ארכיון חודשי: מרץ 2011

סוף דבר – יעקב שבתאי

סוף דבר

מאיר, מהנדס תל אביבי בתחילת שנות הארבעים שלו, שנות המשבר, מתחיל להכיר בסופיות החיים, ואין הדבר מוצא חן בעיניו כלל ועיקר.

בכלל – החיים לא ממש מחייכים אליו, או כך לפחות הוא מרגיש; אשתו, היה לה איזה עניין עם איזה גבר אחר – בגידה – אבל היא לא מעוניינת לדבר על זה.

סביבו הגברים "כובשים" נשים, ומנהלים רשימות על כיבושים, והוא – בכל פעם שמזדמנת לו איזו הזדמנות, מיד הוא נתקף בכל מיני הרהורי חרטה, ולא ממש נהנה.

אמו, שתמיד, גם מבלי ששם לב לכך, היתה עוגן קבוע ואוהב ומגן בחייו, מסתלקת לה כך פתאום, ואביו מתגלה כמשענת קנה רצוץ.

לחץ דם גבוה מעט שמתגלה אצלו, מהווה מקור לדאגה חדשה.

לא קל לו, למאיר; החיים מעתה כיוונם אחד.

לאט-לאט מתגלה לקורא(ת) טיפוס שהוא בעיקר מעצבן; שום דבר לא טוב לו, כל הזמן הוא מצטער על הזדמנויות שהחמיץ, תמיד רוצה להיות במקום אחר, תמיד עם אשה אחרת.

להמשיך לקרוא

Share

משחקי הרעב – התלקחות – סוזן קולינס

משחקי הרעבלפני הכל – אזהרת ספויילר: הביקורת הזו מתיחסת לספר השני בסדרה, אולם עשויה לכלול ספויילרים הנוגעים לספר הראשון.

טרילוגיה, וזה נכון לכל או רוב הטרילוגיות, מורכבת מספר ראשון שאפשר לקראו בפני עצמו, כזה שיש לו סיום סגור פחות או יותר, ספר שני המתחיל במקום בו הסתיים הספר הראשון והמסתיים בסוף פתוח / המשך יבוא, וכמובן ספר שלישי הסוגר כל אותם קצוות פתוחים שנותרו מן הספר הראשון והספר השני.

משחקי הרעב – התלקחות – מציית לכלל הזה במלואו: הספר הראשון משחקי הרעב  מסתיים בשובה של קטניס לביתה, לאחר משחקי הרעב בהם יצאה מנצחת, אלא שבניגוד לחוקי המשחק, לא צייתה עד הסוף להוראות (שהשתנו, כזכור, במהלך המשחק, כדי להגביר את עניין הצופים), ויחד איתה הוכרז כמנצח גם המשתתף השני מן המחוז – פיטה, שבין שניהם נרקם רומן – האם לצרכי התכנית בלבד? או שמא רומן אמיתי?

ואלה כללי המשחק: "כללי משחקי הרעב פשוטים. כעונש על ההתקוממות, כל אחד משנים-עשר המחוזות מחויב לשלוח בת אחת ובן אחד, המכונים 'מיועדים', להשתתף במשחקים של אותה שנה. עשרים וארבעה המיועדים נכלאים בזירה פתוחה ורחבת ידיים שעשויה להימצא בכל שטח שהוא, ממדבר לוהט ועד ארץ שממה קפואה. במהלך כמה שבועות המתחרים נלחמים זה בזה למוות. המנצח הוא המיועד או המיועדת ששורדים אחרונים."

קטניס הפרה את כללי המשחק; יותר מזה, באקט של התמרדות, בשידור מול פני האומה, "כופפה" את היד לשליטים, והם לא אוהבים שמכופפים להם את היד.

להמשיך לקרוא

Share

טירוף – לאורה רסטרפו

טירוף

… אחר כך כבר לא יכולתי להפסיק

 אבל ההתחלה היתה לי קצת קשה; אלמלא ההמלצות החד-משמעיות כאן בפורום, כנראה שהייתי מוותרת… את הכריכה האחורית ממילא איני קוראת, ודאי וודאי כאשר מדובר בספרי הספריה החדשה, כדי שלא לקלקל לי את המשך הקריאה, ולכן – תודות לכם המשכתי.

 ההתחלה – כאמור קשה – ארבעה סיפורים, שלא כל כך ברור מה הקשר ביניהם, אם בכלל (טוב, ברור שיש, הרי הם באותו ספר, והם נשזרים האחד לתוך השני), וגם טכניקת הכתיבה: השילוב בין גוף ראשון לשלישי בכל פרק מבלבל לחלוטין, עד שמתרגלים…

 טוב – מהתחלה:

 זמן הווה: אגילר, המספר הראשון, גיבור הספר, חוזר לביתו לאחר שנעדר כמה ימים ובמקום למצוא את אשתו בביתם, מוצא הודעה לבוא לאסוף אותה מאיזה בית מלון בעיר.

בחדר במלון "מעביר" אותה לידיו איש זר אחד ונעלם, והאשה שהוא מוצא היא אכן אשתו, אלא שנטרפה עליה דעתה, ואין היא מכירה אותו, או שהיא כן מכירה אותו אבל לא כל כך ברור, משום שהיא מדברת בקול שאינו קולה ומצווה דברים חסרי פשר.

ואין הוא יודע מה זה ארע לה בימים הללו שבהם נעדר, ואין הוא יודע איך לגלות, ומי הוא האיש המוזר והמסתורי, מה קרה ביניהם או לא קרה?

והקנאה אף היא מרימה את ראשה… אבל הוא מדחיק, דוחה לימים אחרים, אחרי שיתברר מה זה היה לה לאוגוסטינה.

  להמשיך לקרוא

Share

קבוצת הכדורגל של ויני מנדלה – דליה רביקוביץ

קבוצת הכדורגל של ויני מנדלה"אילו לקח השופט מוויני מנדלה את ילדיה היו הנערים מקבוצת הכדורגל שופכים חומצה על פניו. פוגעים בו ונעלמים. לעולם לא היו נמצאות ראיות נגדם. השופט העיוור לא היה יכול לזהות אותם."

כך חולמת רמה בהקיץ, לאחר שהשופט קבע כי המשמורת על בתה תועבר לאביה של הילדה; אבל אילו היתה וויני מנדלה ועמדה לרשותה קבוצת הנערים המגנה הזו, כי אז איש לא היה מעז לקחת ממנה את ילדתה.

 דליה רביקוביץ אבדה את אביה בילדותה, ועליו היא מספרת בסיפור האחרון בקובץ הסיפורים "קבוצת הכדורגל של וויני מנדלה"; זהו גם הסיפור היחיד בספר שבו היא נוקטת בגוף ראשון.

בשאר הסיפורים דמותה מרומזת.. יותר ממרומזת. כל מי שמכיר את סיפור חייה, אפילו לשיעורין, ימצא אותה במרבית הסיפורים.

 אפשר למצוא שם את ילדותה האומללה בקיבוץ גבע, עת לא יכולה היתה לקחת חלק ב"קיבוציות" הזו, בדת העבודה.. והיתה מנודה כמעט, בסיפור "הטריבונל של החופש הגדול".

 אפשר למצוא את הפחדים והחרדות, את הרצונות והתקוות כמעט בכל סיפור וסיפור.

 ומעל הכל – שפתה הבהירה והיפה, הלוקחת את הקורא/ת לתוך עולמה  הרגיל לעתים, המסויט לעתים, וחוזר חלילה.

להמשיך לקרוא

Share

קריסטין לוורנסדטר – סיגריד אונדסט

קריסטין לוורנסדטר

קריסטין לוורנסדטר (בתו של לוורנס, זה פירוש השם) היא נערה צעירה בנורבגיה של ימי הביניים, חיה בכפר אחד שבו משפחתה נחשבת ומיוחסת (ואף עשירה, באופן יחסי, כמובן).

 ימי הביניים בהם נשים עברו מחזקתם של האבות לחזקת הבעלים, ואף קריסטין מיועדת לאיש, שנחלת משפחתו קרובה לנחלת משפחתה, והאיחוד הזה בין שני הצעירים נעשה מתוך חישובי מעמד וחישובים כלכליים. (ממש כמו כל נישואין לאורך מאות בשנים).

 קריסטין, בעלת נפש צעירה ותאבת חיים, קרובה לאביה והוא אליה, בעוד אמה מסתובבת מרת נפש, בדרך כלל, אולי משום שאיבדה ילד אחרי ילד.

 אדוקים בדתם, מקיימים את כל המצוות ואף מחמירים בהן, וקריסטין – נפש צעירה ותאבת חיים, מגלה עניין בשכנה, בן האכרים, ממעמד נמוך מעט משלה; בעצם – את העניין שגלתה בו תגלה בנפשה רק בשלב מאוחר יותר של חייה, כאשר תאורס לאיש שאין היא אוהבת.

 קריסטין – נפש צעירה ותאבת חיים מבקשת לה לאיש אדם שהיא אוהבת, ולא האיש שלו היא מאורסת והסכמים נחתמו בין המשפחות.

להמשיך לקרוא

Share

ז'יל וז'ים – אנרי-פייר רושה

jil_vejim

אירופה של לפני ואחרי המלחמה הגדולה, שלימים תיקרא מלחמת העולם הראשונה, דרך חייהם של שני חברים: ז'יל וז'ים, האחד צרפתי, השני אוסטרי, האחד יהודי, השני קתולי.

שניהם נפגשים בפריס, שניהם נהיים חברים "לחיים".

 שניהם מחזרים אחרי אותן נשים, בדרך כלל ז'ים "זוכה" וז'יל זז הצידה.

 עד שמגיעה קאת, מושא אהבתו של ז'יל, ההופכת לאשתו, ולאחר מכן לאהובתו של ז'ים, בהסכמתו ובברכתו של ז'יל.החיים בשלושה, כנגד כל המוסכמות, גם של ימינו! האהבה הבלתי מתפשרת, התשוקה, הקנאה, הכאב.

 ובין השורות מצטייר אורח החיים באירופה של בין המלחמות; אורח חיים שיש בו הנאות קטנות וגדולות, נדודים בין בתי קיץ וחורף, חופשות ארוכות.. אורח חיים שניתן רק להתגעגע אליו בעולם שבו הכל מואץ וזריז, והישגי.

 הספר הוא מעין אוטוביוגרפיה של מחברו – רושה, בן דמותו של ז'יל,  יחד עם הסופר היהודי פרנץ הסל – בן דמותו של ז'ים.

עכשיו לא נותר לי אלא להשיג את הסרט, בבימויו של טריפו, ולצפות אף בו (עוד פריט ברשימת ה"בושה").

אפשר

 ז'יל וז'ים – אנרי-פייר רושה. תרגום (מצוין) ואחרית דבר: מנחם כרמי.

הוצאת: ספרי עליית הגג. ידיעות אחרונות. ספרי חמד. (254 עמודים)

(פורסם ב– 7 מרץ, 2011 בפורום הספרים של YNET)

(Jules et Jim – Henri-Pierre Roché)

 

Share