ארכיון חודשי: אפריל 2011

מעוף הברבורים – סמי מיכאל

מעוף הברבוריםאפשר להתחיל ולסיים את הביקורת על הספר בשתי מלים : סמי מיכאל.

כי, באמת, די לי בכך שסמי מיכאל כתב ספר, כדי שארצה לקראו; אבל הרי בכך לא די, לפחות חלק מן האנשים ירצו נימוקים קצת יותר מפורטים…

ובכן – אתחיל מחדש:

"כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו, אך המשפחות האומללות – אומללות הן כל אחת על פי דרכה". משפט זה הפותח את אנה קרנינה לטולסטוי "התנגן" באוזני לאורך כל הספר.

שני אחים – ויליאם ושרגא אלכביר; ויליאם הבכור – היה פעם סופר מבטיח, אלא שקולו נדם ועתה אין הוא אלא סופר צללים (מוכשר ביותר, יש לציין) של סופרים "מבטיחים" אחרים.

שרגא – האח הצעיר- יערן.

שניהם נשואים, ויליאם לשירה, שרגא לרות. לויליאם בן אחד, לשרגא בת אחת. שניהם גרים באותו בית שיכון של פעם, רב כניסות וקומות באחת משכונותיה של חיפה (והקורא/ת מתאווה לפעמים להשוות את דיירי השיכון הזה לדיירי השיכון החיפאי של "בשבילה גיבורים עפים" של גוטפרוינד).

לכאורה, רק לכאורה, יש איזה אושר, או לפחות שלווה בכל אחד מן הזוגות; אבל יש סוד. ויש עוד סוד, ועוד אחד; לא מעט סודות.

להמשיך לקרוא

Share

ילדי הסקויה – גון בן ארי

ילדי_הסקויה

הרעיון מעניין / מדליק / נפלא / מלא השראה

הכתיבה – זורמת / חלקה / מרתקת לעתים

הסיפור – או, כאן מתחילה הבעיה: אין ממש סיפור!

כל הספר הזה, על חמש מאות עמודיו (בערך) נקרא כפרולוג לסיפור, שתיכף יסופר / עוד רגע / בפרק הבא / בעמוד הבא / בפיסקה הבאה.

אבל הסיפור לא מגיע.  ההכרה שזהו – זה מה שיש: רעיון מעניין /  נפלא / מדליק, כתיבה מרתקת לעתים / זורמת, ההכרה הזו מגיעה בערך במחצית הספר, ואז מתחילה הדילמה – להמשיך לקרוא או לא.

מצד אחד: רעיון וכתיבה בהחלט מושכים; מצד שני: ערמה מתגבהת והולכת של ספרים על-יד המטה.

בסוף המשכתי עד הסוף.

 הרעיון: ילדים שנולדו החל מתאריך מסוים קבלו זריקה שתאריך את חייהם עד גיל אלף (1000). השינוי הזה גורם לאט לאט לשינויים בחייהם של כל האנשים, כי מי שמת בגיל צעיר, ויש לו עוד 930 או 950 שנים לחיות, יש לו הרבה יותר מה להפסיד מאשר מי שנניח יש לו רק עוד 30 או 50 שנות חיים.

אז נזהרים; נזהרים בכבישים, נזהרים בבית, מבטלים את המלחמות (כי חייל שנהרג בגיל 18 יכול להפסיד 982 שנים – וזה הרבה מאד).

מבטלים גם את בית הספר, משום שלא צריך, יהיה להם מספיק זמן ללמוד.

אבל הרעיון הזה לא מתפתח לשום מקום, חוץ מאשר גיבוריו, שהם ילדים שיחיו עד גיל אלף, והם חיים קצת אחרת מן המוכר לנו.

להמשיך לקרוא

Share

בֵּית גדול – ניקול קראוס

בית גדול

אתחיל מהסוף – הספר הזה מומלץ ביותר, למרות מגרעותיו (המועטות ביותר) . זהו ספרה הבוגר ביותר, הבשל ביותר של ניקול קראוס, עד כה. בספר הזה נראה כאילו הסופרת עלתה שלב / קפצה מדרגה בחייה, ועולם חדש (ומבטיח) מתחיל.

 ארבעה סיפורים בספר בֵּית גדול : סיפורה של סופרת אמריקנית, כבר לא כל כך צעירה, שמירב כתיבתה נעשה על שולחן כתיבה גדול, בעל מגירות רבות, שולחן שנמסר לה פעם, לשמירה, על-ידי בחור צ'יליאני צעיר שבחר לחזור לצ'ילה, ואחר כך נעלם.  והשולחן הזה, רק עליו היא כותבת, ודומה שהוא שואב את כל ישותה, ולא הרבה נשאר ל"מסביב" – בית, בן זוג, חיי חברה.

 ועוד סיפור – איש לא צעיר שזה מכבר התאלמן, והוא כותב-מדבר אל בנו הצעיר, מנסה לקרבו אליו, אחרי שבכל השנים, כמעט מיומו הראשון של הילד, נפער ביניהם מרחק, שרק הלך וגדל עם השנים, הלך וגדל.

כל ההתחשבנויות שבין הורים לילדים, והפעם "מטעם האב" שהוא המבוגר האחראי, והוא האחראי לתהום הפעורה בינו לבין בנו… ואולי לא.

 ואלמן אחר – אף הוא לא צעיר, אנגלי; אף הוא איבד את אשתו לאחרונה. בשנותיה האחרונות סבלה האשה מאלצהיימר, וכשרון הכתיבה אבד לה לאט לאט.  בחדר העבודה שלה עמד פעם שולחן כתיבה גדול ביותר, בעל מגירות רבות, שולחן שגימד את החדר בו עמד, ורק עליו כתבה; דומה ששאב את כל ישותה, שהיתה לו נוכחות משל עצמו. אבל היא מתה, אחרי שכבר שכחה את עצמה מזמן, והוא מתחיל לגלות סודות מעברה, סודות שכל חייה הצליחה לשמור ממנו.

להמשיך לקרוא

Share

רפסודת האבן – ז'וזה סאראמאגו

רפסודת האבן

על צירופי מקרים או שמא לא היו אלה צירופי מקרים כלל וכלל, על אהבה, על ארעיות וזמניות על כל אלה מספר סאראמאגו ברפסודת האבן שלו.

אשה אחת, פורטוגזית, מוצאת ענף בוקיצה וחורצת חריץ באדמה, חריץ שאין אפשרות למחות אותו, כך מסתבר, ובאותו הרגע, או בסמוך לו, נבקעים הפירנאים בחריץ חד ומתחילה היפרדות חצי האי האיברי מן היבשת האירופית.

צירוף מקרים?

איש אחד, פורטוגזי, שנוטה לשוטט ביחידות על החוף, לאסוף צדפים ואבנים שנפלטו ולהשיבם לים, ואף להקפיץ אבנים על פני המים, מוצא מין אבן כבדה בהחלט, כזו שבדרך כלל קשה לו להרימה, ולמרות הכל הוא מצליח להשליכה למים, והאבן אפילו "מקפצת" מספר פעמים עד ששוקעת.  , ובאותו הזמן בערך, או בסמוך לו, נבקעים הפירנאים בחריץ חד ומתחילה היפרדות חצי האי האיברי מן היבשת האירופית.

צירוף מקרים?

איש אחר, כבר לא כל כך צעיר, בספרד, מניח רגלו בכבדות על האדמה, והוא חש אותה רועדת, למרות שאף אחד אחר לא מרגיש זאת… , ובאותו הרגע, או בסמוך לו, נבקעים הפירנאים בחריץ חד ומתחילה היפרדות חצי האי האיברי מן היבשת האירופית.

צירוף מקרים?

להמשיך לקרוא

Share