ארכיון חודשי: מרץ 2012

כשהלילה – כריסטינה קומנצ'יני

כשהלילה

כאילו מזמן לא קראתי על קשיי האמהות (רק ספר אחד קודם), ומיד הגיע גם הספר הזה. אשה אחת, צעירה, שיש לה ילד אחד בן שנתיים והיא לא ממש מסתדרת אתו ועם האמהות בכלל. מרגע שנולד היא לא מסתדרת… הוא תמיד בוכה, הוא לא רגוע, אי אפשר להשאיר אותו רגע לבד, הוא לא מדבר:

".. אף אחד לא מתאר לעצמו את העבודה שיש עם ילד שרק נולד. אפילו אם ראית את אמך עושה את זה, את עדיין לא יודעת מה מחכה לך." (עמ' 117)

בעלה יוצא לעבודה וחוזר בערב, היא מותשת. היא ממש מתגעגעת לעבודה שלה, אפילו בחצי משרה, שם יהיה לה שקט, שם יש סדר, שם הכל מתנהל לפי המתוכנן.

 אשה אחת שהחיים התהפכו לה בבת אחת עם הולדת ילדה הראשון, פוגשת באיש אחד שלא מאמין לנשים; בכלל! ולאמהות בפרט.

אמא שלו עזבה עם איש אחר, והותירה אחריה אותו ושני אחיו ואת אביהם. אשתו עזבה אותו ולקחה איתה את שני ילדיהם.

 ועכשיו האשה הזאת, שבאה לנפוש בעיירה הקצת נידחת, ושכרה אצלו חדר.

  להמשיך לקרוא

Share

בכוונה תחילה – תמר הגר

בכוונה_תחילה

אלן הרפר וסלינה וודג' הרגו את ילדיהן; אלן הרפר את בתה שזה עתה נולדה, סלינה וודג' את בנה (השני) הנכה בן השנתיים. אלן הרפר חנקה את בתה התינוקת, סלינה וודג' זרקה את בנה הקטן לבאר, לעיני אחיו הבכור בן החמש.

אלן הרפר נשלחה למאסר בבית המשוגעים, עד שהוכח כי אינה משוגעת ואז שוחררה להשגחת אמה, סלינה וודג' נדונה למוות והוצאה להורג בתליה.

אלן הרפר היתה נשואה, סלינה וודג' לא.

 הספר "בכוונה תחילה" הינו מצד אחד מחקר אקדמי על הסיבות להבדלים בין שני מקרי הרצח המתוארים לעיל, ומצד שני הינו רומן המספר את סיפוריהן של שתי הנשים / האמהות שרצחו את ילדיהן.

 כשסיפרתי לאנשים אחרים שאני שקועה בקריאת הספר הזה, אמרו לי (כולם): אבל למה לך להתעסק בנושא כזה?

אני בטוחה שגם את תמר הגר שאלו שאלות דומות, בעת שעסקה בכתיבתו.

ובאמת – איזה מין נושא זה לעסוק בו? הרי ברור ונהיר שאם אינה הורגת את ילדיה, ואם כן היא בוודאי לא ממש שפויה בדעתה.

להמשיך לקרוא

Share

חלון פנורמי – ריצ'רד ייטס

חלון-פנורמי

החיים הם מה שקורה לך כשאתה מתכנן תכניות אחרות.

 אייפריל וילר רצתה להיות שחקנית, או משהו כזה, אבל אז פגשה את פרנק שתכנן להחליט יום אחד מה ירצה להיות, והמפגש הזה ביניהם הוביל להריון וחתונה, ודחיית התכניות והחלומות, בינתיים.

 אייפריל ופרנק וילר קנו בית עם חלון פנורמי בשכונת "גבעת המהפיכה" בקונטיקוט; הוא עבד, בינתיים, בחברת "נוקס ביזנס משינס", שבה עבד פעם אביו; בינתיים עד שימצא מה הוא באמת רוצה לעשות. היא הפכה לעקרת בית מן הפרברים.

 החיים בפרברים יש להם מקצב משלהם. מפגשים עם חברים, שתיה בברים השכונתיים, מועדון ריקודים אחד, חוג תאטרון. מדשאה מאחורי הבית. נסיעה לעבודה בעיר (הגברים), טיפוח הבית (הנשים).

 לפרנק ואייפריל היו תכניות. בינתיים הם חיו ב"גבעת המהפיכה" עם שכנים שלא כל כך העריכו, אבל סבלו בשקט, כי בינתיים הם חיו ביניהם.  השגרה והשעמום והחיים "בינתיים" ..

להמשיך לקרוא

Share

יצירת המופת – אנה אנקוויסט

יצירת המופת

הפתיחה קצת מטעה, למען האמת; ליסה, פסיכיאטרית שאישה וילדיה נסעו לחופשה, היא הפותחת את הספר, כאילו היא הגיבורה האמיתית, הדמות הראשית שלו.

פתיחה אגבית שכזו, רגילה, יומיומית; שיחת טלפון מיוהאן, צייר שהמוזיאון העירוני עומד להציג רטרוספקטיבה שלו, והוא מתקשר בקשר לארוחת ערב שאמו מבקשת לערוך לאחר הפתיחה החגיגית.

 יוהאן שהוא הגרוש של חברתה הטובה – אלן.. חברת נפש. אחת כזאת ש – "החבֵרוּת הנשית היא הישועה שלי.. לחברה לא צריך להסביר כלום. לא צריך להקפיד שלא תגזלי ממנה זמן רב מדי כשאת מספרת את הסיפור שלך. לא צריך לדאוג לעָרֵב בכל דיבור על עצמֵך מנת הערצת לבת-שיחך. לא צריך ליזום שום דבר. לא צריך להיות שנונה. פשוט לא צריך כלום." (עמ' 123).

 לא, הסיפור הוא לא על ליסה, למרות שהיא המוצגת בפתיחה, ולמרות שסיפורה בהחלט מעניין. אבל היא גיבורה משנית.

 הגיבורה הראשית, בעצם – הגיבורים הראשיים, הם משפחתו של יוהאן; אמו – אלמה – שננטשה עם שני ילדיה הפעוטים, אי אז, על ידי אביו של יוהאן, אחיו הבכור – אוסקר, שהאם עסוקה כל חייהם בסכסוך ביניהם, כדי ששניהם יאהבוה וינסו לרצותה, וכדי שלא תשאר לבדה. וגם אלן, האשה לשעבר ואם ילדיו היא הגיבורה הראשית, או אחת מן הגיבורות הראשיות.

להמשיך לקרוא

Share

בבקשה תשגיחי על אמא – קיונג סוק שין

בבקשה תשגיחי על אמא

על מה אנחנו חושבים כשאנחנו חושבים על "אמא"? אולי שהיא כבר קצת מבוגרת וקצת עקשנית, אולי שאין לנו זמן בשבילה, אולי שאנחנו הכי מתגעגעים לאיזשהו מאכל שהיא יודעת להכין הכי טוב, אולי שהיא מעצבנת אותנו לפרקים. אבל מה אם פתאום אין אמא – מה יעבור בראשינו אז?

 אמא נעלמה. ככה סתם, בתחנת הרכבת המרכזית של סיאול, נותרה מאחור כשאבא עלה לקרון הרכבת הדחוס, ורק כשהסתכל לאחור הבין שנשארה בתחנה. נשארה ונעלמה.

 כשמתחילים לחפש אותה (היא כבר לא שם. הלכה, אולי לחפש אותם) ולא מוצאים, ומפרסמים מודעות על גבי עמודים ולוחות, ובחלונות ראוה של חנויות, ומתלוננים במשטרה; כשמתחילים לחפש מתעוררים הזכרונות, וכל החשבונות הישנים נפתחים.

 ארבעה  ילדים גידלה אמא. אמא שנישאה בגיל צעיר לגבר שלא הכירה, כדי שלא תאולץ להנשא לאיזה חיל, ייעדוה לאיש אחד שמעולם לא פגשה, שלא ממש רצה בה, שנעלם מחייה לפרקים ושב וחזר.. אמא שלא ידעה קרוא וכתוב אבל את ילדיה שלחה לבית הספר, ומישכנה ומכרה רכוש כדי שתהיה להם השכלה. אמא שידעה לבשל ולחלק בין כולם, על-פי החשיבות, ומשבגרו נסעה אליהם אל העיר הגדולה, עמוסה בקופסאות, כדי שיאכלו מתבשיליה. אמא שתמיד היתה שם, לחנך, לדבר על ליבם, לשכנע, להכריח,  לדאוג.

להמשיך לקרוא

Share