ארכיון חודשי: דצמבר 2010

תפילה לאוון מיני – ג'ון אירווינג

תפילה לאוון מיני

ג'וני וילרייט גדל בעיירה קרתנית משהו – גרייבסנד, אי שם בקרבת העיר בוסטון, למשפחת "אצולה" מקומית ששורשיה, מצד סבתו, מתייחסים לנשיא אדמס ולבאים ב"מייפלאואר".

 הסבתא, אשה כבודה ובעלת ממון, חביבה עלי במיוחד משום ש- :

"היא אהבה מאד לקרוא, ולדעתה הקריאה היתה המאמץ האצילי ביותר; לעומת, הכתיבה היתה בעיניה בזבוז גדול של זמן – התעסקות ילדותית, מלוכלכת יותר אפילו מציור באצבעות, אך הקריאה נחשבה מאד בעיניה; זו היתה, לדעתה, פעילות לא אגואיסטית, המרחיבה את הדעת ומעשירה את הרוח. היא בוודאי חשבה כי חבל שכמה טיפשים מסכנים נאלצו לבזבז את חייהם בכתיבה כדי שיהיה לנו די חומר לקריאה. הקריאה גם נותנת לאדם ביטחון בלשון ואף מלמדת אותו את לשונו – והלשון היא כלי הכרחי לכל אלה המשמיעים את הערותיהם באשר למה שראו בעולם."

 בתה של הרייט וילרייט, אמו של ג'וני – טאביתה – נכנסה להריון מחוץ לנישואין, בשנים בהן היה זה מאד לא מקובל, וילדה את ג'וני.

לא היה להם זמן רב להיות יחד, שכן במשחק בייסבול של הליגה הצעירה, כדור שנזרק על ידי אוון מיני, פגע בראשה של טאביתה והרגה.

"כשמישהי שאתה אוהב מתה, ולא ציפית לזה, אינך מאבד אותה בבת אחת; אתה מאבד חלקים ממנה, במשך תקופה ארוכה; כמו שהדואר מפסיק לבוא, והניחוח שלה הולך ונמוג מהכריות ואפילו מהבגדים שבארון ובמגירות שלה. אט אט, אתה אוסף את החלקים שלה שאינם עוד. וכשמגיע היום – כשחלק מסוים שלה שנעלם מנחית עליך את ההרגשה שהיא הלכה ולא תשוב עוד לעולם – בא אחריו יום אחר, ועוד חלק מסוים אחר, שאיננו."

להמשיך לקרוא

Share

משחקי הרעב – סוזן קולינס

משחקי הרעב

דיסטופיה – דיסטופיה (dystopia) היא ההיפך מאוטופיה. חברות דיסטופיות מאופיינות בדרך כלל בעריצות שלטונית וניצול האנשים.

ברוב היצירות הדיסטופיות, ממשלה מושחתת יוצרת או משמרת איכות חיים ירודה עבור האנשים, לעתים תכופות תוך כדי התניית הציבור שהחברה היא טובה וצודקת, אפילו מושלמת. רוב היצירות הדיסטופיות מתרחשות בעתיד.

 ריאליטי – תוכנית מציאות; מאפייני תוכנית המציאות:

  • הזולת, המתחרה, הוא אויב. על מנת לנצח יש להתחרות באחרים. ובכך נזנח לחלוטין האידיאל של שיתוף פעולה.
  • תאי הווידוי
  • הצבעות וניפויים
  • שופטים, או יועצים

 (ההגדרות נלקחו מתוך ה-וויקיפדיה)

 "פאנֶם, המדינה שקמה על חורבות המקום שנקרא פעם אמריקה הצפונית… האסונות.. הבצורות.. הסופות.. השרפות .. הים שגאה ובלע חלקים נרחבים כל כך מהיבשה.. המלחמה האכזרית על אמצעי המחיה הדלים שנותרו. התוצאה היתה פאנֶם, עם הבירה המזהירה – הקפיטול – המוקפת שלושה עשר מחוזות, אשר הביא שלום ושגשוג לכל אזרחיה. ואז הגיעו 'הימים החשוכים', התקוממות נגד הקפיטול. שנים עשר מחוזות הובסו, והמחוז השלושה עשר חוסל כליל. 'אמנת הבגידה' העניקה חוקים חדשים שיבטיחו את השלום. … "

  להמשיך לקרוא

Share

לבד בברלין – הנס פאלאדה

לבד בברלין

אנה ואוטו קוונגל, זוג גרמנים בזמן מלחמת העולם השניה, זעיר בורגנים, אינם מחבבים במיוחד את המשטר הנאצי, אבל מסתגלים אליו במידה מסוימת, ואפילו מצטרפים לאירגונים המתאימים, כדי לשמור על פרנסתם, עד ש… עד שהבשורה הרעה משיגה אותם: בנם היחיד נהרג בקרבות.

 והחל מאותו רגע אין להם עוד מטרה אלא לעשות משהו כנגד המשטר שלקח להם את בנם, ולוקח בנים לאמהות אחרות, ואנשים אחרים, ובכלל- פועל בשיטות שאינן מוסריות או צודקות, ומטרותיו מפוקפקות למדי.

 הקוונגלים הם גיבורי הספר לבד בברלין, ומלבדם גיבורי המשנה – אף הם גרמנים, אף הם משתדלים שלא להתערב יותר מדי, שלא לעמוד על דעתם יותר מדי, שלא לשפוט; מוטב לסובב את הראש לצד השני כאשר קורה משהו באזור, מוטב לא לראות, לא לשמוע ובודאי לא להגיב.

 כך – פראו רוזנטל, שכנתם של הקוונגלים, יהודיה שבעלה כבר נלקח על ידי השלטונות, והיא מבלה חייה בהמתנה שיבואו לקחת גם אותה; מוסתרת על ידי השכן המכובד – שופט עליון בדימוס – אולם אינה עומדת במתח.

 או הדוורית נושאת הבשורה, אווה קלוגה, שמשא הבשורות בתיקה כבד עליה עוד ועוד, ובעלה לא רק שאינו תומך, אלא שהוא ריקא וטפיל על צווארה, ולבסוף היא בוחרת לברוח מחייה הנוכחיים, ולחזור לכפר, לאדמה.

להמשיך לקרוא

Share