ארכיון חודשי: אוקטובר 2011

ספריית המתים – גלן קופר

ספר המתיםעובד בנק בניו יורק נרצח ונשדד בשעת בוקר מוקדמת בעת טיול עם כלבו; לביתו הגיעה, מספר ימים קודם לכן, גלויה עליה מצויר ארון מתים ויום מותו מצוין בה.

מהגרת היספנית צעירה נרצחת בדרכה לביתה לאחר יום עבודה; גם היא קבלה גלויה דומה, עליה מצויר ארון מתים ויום מותה מצוין בה.

אשה מבוגרת נרצחת בדירתה בברונקס; גם שם נמצאת גלויה עליה מצויר ארון מתים, ויום מותה מצוין בה.

על פי מנין המשטרה הרצח הזה הוא כבר הרצח השביעי של "רוצח יום הדין", רוצח סדרתי הפועל בניו יורק, כשהחוט היחידי המקשר בין כל הרציחות הוא אותה גלויה בדיוק – ארון מתים ותאריך המוות.

ויל פייפר, סוכן אף בי איי שנודע בעבר בזכות יכולתו לבנות פרופילים של רוצחים סדרתיים, וכיום בשלהי הקריירה שלו, נדחק לתפקיד שולי עקב התנהגות בלתי הולמת, אב טיפוס של הבלש הבודד, השתיין, שעזב אשה אחת או יותר בחייו, נקרא לפתע להתערב בחקירה, משום שהממונה עליה נאלץ לצאת לחופשת מחלה פתאומית. יחד עם החקירה "ירש" ויל גם את ננסי, סוכנת צעירה, נמרצת, מוכשרת ופיכחת להחריד.

להמשיך לקרוא

Share

הרחק מהמון מתהולל – תומס הרדי

harchek_mehamon

מחוז כפרי נידח (יחסית) באנגליה תמיד היווה כר נרחב לסיפורים (וכיום גם לסרטים ולסדרות טלויזיה); לכאורה – שקט, שלווה ופסטורליה, אבל מתחת לפני השטח רוחשים אהבות ושנאות, תשוקות, מאבקי כח, יצרים, קנאה, שמרנות ועוד ועוד. גיבורי הספרים הללו, בין אכרים, בין אנשי אצולה מקומית, אנשי צבא וכמורה והיחסים ביניהם מילאו ספרים רבים, ואין העין נלאית מלקרוא עוד ועוד; בין אם מספרי ג'יין אוסטין, הנרי פילדינג, ג'ורג' אליוט ועוד רבים אחרים, וכן – גם תומס הרדי, שספרו הוא הוא נשוא הסקירה הזו.

 בת-שבע אוורדין היא אשה צעירה שירשה מדודה זכות חכירה באיזה משק כפרי בסביבות העיר קסטרברידג', ובהיותה אשה נמרצת ועצמאית למדי, מחליטה לנהל את המשק הזה בעצמה.

בת שבע מחוזרת על ידי כמה וכמה גברים – לכל אחד מהם סגולות משלו; יש המחזר אחריה בדרכו השקטה, יש המחזר אחריה בלהט רב ויש המחזר אחריה בדברי חלקלקות. ובת-שבע, רוח עצמאית שכמותה: "יש שנערות כמו בת-שבע משלימות עם מידה רבה של התנהגות לא מקובלת: כשהן רוצות שישבחו אותן, כלומר, לעתים קרובות; וכשהן רוצות שימשלו בהן, כלומר, לפעמים; וכשאין הן רוצות בגינונים מיותרים, כלומר, לעתים רחוקות." (עמ' 168)

(There are occasions when girls like Bathsheba will put up with a great deal of unconventional behaviour. When they want to be praised, which is often, when they want to be mastered, which is sometimes; and when they want no nonsense, which is seldom.)

להמשיך לקרוא

Share

רביעי בערב – יעל הדיה

רביעי_בערב

"כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו. אך המשפחות האומללות – אומללות הן כל אחת על פי דרכה" (טולסטוי – אנה קרנינה)

(המשפט הזה מלווה די הרבה סקירות שכתבתי, וגם את זו, מסתבר)

 עלמה – פסיכולוגית מבוקשת למדי מכנסת, מדי רביעי בערב, כמה וכמה הורים המבקשים לטפל / להבין את ילדיהם; ישנם שם אילן, תסריטאי ב"קשת" שיבש, אולי, מעיין יצירתו, יחד עם ענת, אשתו, דוגמנית, ולהם שני בנים – מיכאל, נשוא פנייתם, ילד קשה, פראי, אלים במידת מה, פוגע, בלתי נאהב בעליל, ועילם, הצעיר, המתרפק, הרך, הנעים. דני – איש הפוליש, ורונית, אשתו, מורה, הורים לנטע שכבר בגיל 14 יש לה חבר חייל, הנשאר ללון בביתה-ביתם, למורת רוחם של ההורים, וסיוון, הצעירה המגלה נטיות אנורקטיות.

ישנה גליה, הנשואה לרון, שלא בא למפגשים, ולהם בן מרחף "אסטרונאוט" שכזה. גליה הנאבקת במשקל גופה ובדימוי עצמי נמוך ביותר. שותפה של גליה – דורי, הומוסקסואל, אב חדש לפעוט, ולו, לדורי,  מערכת יחסים מאד מורכבת עם אמו של הפעוט.

ואחרונה – זוהר, אם חד-הורית (מבחירה) לאביגייל, שנדמה לה שהיא כה חסרה דמות אב, עד שהיא מנסה לחפש לה איזשהו פיצוי על החוסר הזה. "… אי אפשר לפצות ילד על מה שמעולם לא הכיר. אנחנו מפצים את הילדים על מה שנדמה לנו שלא קיבלו, על מה שאנחנו לא נתנו להם, אבל אולי… אנחנו צריכים לפצות אותם על מה שדווקא כן קיבלו מאיתנו." (עמ' 14)

  להמשיך לקרוא

Share

אהבה מטרידה – אלנה פרנטה

אהבה מטרידה

מה אנחנו יודעים על הורינו? מה אנחנו באמת יודעים על הורינו?

שנולדו בתאריך מסוים באיזה מקום, שהתחתנו, שעובדים או עבדו באיזו עבודה, שילדו אותנו ואת אחינו ואחיותינו, שדאגו לנו כך או אחרת…

אבל מה באמת אנחנו יודעים עליהם? מה אנחנו יודעים על המחשבות הנסתרות, הסודות הקטנים, העניינים שמטרידים אותם (חוץ מלהיות הורינו); מה אנחנו יודעים עליהם כבני אדם, במנותק מהיותם הורינו?

 "אמי טבעה בלילה של ה- 23 במאי, יום הולדתי…" כך פותחת דֶלְיָה, המספרת, את "אהבה מטרידה". האם – אמליה – היתה בדרכה מנאפולי לרומא, כפי שעשתה מדי פעם,  נושאת עמה מתנות ליום ההולדת של דליה, אולם מעולם לא הגיעה.

 דליה, שעם השנים רחקה מאמה, ולא רצתה באיזשהו קשר עמוק במיוחד עמה, מגיעה לנאפולי ללוויתה של אמה, וביום הזה וביום שלאחריו מתחילה להכיר, בתחילה בניגוד לרצונה, את האשה הזו שילדה אותה פעם, להכיר ולהזכר.

להמשיך לקרוא

Share

חוש השלג של העלמה סמילה – פטר הוג

HushHasheleg

אל תנסו להשיג את הספר הזה; בהוצאה אזל מזמן ואפילו לשבוע הספר לא הוציאו. גם בחנויות הספרים, אפילו המשומשים לא נמצא (עברתי אותן, את החנויות ברחוב אלנבי, אחת אחת). אין. פשוט אין. אולי בספריה.

אולי משום שזהו מסוג הספרים ששומרים לקריאה חוזרת, מעמיקה קצת יותר. אולי משום שהוא יפה כל כך, וכל כך חבל לוותר עליו..

 סמילה יספרסן, אשה צעירה, חציה גרינלנדית (מצד האם) חציה דנית (מצד האב) מתגוררת בדיור מסובסד ממשלתי בקופנהגן, כזה המיועד לנידחי החברה. ובעצמה היא סוג של נידחת. כמי שגדלה בגרינלנד, והובאה, בעל כרחה משהו, לדנמרק בנעוריה; נאלצה להתמודד עם הדעות הקדומות וההתנשאות על הגרינלנדים.. סמילה זו היא גיבורת הספר והמספרת שלו.

בן השכנה, אסיאס, ילד גרינלנדי אף הוא, מסוגר, אולי בעל לקות מסוימת, נופל מן הגג. "תאונה" היא הגירסה הרשמית, אבל סמילה לא מקבלת אותה ומתחילה לבדוק ולחקור, כי לא ייתכן שנפל, כך סתם מן הגג.

 הדרך המקובלת לבדיקה שכזו, היא להגיש תלונה, ואז המשטרה מחויבת לחקור. אלא שסמילה, מבלי משים פתחה כאן תיבת פנדורה, ומתוכה עולים עוד ועוד שדים וצרות, תעלומות, סיפורי מסעות לשדות הקרח האינסופיים, משלחות, כסף, כבוד, מוות מסתורי ועוד ועוד.

 תלונתה של סמילה גם מפנה כלפיה כמה זרקורים מן הסוג שהיתה מוותרת עליהם, כאלה ההופכים אותה ל"מבוקשת לחקירה" מצד אחד ולמטרה למתנקשים מן הצד האחר.

להמשיך לקרוא

Share