ארכיון חודשי: נובמבר 2012

בית העלמין של פראג – אומברטו אקו

בית העלמין של פראג

"וכך נתגלה בבית העלמין של פראג שאנשי הקבלה היהודים הם שעמדו מאחורי מסעי הצלב במטרה להחזיר לירושלים את כבודה כמרכז העולם, וזאת בסיועם המתבקש, כמובן, של הטמפלרים. .. חבל שהערבים זרקו את הצלבנים לים, ושסופם של הטמפלרים מכוער כל כך, אחרת התוכנית היתה מצליחה כמה מאות שנים מוקדם יותר." (עמ' 348)

 איש אחד מתעורר בוקר אחד ומגלה שאינו זוכר בדיוק מיהו ומהו, רק שברי זכרונות מהבהבים בראשו. הוא נוקט בדרך פעולה המוכרת לו מאיזה יהודי גרמני (למרות שהוא שונא יהודים, את זה הוא זוכר), ומתישב לכתוב את זכרונותיו, אלה המהבהבים, בצורה מסודרת. אולי בדרך זו יחזור אליו זכרונו השלם וידע מיהו ומהו.

 הוא איטלקי. הוא חי בפריז. הוא אוהב אוכל טוב עד מצוין. הוא שונא יהודים. הוא זוכר את סבו האיטלקי, שלימדו שנאת יהודים. וישועים גם. הוא שונא ישועים. הוא גם שונא נשים. מתעב אותן ממש. מתרחק מהן כמו מאש. את זה הוא יודע.

וכותב.

להמשיך לקרוא

Share

אספלט – מיכל פיטובסקי

אספלט

אקדים ואומר כי בניגוד להיתרים שאני נותנת כאן ביד רחבה לאחרים, ובניגוד למיטב שיפוטי, קראתי בספר הזה עד סופו ולא הפסקתי באותה נקודה שבה היה ברור לי כמעט לחלוטין (בערך במחצית הספר) שאין כאן שום בשורה מיוחדת, שום סיבה להמשיך.

אבל קראתי עד תומו, ויש לי כמה דברים להגיד עליו, בעיקר משום שזכה לכה הרבה תשבוחות – הן במוסף הארץ, והן כאן בפורום מפי שני חברים מכובדים שדעתם מאד נחשבת בעיני.

 הספר הזה הינו ספר ביכורים של פיטובסקי, הכותבת על חוויותיהם (חוויותיה?) מבית הספר:

"את מרבית התלמידים בכיתתה הכירה מורן היטב. היא למדה אִתם ביסודי או בחטיבה, פגשה אותם בצופים, בקייטנות שכונתיות ובמסיבות בית הספר בטרם הבינה שכל הדברים האלה הם לא בשבילה. חייהם של חלקם היו קשים. דינה לוי גרה בדירת שני חדרים עם ארבעת אחיה הקטנים והוריה. אחרי הצהריים עבדה בבורגר ראנץ', ואמה לקחה את כל משכורתה לטובת המשפחה. יעקב מלצ'ניק ירה לעצמו בראש בטעות כששיחק ברובה של אחיו החייל. הוא ניצל בנס, ונשאר צלול, רק צלקת ענקית נמתחה על פדחתו. מיכה גירון מצא את גופתה של חברתו שהתאבדה, ומאז ענד את שרשרת הקופידון שהיתה על צווארה, אף שכל הבנים כינו אותו הומו בשל כך. לשאר הילדים היו בעיות יומיומיות: הורים שנטלו תרופות פסיכיאטריות, הורים בטיפולים כימותרפיים, הורים גרושים, הורים לכודים בנישואים אומללים. אלה מקצת המטענים שסחבו הילדים על גבם נוסף על ילקוטיהם." (עמ' 199)

להמשיך לקרוא

Share

קין – ז'וזה סאראמאגו

קין

"תולדות האדם הן תולדות אי-ההבנות עם אלוהים, הוא אינו מבין אותנו, ואנחנו איננו מבינים אותו." (עמ' 72)

 בכל ספר (מן הספרים הטובים, כמובן) ישנה איזו נקודה – נקודת האל-חזור, שבה הספר תופס את הקורא/ת ומכריח אותו/ה שלא להרפות ממנו יותר (למרות שבהחלט יכול להיות שלקורא/ת היו כמה הרהורי כפירה עד לאותה נקודה). הנקודה הזו היא חמקמקה ונעלמה, ומאד קשה לשים את האצבע ולומר – היא בדיוק כאן; כאן תפס אותי הספר הזה ולא נתן לי לעזוב.

 הספר הזה נפתח בסיפורם של אדם וחוה בגן שבעדן מקדם, וכולו כתוב בשפה הסאראמאגואית שאין לטעות בה, וכאן עוד חשבתי אולי להרפות. וטוב שלא. כי קצת אחרי כן הספר הופך למרתק ומעורר מחשבה, כזה שנשאר עמי עוד הרבה אחרי שסגרתי אותו, הרבה אחרי שעברתי לספר אחר.

 קין, כידוע לכל מי שאי פעם פתח את ספר בראשית, רצח את אחיו, הבל, משום שאלוהים לא שעה למנחתו של קין, אך את מנחתו של הבל קיבל גם קיבל. קין נענש על ידי אלוהים, אך לא במוות תמורת החיים שלקח, אלא בכך שיהיה נע ונד בארץ, ואות על מצחו, מוגן מפני מבקשי נפשו.

להמשיך לקרוא

Share