ארכיון חודשי: יולי 2012

לא רציונלי ולא במקרה – דן אריאלי

לא רציונלי

ספר עיון מרתק למדי על הדרכים בהן אנו מחליטים לפעול בדרכים שונות.

 למשל – דרכיהם המתוחכמות של הפרסומאים לגרום לנו לשלם יותר על מוצרים שלא התכוונו מלכתחילה לקנות, ובתנאי שיכללו בעסקת חבילה (מי אמר "4 במאה"?), בפרק "האמת על היחסיות"

 על מחיר הפנינים : אסטרטגיה (גאונית, אני חושבת) לקביעת מחיר למוצר שאין לו מחיר כלל (התאים לי בדיוק לסיבוב בשוק הפנינים בבייג'ין). קביעת מחירי עוגן (לעתים שרירותיים לגמרי) למוצרים.

 על שוברי החינם למוצרים שמעולם לא רצינו, והטומנים בחובם הצעה "מצוינת" למוצר במחיר "מיוחד" (זוכרים את ימי המכירות וסופי השבוע חינם בקלאב הוטל?)

 על התנדבות ותשלום בעבור עבודה שהיינו מוכנים לעשות בהתנדבות.

 כל אחד ואחת יכולים למצוא עצמם בספר הזה, ולבחון התנהגויותיהם והחלטותיהם בהתאם למדדים השונים.

 ואם נשנה, ואפילו במעט, כמה וכמה החלטות והתנהגויות שלנו בעקבות הספר זה, כי אז לא בזבזנו זמננו בקריאתו.

   להמשיך לקרוא

Share

האיש במצודה הרמה – פיליפ ק' דיק

האיש_במצודה_הרמה

דיסטופיות, מטיבן, טומנות בחובן איום אפשרי, חבוי משהו, משום שיש בהן מה שיכול היה להיות ולא קרה; לגבי דידי, הדיסטופיות המאיימות ביותר הן אלה בהן מלחמת העולם השניה הסתיימה בתוצאה הפוכה מזו שאכן הסתיימה בה.

 "האיש במצודה הרמה" הוא דיסטופיה שכזו; הנאצים והיפנים ניצחו, וחילקו ביניהם את העולם, כשבני בריתם נשארו בסוג של שלטון עצמי.

היפנים שולטים בחוף המערבי של מה שהיה פעם ארצות הברית של אמריקה. הגרמנים שולטים בחוף המזרחי. העבדות מותרת מחדש. היהודים, אלה שבאזורי השפעה גרמניים, הושמדו (כמעט) כולם; באזורי השלטון היפני היהודים נתונים לרדיפות ולהסגרות אפשריות לנציגות גרמנית זו או אחרת (משטרה, שירות חשאי, ושאר שרותים שאין מדברים בהם). אפריקה היא שדה קטל איום ונורא של כל הגזעים הנחותים השחורים כדי לפנות מקום לניסויים חקלאיים והפיכת השטח כולו לאסם התבואה של העולם הגרמני, על ידי מתיישבים (עתידיים) גרמנים במקום.

 האיש במצודה הרמה הינו הסופר הות'ורן אבנדסן, אשר כתב ספר חתרני במידה מסוימת – יסתבל החגב*; הספר הזה מוגבל למכירה רק בחוף המערבי של ארצות הברית, באזור השליטה היפנית, ואסור לחלוטין בחוף המזרחי. בספר הזה מסופרת ההסטוריה החליפית של מלחמת העולם השניה, על-פיה במלחמה נצחו כוחות הברית, והנאצים והיפנים הוכנעו. נצחונן של בנות הברית הביא, על פי הספר, את הדמוקרטיה הליברלית על כל טובה למדינות הציר. הספר הזה משפיע בדרכים שונות על גיבורי האיש במצודה הרמה, חלקם מוצאים בו מדריך מסוים לחיים, חלקם מעבירים זמנם בוויכוחים איתו. יש הקוראים אותו מן ההתחלה ועד הסוף, יש הקוראים בדילוגים.

  להמשיך לקרוא

Share

כף רגלו של הסוס – אלמה וייך חושן

כף רגלו של הסוס

(סיפור לא חינוכי)

 התפאורה – בית ספר תיכון במרכז הארץ.

הנפשות הפועלות – מורות (בעיקר מורות) ותלמידים ותלמידות בני עשרה.

הזמן – שבוע (בערך) לפני יום הזכרון.

 הסיפור? הרבה סיפורים קטנים הבונים יחד מיקרוקוסמוס שלא בהכרח נשמח להכיר, ואף-על-פי-כן הוא מרתק לגמרי.

 בני נוער ובנות נוער, בגיל הזה, שבו מתחילים להיות אנשים, שסימני ההתבגרות כבר ניכרים, כשהידיים והרגליים נעים כאילו יש להם חיים משלהם, במין גמלוניות כזו, כשמגלים את האהבות הראשונות, את האכזבות הגדולות; המרד כנגד "הגדולים", הצורך בהם, הבושה להראות חולשה. החצ'קונים על הפנים:

"'תמיד נדמה לי שאנחנו צריכות לעבור איזה מסך כדי להגיע אל הילדים האלה. המסך הזה שקשור בגיל ההתבגרות שלהם, באובססיה שלהם עם איך הם נראים ומה חושבים עליהם. לחלק מהם יש את זה במבט, משהו זגוגי, לא אכפת. … זה לא אנחנו, זה הם.'" (עמ' 196)

העדריות המסוימת, התחרותיות הבלתי נגמרת.

להמשיך לקרוא

Share

החוף הרחוק ביותר – אורסולה ק' לה-גווין

החוף הרחוק ביותר

החלק השלישי בטרילוגיה; האפל מכולם, הקשה מכולם, הפחות ברור מכולם – ואף על פי כן – זה הנושא בחובו את הבשורה הטמונה בכל הספרים הללו גם יחד.

 החוף הרחוק ביותר נמצא בסופו של המסע, מסעם של גֵד הרב-מג, הקוסם הגדול מכולם בתקופה הזו, ושל אָרֵן, נסיך צעיר שאין בו כוחות קסם כלל, ואף על פי כן נחן ברוח עזה, בתום, בטוהר ובעוז רוח, שיאפשרו לו להילוות אל הקוסם הגדול בדרכו הקשה החדשה.

 רוח רעה מנשבת מעל ממלכת ארץ-ים, רוח הלוקחת עמה את כוחם של עושי הלהטים ומאחזי העיניים, אבל גם של המכשפים והקוסמים בעלי הכוחות. הרוע, או שמא החולשה, טרם הגיעו אל בית הספר / בית המדרש לקוסמים ומכשפים, שהוא מרכז העולם של ארץ-ים, אבל ההדים והשמועות מגיעים גם מגיעים, עם שליחים, ושמועות…

 אָרֵן, הנסיך הצעיר, מגיע אף הוא כשליח אל בית הספר, כדי להביא את בשורת הרוח הרעה ולטכס עצה.

במהלך קונסיליום של כל המכשפים הגדולים, מודיע הרב-מג – גֵד – כי הוא מתכוון לצאת לחפש את מקור הרעה, על מנת להשיב את הסדר על כנו, את האיזון הקוסמי שבין העולמות, אף אם ימות במהלך מסעו זה.

להמשיך לקרוא

Share

הקברים של אטואן – אורוסולה ק' לה-גווין

הקברים של אטואן

אם הספר הראשון בטרילוגיה – הקוסם מארץ ים – הזכיר את הקוסם הצעיר ממנו בשנים רבות – הארי פוטר, הרי שהקברים של אטואן לוקח את הקורא/ת לעולם מוכר לא פחות, וישן בהחלט גם הוא – עולמם של מלכים וגמדים, כוחות אופל, וטבעת אחת – העולם המוכר לנו כל כך מטולקין. מוכר? בקווים כלליים בלבד; אין זו חזרה על עלילות שר הטבעות, אבל המיתוסים נשמעים מוכרים. העולם האפל, הרונות, כוחות השחור, קברים, מערות, מבוכים תת-קרקעיים, אוצר חבוי.

וטבעת. טבעת עתיקה ובעלת כוחות: "…מהי הטבעת של אֵרֶת'-אַקבֶּה? … שום אדם אינו יודע בעבור מי נוצרה. אֶלפָרָן הנאה ענדה אותה פעם… זוהי פיסת מתכת עשויה כסף קשה, שנקובים בה תשעה חורים. מבחוץ חרותה דוגמה של מעין גלים, ומבפנים – תשע רונות של כוח סתרים. … שמונה הנותרות ידועות למגים, ואלה הן: פּיר – המגינה מפני שיגעון, רוח ואש; גָס המעניקה כוח סבל… " (עמ' 141)

 ולי זה הזכיר, ביותר מדרך אחת את:

"שלוש טבעות למלכי בני לילית במרומם,
שבע לנסיכי גמדים בטירות אבן צל,
תשע לבני התמותה, ילידי האדם,
אחת לשר אופל על כיסאו האפל
בממלכת מורדור בה הצל לא נרדם.
טבעת למשול בם ולאתרם,
טבעת למשוך בם ולקשרם,
בממלכת מורדור בה הצל לא נרדם."

 (שר הטבעות – ג'.ר.ר. טולקין)

  להמשיך לקרוא

Share

הקוסם מארץ ים – אורוסלה ק' לה-גווין

הקוסם מארץ ים"רק בדממה – המילה

רק בחשכה – האור

רק במיתה – החיים

כחץ מבהיק עף הנץ

בשמים הריקים"

 את אורסולה לה-גווין הכרתי בנעורי (לא אותה באופן אישי, כמובן) עת קראתי וקראתי וקראתי מכל מין וסוג (כמעט), עת ספרי הפנטסיה התערבבו עם ספרי המד"ב על אותם מדפים בספריה,  וכל הספרים (כמעט) היו שער לעולמות חדשים, אחרים, מופלאים.

 אחר כך באו שנים בהן זמן הקריאה הוגבל והוקטן, וספרי הפנטסיה והמד"ב התרחקו. אחר כך החלו לחזור, מדי פעם. ואז, לא כל כך מזמן, הופיעה הסקירה הזו ב"הארץ ספרים" ומיד הוספה כל הטרילוגיה אל רשימת הספרים שצריך לקרוא.

 וטוב שכך, משום שכשיצאה הטרילוגיה לאור בארץ, כבר בגרתי מספרי הנעורים,  והייתי "מפספסת" את הפנינה הזו, אילולי הביקורת.

להמשיך לקרוא

Share