ארכיון חודשי: ינואר 2012

סוסית – לאה איני

סוסית

ח רָאִיתִי הַלַּיְלָה, וְהִנֵּה-אִישׁ רֹכֵב עַל-סוּס אָדֹם, וְהוּא עֹמֵד, בֵּין הַהֲדַסִּים אֲשֶׁר בַּמְּצֻלָה; וְאַחֲרָיו סוּסִים אֲדֻמִּים, שְׂרֻקִּים וּלְבָנִים.  ט וָאֹמַר, מָה-אֵלֶּה אֲדֹנִי; וַיֹּאמֶר אֵלַי, הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי, אֲנִי אַרְאֶךָּ, מָה-הֵמָּה אֵלֶּה.  י וַיַּעַן, הָאִישׁ הָעֹמֵד בֵּין-הַהֲדַסִּים–וַיֹּאמַר:  אֵלֶּה אֲשֶׁר שָׁלַח יְהוָה, לְהִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ.  יא וַיַּעֲנוּ אֶת-מַלְאַךְ יְהוָה, הָעֹמֵד בֵּין הַהֲדַסִּים, וַיֹּאמְרוּ, הִתְהַלַּכְנוּ בָאָרֶץ; וְהִנֵּה כָל-הָאָרֶץ, יֹשֶׁבֶת וְשֹׁקָטֶת. (זכריה  – פרק א')

 "בעולמנו יש הכל, צריך רק… להאמין" (עמ' 231)

 כן, ככה זה – אחרי ספרה האוטוביוגרפי "ורד הלבנון", שהשאיר חותמו בנשמתי, ציפיתי לעוד משהו כזה, כבד כזה, נוגע בנימי הנפש כזה.. ובמקומו מצאתי סיפור קל משהו, אגדה משהו, שלא יכול או כן יכול להיות, אם רק נאמין…

 סאשה, נערה לא כל כך צעירה, אשה בעצם, בחרה להרחיק עד אל-פאסו ולעסוק בנגרות, ובלבד שלא תשאר כאן, בקרב משפחתה המוזרה – אמה החתולית משהו, האצילית, ואביה הסוסי משהו, המחובר לקרקע, הארצי… להתרחק למקום שבו כל האיבות המשפחתיות, כל הזכרונות הלא ממש שמחים, נהיים פשוט רחוקים.

  להמשיך לקרוא

Share

משחקי הרעב-עורבני חקיין – סוזן קולינס

עורבני חקיין

קודם כל ולפני הכל – אזהרת –ספוילר- !! מי שמבקש לקרוא את שני הספרים הראשונים בסדרה – משחקי הרעב ומשחקי הרעב-התלקחות (ושניהם בהחלט מומלצים) טוב יעשה אם לא יקרא סקירה זו.

קטניס אוורדין, נערה בת 17 מן המחוז ה- 12 בפטנאם; הנערה ששרדה את משחקי הרעב בגיל 15 ועוררה עליה את זעם הקפיטול. משום שעוררה עליה את זעם הקפיטול, שאין להמרות פקודותיו אף פעם, ובמלאת 75 שנים לכינון הממשל בקפיטול, בצעד חסר תקדים נקראה, שוב יש לומר, לקחת חלק במשחקי הרעב, כדי להזכיר לכל מי שחשב להרים ראש כנגד הקפיטול, כי הקפיטול לעולם לא יסלח ולא יאפשר זאת, וכי נקמתו מהירה וכואבת. משתתפי משחקי הרעב בשנת היובל כולם שורדים מאומנים ומיומנים מצליחים, בחלקם, להחלץ מתוך הבועה בה מתנהלים משחקי הרעב, והספר השני מסתיים בבשורת האיוב שמתבשרת קטניס, כי מחוז הבית שלה הוחרב על ידי הקפיטול. למען יראו וייראו כל החושבים להרים ראש כנגד הקפיטול.

 הספר השלישי בסדרה – עורבני חקיין – מספר את סיפורה של קטניס כסמל לכל המורדים באשר הם, בכל המחוזות, המתאמנים בחשאי ליום בו יוכרז המרד כנגד הקפיטול.

להמשיך לקרוא

Share

חייבים לדבר על קווין – ליונל שרייבר

חייבים_לדבר_על_קווין)

האם רוע הוא עניין מולד? האם ניתן לאתר אותה נקודה בה אדם הופך למשהו מרושע, אפל, זדוני? והרי לכל רוצח יש אמא שנשאה אותו ברחמה תשעה חודשים, אימצה אל לבה, שלחה לגן ולבית הספר. אב שהוליך יד ביד למקומות אלה ואחרים. טוב, אולי לא לכל, אבל לרוב.. ואיך הופכים מילד "רגיל" לאדם הפוגע אנושות בבני אדם אחרים?

 כל הורה מכיר את התחושה (שבדרך כלל לא מודים בה כלל), איזה מין אי-רצון להיות הורה, לאיזה רגע או שניים, בדרך כלל כשהצאצא, או הצאצאית, מוציאים מן הדעת. ומיד אנו ניחמים על שהעזנו להרגיש כך, ומחבקים את הדחוי לרגע (שבדרך כלל, כלל אינו יודע שהיה כזה) וממשיכים כאילו כלום.

אווה חצ'טוריאן לא באמת רצתה להיות אמא, עוד לא. היו לה עוד מדינות לתייר ולחזור מהן הביתה, היו לה עוד עיסוקים שהיו חשובים בעיניה, היא עוד לא הספיקה, באמת (לדעתה) לחיות. אבל פרנקלין רצה והיא נעתרה, והרתה… את קווין.

קווין, כמו חלק מן הילדים, לא היה מן המתרפקים (אולי באיזה אינסטינקט חש בריחוקה של אמו), והתרחק. מן ההתחלה היה מנוכר לה. קצת. או כך היא לפחות פירשה את התנהגותו, אפילו כשהיה תינוק בן יומו.

להמשיך לקרוא

Share