיזיקה של אסונות – מרישה פסל

פרקים נבחרים בפיזיקה של אסונותספר שנפתח במוות בתליה אמור להיות סוג של ספר מתח, לפחות מתח מסוג כלשהו; פרקים נבחרים בפיזיקה של אסונות נפתח בהזכרות במותה של אשה אחת בתליה, וישנה איזו ציפיה שהספר יכיל בתוכו איזו תעלומה עם פתרון בסופה…

בעצם, הספר נפתח בתוכן עניינים מוזר משהו – רשימת קריאה, או – בשפת הספר "ליבת תכנית הלימודים (דרישות קריאה)", ואז מגיעה רשימת ספרים, שירים, מחזות, מאמרים ועוד; קצת מבהיל, אם חושבים על זה: האם צריך לקרוא את כל הרשימה כדי להנות באמת מן הספר?

 בהמשך מופיעות עוד ועוד מובאות ומראי מקום ממאמרים נוספים, וספרים אחרים, חלקם אמיתיים חלקם מומצאים לצורך הספר, כך שאם נרצה לקרוא את כל הרשימה בתוספת מראי המקום, לא נגיע כנראה לעולם לספר עצמו (ולמרבה המזל, חלק גדול מ"דרישות הקריאה" מוכר לי מן העבר).

 בלו ון-מיר, בתו היחידה של מרצה מבריק בהחלט, אלמן שאשתו מתה (התאבדה?) כאשר בלו היתה בת חמש, והם נודדים בין אוניברסיטאות וקולג'ים, רובם נידחים למדי במשך השנים, על פי משרות ההוראה שהוא מוצא לעצמו.

 סביב האב חגות נשים שהוא מוצא, ועוזב, משום שהיתה לו רק אהבת אמת אחת – אמה של בלו. הנשים הללו המשאירות לו מתנות, מתקשרות לאחר שעזבן לאנחות, נשים מן הסוג הישן, או מן הסוג החדש:  "… הפמיניסטיות האמריקאיות המזדקנות האלו שמתגאות בכך שהן פותחות לעצמן את הדלת, משלמות על עצמן, ובכן, הן לא הנשים המודרניות המרתקות שהן סבורות שהן. הו לא, הן לווייני-מחקר מסוג 'מגלן' שמחפשות אחר גבר לחוג סביבו ללא הרף." כדבריו, מכונות בפי בתו "חיפושיות יוני". אחת מהן, או כך נדמה לבלו, ואחר כך נדמה שלא – האנה שניידר היא היא האשה התלויה שבתחילת הספר, מורתה הנערצת / המוזרה של בלו.

  להמשיך לקרוא

Share