ארכיון חודשי: מאי 2010

בז וניאלה – מרגרט אטווד

בז וניאלה(קריאה חוזרת)

 מתישהו במהלך הקריאה ברכתי על המשבר הכלכלי הגדול שנפל על העולם בשנתיים האחרונות; משבר שאיכשהו צמצם חלק מהצריכה המיותרת, הבזבזנית והחזיר סוג של שפיות להתנהלות הכלכלית של העולם. משבר שאולי הרחיק אותנו קצת מהדיסטופיה שב"בז וניאלה".

 כי ב"בז וניאלה" העולם הוא עולם של תאגידים המטפחים צריכה בזבזנית ומיותרת, ומפתחים עוד ועוד מוצרים ש"כולם צריכים".

בעולם הזה ישנם המתחמים המוגנים של העולם המערבי / התאגידי, בהם מתגוררים החוקרים המועדפים ובני משפחותיהם, בהם מפתחים את גלולות הנעורים הבאות שיעלו הון רב, משבטים ומייצרים בעלי חיים עם תכונות של בעלי חיים אחרים, כדי שיתאימו לצריכה; כך למשל – השתלזיר שהוא חזיר שבהנדסה גנטים מגדלים לו איברים חליפיים לאיברי האדם, או הכלזב – שהוא החלאה של כלב וזאב, כלב שמירה מצוין שלעולם ובשום פנים ואופן אסור להתקרב אליו, משום שהוא לא ניתן לביות.

וישנם העופות עם הרבה רגליים לאוהבי הפולקעס.

 וישנן עוד המצאות סודיות – שכפול גנטי של אדם עליון במידה מסוימת, מוזר במידה אחרת, תמים ורך כתינוק שנולד, מכיוון אחר – אדם שלא ידע תשוקה ולא שנאה, לא קנאה ולא עצבות…

לא יהיו בו גזענות ואמונות תפלות, יהיה חסין למחלות, לא יהיה לו רכוש, לא תהיה לו משפחה – רק שבט – אדם קדמון חדש נעלה על האדם….

להמשיך לקרוא

Share

הסוד – אנה אנקוויסט

הסודואנדה ויריקה היא פסנתרנית בעלת שם עולמי, שפרשה יום אחד מכל סיבובי הקונצרטים, החזרות, ההקלטות, ועברה לגור באיזה כפר נידח בהרי הפירינאים, בבית המרוחק ביותר, הסמוך לבית הקברות המקומי.

עכשיו היא חוזרת לנגן, לעצמה, בביתה, על הפסנתר החדש שהזמינה.

 ואנדה ויריקה – אשה בודדה, שתולדות חייה, המופיעים לסירוגין בפרקים שבין פרקי ההווה, מלאי סודות.

 ואנדה ויריקה באה מבית שהכיל שתיקות; שתיקות שכיסו על עניינים שהיתה לה בהם ידיעה, ועניינים שלא, שיתבררו לה רק בהמשך, ואולי לא.

 ואנדה ויריקה גדלה בימים שאת ארצה כובשים הגרמנים בימי מלחמת העולם השניה, ומנהיגים את משטרם. ואז צריך להצפין את הסודות עוד קצת: את האח המונגולואיד, שלא יקחו אותו, את הקשרים עם היהודים, את המידע על משפחות המחזיקות יהודים.

 וישנם סודות הנוגעים לה באופן אישי – איך לעלות לבמה מבלי לאבד את ההכרה מרוב פחד, אלה טקסים מלווים יום של קונצרט, סודות שבתוך המוסיקה, הנגלים רק לה – כי בעיקר היא חושבת בצלילים ולא במלים.

 מיהו האיש בשחורים היושב בקהל, ולו היא מנגנת בכל פעם?

להמשיך לקרוא

Share

הנערה ששיחקה באש – סטיג לרסון

הנערה ששיחקה באשליסבת סלאנדר, הנערה עם קעקוע הדרקון, המוזרה, הפריקית במידה מסוימת, קטנה, צנומה, עם מערך מוסר ייחודי משלה, עם אי מסוגלות חברתית מסוימת; הנערה שאי אפשר שלא לאהוב אם רק מכירים אותה מקרוב, ולא מאמינים בהכרח לנתונים הפורמליים… ליסבת סלאנדר חוזרת שוב. הפעם היא "מסודרת". יש לה משאבים כמעט דמיוניים (פרי תרגיל עוקץ מתוחכם שנזכר בסופו של הספר הקודם בטרילוגיה), יש לה מעט יותר מסוגלות חברתית.

היא לא נזקקת לעבודה כדי להתפרנס.

היא מנתקת חלק מקשרי העבר שלה, ומחדשת אחרים.

 מיכאל בלומקוויסט הוא אחד מן האנשים שהיא מנתקת עמם קשר, ואין לו מושג למה.

מיכאל בלומקוויסט, העיתונאי החוקר, ואחד הבעלים של הירחון "מילניום" עומד לפני פרסום גליון מיוחד של העיתון, במקביל לפרסום ספר, שניהם יעסקו בסחר בנשים בשבדיה.

 "שבדיה היא המדינה הראשונה שנחקק בה חוק המפליל את לקוחות הזנות ואינו מפליל את הזונות עצמן" (מתוך: מסמך רקע בנושא: הפללת לקוחותיה של תעשית המין – מחקר משווה. – מרכז המחקר של הכנסת)

עבודת המחקר לקראת פרסום הספר והגליון המיוחד של "מילניום", יחד עם עבודת דוקטורט בנושא, של זוגתו של מחבר הספר, עיתונאי פרילנס ב"מילניום", מגלים כי חקיקה לחוד ומציאות לחוד: מרגע שנחקק החוק, הרשו לעצמן רשויות החוק שלא להתאמץ יותר מדי כדי להלחם בעבריינים. בנוסף, טוענים החוקרים כי קיימת רשת של סחר בנשים, הסמויה מן העין.

  להמשיך לקרוא

Share

ביום שהמוסיקה מתה – אופיר טושה גפלה

ביום שהמוסיקה מתהחיי כולנו מלווים באי-ודאויות קטנות וגדולות, החל ממזג האויר (לא תמיד צודקים החזאים), מצב רוחם של עמיתינו לעבודה, האנשים שנפגוש במהלך היום, השפעת שתצוץ פתאום בדיוק ביום מאד לא מתאים, הזכיה בהגרלה או קבלת ירושה, וכלה ביום מותנו.

אבל בעיר קטנה אחת, אינוביל, אי שם במדינת קרמנדין שבין הולנד לבלגיה, כל תושבי העיר יודעים מהו יום מותם.

יום אחד, לפני כך וכך שנים הגיע לעיר נער אחד שידע לספר לכל אחד מתי יהא זה יום מותו.

המידע נרשם בתיק מיוחד והונח מאחורי זכוכית, וכל אחד רשאי היה, מקץ שבוע, לבוא ולפתוח את התיק כדי לדעת מהו היום החשוב ביותר בחייו.

ילדים היו צריכים לחכות עד הגיעם לגיל 18, ואז יכלו לפתוח את התיק.

 אנשים היודעים את יום מותם מתכוננים אליו; חלקם יתחילו לחיות בתזזית כי הנה נותרו להם רק כך וכך שנים (מעטות, או רבות) ועליהם להספיק הכל, חלקם ישקעו בשלווה מבורכת – עתה, משנפתרה התעלומה הגדולה של חייהם, הריהם יכולים לחיות בנחת ולהתפנות להנאות הקטנות.

יהיו כאלה שיטפחו את קבריהם המוכנים ומצפים להם בחלקת "המתים החיים" שבבית הקברות באינוביל; וזאת יש לדעת – בית הקברות באינוביל, יש בו שלוש חלקות מסומנות: זו של אלה שמתו לפני הידיעה, אלה שנולדו לאחר ביקורו של הנער, ועל כן אינם יודעים את יום מותם, ואלה היודעים ומתכוננים לכך, מכינים מצבות, מתכננים את טקס הלוויה שלהם, ואפילו עושים חזרות לטקסים הללו.

להמשיך לקרוא

Share

מעשה השפחה – מרגרט אטווד

מעשה השפחהוַתֹּאמֶר, הִנֵּה אֲמָתִי בִלְהָה בֹּא אֵלֶיהָ; וְתֵלֵד, עַל-בִּרְכַּי, וְאִבָּנֶה גַם-אָנֹכִי, מִמֶּנָּה.  וַתִּתֶּן-לוֹ אֶת-בִּלְהָה שִׁפְחָתָהּ, לְאִשָּׁה; וַיָּבֹא אֵלֶיהָ, יַעֲקֹב.  וַתַּהַר בִּלְהָה, וַתֵּלֶד לְיַעֲקֹב בֵּן. (בראשית פרק ל', ג'-ה')

 ליפרד היא שפחה, אשת פריון, במדינת גלעד (זו המוכרת לנו כארצות הברית של אמריקה) – בחלקה הצפוני (המוכרת לנו כמדינת מיין). לליפרד בגדים אדומים כדי לציינה ולהבדילה משאר הנשים, שאינן שפחות.

לגברות ניתנו בגדים כחולים

למשרתות – בגדים ירוקים

לנשות העניים – בגדים מפוספסים בכל מיני צבעים

ל"דודות" המפקחות והאחראיות למוסר הנשים – בגדים חומים

ליפרד שייכת לדור המעבר, זה שהכיר את אמריקה והחופש של פעם; אמה היתה פמיניסטית, חד-הורית, היא עצמה ניהלה רומן עם גבר נשוי, ולאחר שהתגרש החלה לחיות עמו, ואף נולדה להם בת.    כל כך הרבה חטאים…

"יש יותר מסוג אחד של חירות, אמרה דודה לידיה. חירות ל… וחירות מ… . בימי האנרכיה היתה חירות ל… עכשיו מוענקת לכם חירות מ… . אל תזלזלו בה. "

להמשיך לקרוא

Share

אמפייר פולס – ריצ'רד רוסו

אמפייר פולסהבחירה בספר הזה דווקא לקריאה לוותה בהתלבטות מסוימת: עוד ספר אמריקאי בעובי שכזה, הזכיר לי את הקריאה בספרו של טריסטאן אגולף – אדון החצר.

אלא ששני הספרים הללו שונים למדי זה מזה, אם כי בדרך מסוימת ישנו איזשהו דמיון ביניהם.

 אמפייר פולס הינה עיירה קטנה במדינת מיין שבצפון ארצות הברית, נידחת למדי, וכזו הנראית ברוב סדרות הטלוויזיה והסרטים האמריקאים. העיירה כולה תלויה לפרנסתה במשפחה אחת, משפחת ווינטינג, המחזיקה בבתי החרושת שנסגרו, בקרקעות, המממנת כל מבנה ואירוע הזקוקים למימון. מנגד – משפחת רובי – גיבורת הספר, משפחה מייצגת את המשפחה הכל אמריקאית על סף העוני, המתפוררת מעט, והיא קשורה בעבותות שהם מעבר לפרנסה גרידא בגבירה ווינטינג.

 יש בספר תיאור נוגע ללב של אותן דמויות שוליים, אלה שאין שמים לב אליהן בדרך כלל, והן קורמות עור וגידים, עבר והווה, אישיות, מחשבות, חלומות (מנופצים בדרך כלל), שאיפות למשהו יותר טוב מאשר יש להן.

להמשיך לקרוא

Share