ארכיון חודשי: דצמבר 2011

שתיים – מיטל שרון

שתיים

שתי נשים צעירות אוהבות נמצאות בזוגיות כבר איזה זמן, רגע לפני שהשגרה משתלטת על חייהן, אם תשתלט, רגע לפני החיים המשותפים וההחלטות המשותפות לחיים משותפים.

אחרי שהאהבה הגדולה והסליחות הקטנות מפנים את מקומם ל"רגילוּת", לאהבה שנמצאת שם כל הזמן ברקע, אבל כבר מותר לריב ולכעוס, ולנהל שיחות "יחסינו לאן" בלי לחשוש שהכל תיכף יתמוטט.

 כמו כל זוג, באותו מקום בזמן, רגע לפני.. כשכבר כמעט.. ועוד רגע… כמו כל זוג – רק שתי נשים. אפרת, קצת נוירוטית, אולי, קצת מבולגנת, קצת חסרת בטחון, קצת תלותית; אבל גם צלמת מצוינת עם עין חדה לפרטים הקטנים, עם יכולת לתפוס ולהקפיא את הרגע, להפוך רצף של תמונות לסיפור.

יעל, קצת יותר יציבה, יותר החלטית, פדנטית (טוב, גדלה בברלין), מחפשת את החידוש והריגוש, ולאן נעלמו הפרפרים.

כן – קצת כמו כל זוג – רק של שתי נשים.

  להמשיך לקרוא

Share

הביקור – הילה בלום

הביקור

ספר הנישא כולו על זרם התודעה של נילי, גיבורת הספר.

נילי ונתי, זוג שלהם ילדה אחת משותפת – אסיה, ועוד ילדה, בתו של נתי מנישואיו הראשונים, דידה (שזה קיצור של ידידה). נילי ונתי נותרו לכמה ימים לבדם, בלי דידה שנסעה להולנד, לאמה, בלי אסיה שנסעה לאילת עם אחותה הקטנה של נילי – אומה (ראומה).

 ואז מגיע הטלפון. איש אחד, שפעם פגשו בנסיבות מיוחדות בפריז, כשהיו רק בתחילת דרכם המשותפת, איש אחד שהם "חייבים" לו משהו (משהו שיתברר רק בהמשך) נמצא בירושלים ומבקש לפגוש אותם לארוחת ערב. שיחת הטלפון הזו מטילה אותם, ובעיקר את נילי, למערבולת רגשית; היא לא ממש רוצה לפגוש את האיש הזה, גם נתי לא ממש שש לפגישה. אבל אין ברירה, לא באמת. פעם הוא עזר להם, והם חייבים לו.

 מחשבותיה של נילי נושאות אותה לאותם ימים קסומים בפריז, וגם לימים שאחריהם, לחיי נישואיה, לאהבה שבערה פעם, ועכשיו קצת פחות: "האהבה היתה, כמו רוב הזמן, צורה בינונית של זיכרון, משהו שלומדים עליו מדפדוף באלבום ישן." (עמ' 299), לגעגועיה לבתה, לאימהוּת: "המשימה העיקרית של אימהוׁת היא לשטר את התנועה: לכוון ילדים לאורך מדרכות, לכוון חטיפים מתוך שקיות, לכוון בקבוקים לתוך פיות." (עמ' 190), ליחסיה עם אחותה הצעירה, עם אמה הדמנטית, עם המעסיק שלה, שפעם עסקה אצלו בתרגום תכתובת עסקית, ועכשיו היא מתרגמת עבורו ספרים, במעין מיזם חדש שלו, הוצאה לאור של ספרים של סופרת אחת, למרות ההצפה של סופרים חדשים וספרים רבים כל כך, שהלא: "… בעידן הנוכחי אין שוב צורך בנסיבות מיוחדות. הזמינות הבלתי נסבלת של הכתיבה הופכת אותה לכדורגל של האמנויות. מספיקות שתי אבנים גדולות כדי לסמן שער ביקום; מפיות ובדל עיפרון הם כל שתצטרך כדי להזניק לדרך את רב המכר הבא. ואם יש ברשותך מעבד תמלילים – פסקאות נחתכות ברגע, מתעופפות מעל מיליארדים של תאי זיכרון מלאכותי, נוחתות בלחיצת מקש בכל מקום שתבחר. הקלות יוצרת ריבוי. והריבוי, מה הוא יוצר?" (עמ' 126 – 127)

להמשיך לקרוא

Share

פשר הלילה – מייקל קוקס

PESHER_HALILA ".. זה טבעה של אהבת הספרים וכתבי-היד, מבינים אתם; במי שניחנו בה מפעמת מעין אחוות 'בונים חופשיים', ודומה עליהם שמי שבורכו כמוהם בתשוקה לספרים אחיהם הם, עצמם ובשרם." (עמ' 332)

 קודם כל ולפני הכל – אזהרה חמורה! הספר הזה הינו מסוג הספרים שאין רוצים להניחם מן היד כלל משום שהם כה מרתקים, ומצד שני מוכרחים מדי פעם להניחם כדי לנשום קצת ו"לעכל" את גודש הפרטים, העלילות ועלילות המשנה. ועוד – משנסתיים הספר, אין שום רצון לעבור לעולם אחר, לאחר שכה רבה היתה ההנאה מלשקוע בעולמו.

 ומשנאמרו הדברים הללו – לספר עצמו.

 אדוארד גלפתורן הרג אדם שלא הכיר, ולא עשה לו כל רע מעולם, רק כ"הכנה" לרצח אדם אחר, שנוא נפשו – פבוס דונט.. הנה כך נפתח הסיפור, המסופר מפיו של הרוצח. סיפור ארוך שיש בו הכל – אהבה, שנאה, נקמה,  נפתולי עלילות ועלילות משנה, מרחבי אנגליה וקצת מן היבשת, ועוד ועוד.

 הוידוי הזה, הנכתב על ידי גלפתורן, עוסק בפתיחה גם בלבו השבור, שלעולם לא ירפא לו; אולם:

"מה נדושים הם דיבורים על לב שבור. הלוא לבבות אינם נשברים; הם ממשיכים לפעום, הדם מוסיף לזרום, אף בימים המרים שלאחר הבגידה. אבל דבר-מה בכל זאת נשבר, והעינוי לא יתואר במלים; קשר שהתקיים לפנים, עם אור ותקווה ובקרים בהירים, נקרע ולעולם לא יאוחה." (עמ' 33)

להמשיך לקרוא

Share