ארכיון חודשי: נובמבר 2010

חדר – אמה דונהיו

חדר

חדר הוא כל העולם, כל עולמו של ג'ק.

ושל אמא שלו גם.

יש להם אמבטיה אחת ומטבחון, ואמא שלו מבשלת לו אוכל, ומשאירה את האשפה ליד הכניסה עם פתק מה חסר.

יש להם משחקים שהם בונים לעצמם, והם מסדרים לעצמם מסלול התעמלות מהשולחן והמטה; יש להם ספרים וטלויזיה שאפשר לקלוט בה כמה ערוצים.

יש להם צמח, אבל הוא כנראה נובל.

יש להם חלון, גבוה, שהשמש נראית בו לפעמים, וגם הירח – בתנאי שהוא במילואו.

יש להם קצת צבעים לצייר.

יש להם, לפעמים, מתנות סוף שבוע.

ג'ק בן חמש. הוא ישן בארון הבגדים כשניק הזקן מגיע, ועם אמא שלו במטה, כשהוא לא.

 כל מה שמחוץ לחדר הוא החלל החיצון.

 לפעמים אמא של ג'ק עצובה, ואז היא לא נמצאת; זאת אומרת, היא נמצאת – אבל היא שוכבת במטה מכונסת בעצמה, ואז ג'ק צריך למצוא לעצמו תעסוקה.

להמשיך לקרוא

Share

שגיאות קטנות – בנג'מין בלאק

Shgiot_Ktanotקווארק – פתולוג בבית החולים, מגלה ערב אחד את גיסו  – מל, רופא מיילד מוערך, במשרדו, משרד הפתולוג, מחטט באיזה תיק של איזו אשה שמתה, וחשדו מתעורר.

 מל נשוי לשרה, שבינה לבין קווארק יש איזה סיפור לא פתור; שרה אחותה של דיליה, אשתו המנוחה של קווארק. למל ולשרה בת אחת – פיבי – שקווארק קשור אליה בעבותות.

וכל הקשרים הללו נשמעים כמו תחילתה של טלנובלה, אלא שלא !

 קווארק מתחיל לחקור ולבדוק, ומתברר כי האשה – כריסטין פולס היה שמה, לא מתה מתחסיף ריאתי, אלא בלידתה; והילדה שנולדה נעלמה.

 קווארק – פעם יתום שאומץ על-ידי משפחה מכובדת, שזכרונות בית היתומים רודפים את ימיו ולילותיו, נמשך בעבותות למסתורין של העלמות התינוקת.

 בחיפושיו אחר האמת הוא מגיע למקומות שיש בהם עוני ומחסור, שיש בהם ילדים שנולדים לנשים לא נשואות ונלקחים מהן; חיפושיו גוררים אלימות ומוות, וסימני שאלה ההולכים ומתגברים – בו, ובנו, הקוראים.

 ביד מיומנת פורש בלאק (פסבדונים של ג'ון בנוויל) את סיפורן של הנשים היולדות ילדים בלתי חוקיים, וגורלם של הילדים הללו; את סיפורם של האנשים העשירים עד מאד, העושים חוק לעצמם; ובעיקר – את הבדידות ואת העבר הרודף כל אחד ואחת מגיבורי וגיבורת הספר.

 ספר שאינו ספר מתח ואף על פי כן קשה להניחו מן היד; ספר שקצוות התעלומות שבו נפתרים ונקשרים רק בסופו.

מומלץ בהחלט

שגיאות קטנות – בנג'מין בלאק. תרגום (מצוין, כולל הערות והארות): סמדר מילוא. הוצאת עם עובד. (367 עמודים)

 

(פורסם ב – 27 נובמבר, 2010 בפורום הספרים של YNET)

(Christine Falls – Benjamin Black)

 

Share

חף מפשע – דיוויד סאלאי – 22 נובמבר, 2010

חף מפשעטוב, זה יהיה קצר הפעם.

 בסדרת מדריך הטרמפיסט לגלקסיה , ההגדרה של כדור הארץ היא: לא מזיק ברובו (באנגלית זה אפילו קצר עוד יותר: Mostly Harmless).

 וזה בערך מה שאפשר להגיד על חף מפשע  – לא מזיק.

מצד שני גם לא ממש מעניין.

 דיוויד סאלאי, שהוא סופר בריטי, מנסה לכתוב מנקודת מבטו של סוכן המודיעין הפנימי הסובייטי (מ-ג-ב, לימים: ק-ג-ב), בשנים עברו, עת היה צעיר ונמרץ ומאמין, וגם מחפש מזימות אמיתיות ומדומות כנגד השלטון, ובשנות השבעים, תחילת ההפשרה בין הגושים.

מנסה, אבל לא כל כך מצליח.

אולי כי לא עשה תחקיר רציני לפני כן, אולי כי ניסה להיות (סוג של) אקזוטי (כי אולי יש משהו אקזוטי בלכתוב מפיו של נציג כוחות הרשע, ראה "נוטות החסד" למשל)

 זה לא עובד. לא באמת.

אפשר לוותר.

חף מפשע – דיוויד סאלאי. תרגום: שרון פרמינגר. הוצאת כתר. (199 מודים)

 

(פורסם ב– 22 נובמבר, 2010 בפורום הספרים של YNET)

 

(The Innocent – David Szalay)

Share

הרחק מהיעדרו – שז

הרחק מהעדרוספרון צנום, 154 עמודים בסך הכל, וכבד. כבד מאד.

 אשה אחת, בת 34, חיה עם אביה בן הששים ומשהו באותו בית, באותה דירה שיש לה רק סלון אחד וחדר שינה אחד.

האם מתה זה מכבר.

 האשה הזו ואביה חולקים חדר שינה אחד ומטה אחת.

 לאט-לאט נגול המסך, ונגלים היחסים שביניהם: אין הם רק אב ובתו, אלא, במין הסתכלות מעוותת, גם נאהבים.

אבל הם לא

הם לא נאהבים.

הם לא יכולים להיות נאהבים

הם אב ובתו

אב, שמילדות, מדכא את גופה ורוחה, עד עפר.

הופך אותה לשפחה

חסרת כח, חסרת כח רצון, חסרת כל.

  להמשיך לקרוא

Share

הנערה שבעטה בקן הצרעות – סטיג לרסון

הנערה_שבעטה_בקן_הצרעותראשית – אזהרת -ספוילר- אלה שטרם קראו את שני הספרים הראשונים בסדרה ומתכוונים לעשות כן, ביקורת הזו מכילה מעט (ממש מעט) מידע הידוע רק לאלה שקראו בספרים הללו. כמובן שאשתדל להימנע במידת האפשר מספויילרים הנוגעים לספר הנוכחי.

זהו הספר השלישי והאחרון, אבוי, בסדרת המילניום; לא יהיו עוד. סטיג לרסון, נוחו עדן, לא הותיר אחריו מורשת ספרותית ענפה, רק שלושה ודי.

מה חבל.

 בספרו השלישי – הנערה שבעטה בקן הצרעות – מוסיף לרסון לעסוק בקורותיה של ליסבת סלאנדר, הנערה המוזרה המקועקעת כולה, האקרית מחשבים מן הדרגה הראשונה, בעלת כישורים חברתיים מוגבלים למדי;  ליסבת שהצליחה לזחול מתוך קברה בסוף הספר הקודם, צריכה לשוב ולהתמודד עם צללים כהים במיוחד מעברה – אלה הקשורים אליה ואל אביה גם יחד.

 אם בספרו הראשון – הנערה עם קעקוע הדרקון – עסק לרסון בהיבטים כלכליים, תוך ביקורת נוקבת על הקפיטליזם החזירי והבועה הכלכלית הנלווית למעשיהם הנלוזים של הטייקונים, יחד – כמובן – עם התיחסות לעברה הנאצי (בחלקו) של שבדיה, לגברים המתעללים בנשים כדבר שבשגרה, וכמובן – סיפורה היוצא מן הכלל של סלאנדר;

אם בספרו השני – הנערה ששיחקה באש – עסק לרסון בארגוני הפשיעה תוך דגש על הסחר בנשים;

הרי שבספרו זה – הנערה שבעטה בקן הצרעות – בוחר לרסון לעסוק בארגונים הסמי-חוקיים, הנסתרים מן העין, אלה שאין יודע על קיומם מלבד מספר מוגבל של שותפי סוד, המגובים על ידי השלטון באמתלה של בטחון, אך בעצם מסתירים ממנו את מעשיהם משום שבחלקם הם מנוגדים לחוקה; וכדברי אחד מהם: "אנחנו אלה שלא קיימים. אנחנו אלה שאיש אינו מודה להם. אנחנו אלה שצריכים לקבל החלטות שאף אחד אחר לא מתמודד איתן… והפוליטיקאים הכי פחות מכולם." (עמ' 155)

להמשיך לקרוא

Share

נחלה – רוזינה ליפי

nahala"בחדר הכניסה,פרחי הבר שסודרו בקפידה כה רבה בכד חרס על שידת עץ האלון הלכו ושמטו את ראשיהם, השירו עלי כותרת בקשת אצלני. לאורה צפתה בעלים הנושרים, ואז נכנסה למטבח החמים, המואר בשמש של אחר צהריים – ורוחש זבובים. על קשר השטיפה היו ערמות של כלים, בכל מקום היו פזורים צעצועים, סל של בגדים לגיהוץ ועוד סל לתיקון. מן החלון הפתוח נשיא צליל הסדינים המצליפים ברוח וטפיחה מלאה, רכה של אגס שנפל ארצה.
עוד טיפה של חדווה דלפה ממנה
." (עמ' 218)

נחלה היא מקום מגוריו, והדיר והרפת והלול הצמודים, ושטחי המרעה וגידולי השדה השייכים לנחלה, בין בצמוד, בין במרחק. נחלה מועברת בירושה מאב לבנו, ולעתים מתחלקים בנחלה בנים או בנות נוספים.

נחלה הוא סיפוריהן של נשים בכפר אחד בעמק בהרי האלפים האוסטרים, הקשורות זו בזו בקשרי משפחה, או חברות או שניהם; נשים החיות יום-יום ושעה שעה את מטלות הכפר והנחלה, ניהול החנות או בית הספר, וחלומותיהן על ה"דבר הנוסף" שנמצא מעבר.

מעבר נמצאים החיים, וההיסטוריה, ולפעמים הם מציצים – החיים – אל תוך הכפר הקטן; אנשים יוצאים ממנו למלחמה הגדולה (הראשונה) ואחר כך למלחמה הגדולה הנוספת, חלקם אינם חוזרים, חלקם חוזרים פגועים ופצועים. והחיים בתוך הכפר ממשיכים.

להמשיך לקרוא

Share

אדום החזה – יו נסבו

adom_hachaze(2)יש עכשיו מין אופנה כזאת, בעולם הספרות, למצוא סופרים סקנדינביים בלתי מוכרים לציבור הרחב (בעיקר בארצות דוברי האנגלית), לתרגמם ולפרסמם.

כך התוודענו לסטיג לרסון, וכך אנו מתוודעים ליו נסבו.

 אלא שבמקרה של נסבו עשו המוציאים לאור איזו טעות, כפי הנראה חיקוי של טעות שנעשתה בארצות דוברי האנגלית – ופרסמו החל מן הספר השלישי.

 כך – הקורא/ת מרגיש/ה לאורך הספר, כי ישנו איזה מידע נסתר, המופיע בפרקים הקודמים, אלא שהם הופיעו רק בנורבגית, והקורא/ת לא ממש בקיא/ה בשפה ההיא.

 וכך אנו מכירים את הארי הולה, איש משטרה בנורבגיה, שחלק מעברו ידוע לדוברי נורבגית ולנו לא, כאשר הוא עוסק בענייני גזענים נורבגים; כן, מסתבר שבנורבגיה ישנם "טהורי גזע" שחלקם אף נלחם לצד הצבא הגרמני במלחמת העולם השניה (ונשפט לאחר מכן על בגידה), והם וממשיכי דרכם נלחמים במהגרים המגיעים ממדינות העולם השלישי.

 גזען אחד כזה שהרג מהגר וייטנאמי מזוכה בגלל טעות טכנית, אבל ישוב עוד במהלך הסיפור, ומסתבר שיש לו איזה תפקיד. עוד נמצא בסיפור ותיקי המלחמה, מן הצד הגרמני ומצד המחתרת הנורבגית (גם אלה היו שם), אנשי משרד החוץ, אנשי השירותים המיוחדים, ואפילו – בפרולוג לסיפור המרכזי – ראש ממשלת ישראל, ראש הרשות הפלסטינית ונשיא ארה"ב – כולם בועידת המשך לאוסלו (אולי בגלל סיבה זו תורגם הספר השלישי תחילה?)

להמשיך לקרוא

Share

היפוכו של אחד – ארי דה לוקה

untitledהיכרותי עם ארי דה לוקה החלה עם קריאת הר אדוני , שהיה להיט ענק עם צאתו לאור, ולא בכדי – ספר יפהפה, מלא חמלה ואהבה.

מובן שכשיצא לאור אתה שלי שלו, מיהרתי וקראתי גם אותו, ואהבתי; קצת פחות, אבל אהבתי.

אחר כך הגיע לידי שלושה סוסים שבו כבר נהניתי בעיקר מהשימוש בשפה, מההיגדים המצויים בו, פחות מן התוצאה הכוללת.

 את היפוכו של אחד קניתי כבר מזמן, והוא עבר למדף הממתינים לתורם (או לפרוייקט של ורד) די מהר, כי תמיד הגיע משהו חדש יותר, מושך יותר..

 ובכל זאת – לפני מספר ימים הגיע סוף-סוף תורו של היפוכו של אחד, והאמת ניתנת להאמר כי אלמלא הכבוד שאני רוחשת לדה-לוקה, וחוסר הנעימות שלי בפני ספר – שאם כבר התחלתיו עלי לסיימו, ובעיקר – אורכו (או שמא קוצרו) של הספר – 152 עמודים בסך הכל, אלמלא כל אלה, כנראה שהייתי מוותרת.

 כי הספר – ספר המורכב מזכרונותיו של דה-לוקה מפרקים שונים בחייו, מכיל תיאורים חיים ומרתקים, אבל לא יוצר שום תמונה כוללת, שום עניין להמשיך ולהתעניין בפרק נוסף מחייו.

להמשיך לקרוא

Share