ארכיון חודשי: מאי 2013

ציידי הראשים – יו נסבו

ציידי הראשים כשלקחתי את הספר הזה ליד חשבתי שלפני עוד אחד מסדרת הארי הולה – זה מ- אדום החזה , נמסיס , כוכב השטן ..

אבל לא, הסופר אותו סופר – יו נסבו; הספר "הופך דפים" כמעט בלי מאמץ. העלילה מרתקת. המתח מכרסם. קשה להניח מן היד (ועל כן הוא נגמר כל כך מהר). הסחת הדעת המושלמת, המנוחה הנכונה לראש מטרדות היומיום, מאיומי המלחמה, מדוח העוני ובכלל…

 שוב – אוסלו (יו נסבו נורבגי). והפעם – צייד ראשים. רוגר בראון הוא צייד ראשים מן הטובים שבהם; כזה שכל ההמלצות שלו, עד היום, התקבלו על ידי מעסיקים פוטנציאליים. אין מועמד שהמליץ עליו ולא קיבל את העבודה. אין אפילו יוצא מן הכלל אחד.

שמו של בראון הולך לפניו, וכל החברות היותר חשובות וטובות פונות אליו כדי שיאתר עבורן את המנהל המתאים אותו הן מחפשות.

להמשיך לקרוא

Share

עידן התמימות – אידית וורטון

עידן_התמימות"… כלל ברזל שהתקבל ללא עוררין בעולם המוזיקה תבע שהמקור הגרמני של אופרות צרפתיות ששרות זמרות שוודיות יתורגם לאיטלקית למען ייטיבו להבינו דוברי אנגלית. והדבר היה טבעי בעיניו של נְיוּלֶנד אַרצֶ'ר ככל יתר המוסכמות שעיצבו את חייו: כמו החובה להשתמש ליצירת פסוקת בשערו בזוג מברשות שיער כסופות-גב שעליהן חקוקה באמַייל כחול המונוגרמה שלו, ולא להופיע לעולם בנסיבות חברתיות בלי פרח (ורצוי גַרדֶניה) בלולאת מקטורנו." (עמ' 15)

 ניו יורק, שלהי המאה ה- 19, החברה הגבוהה, השמרנית להחריד. ניולנד ארצ'ר, בן לאחת המשפחות המכובדות והעשירות בעיר מאורס למיי ולאנד, בת לאחת המשפחות המכובדות והעשירות בעיר, כולם חברים בחוג קטן ומכובד, שבו עליהם להתחשב בכל רגע מה יאמרו עליהם, האם יוזמנו לבתים המתאימים ולסעודות המתאימות. הכל נעשה על פי קודים מדוייקים; למשפחה זו וזו יש לדייק בהגעה לארוחת הערב, מפני שהם מקפידים על לוחות זמנים, ולמשפחה אחרת מוטב לאחר מעט (איחור אופנתי, כמובן) כדי שלא להחשד בלהיטות יתירה.

להמשיך לקרוא

Share

מותו של היריב – האנס קיילסון

מותו_של_היריב

"גרתי בעיר הגדולה, המשכתי לעבוד כמה שיכולתי וראיתי איך המצב הולך ומחריף ללא שליטה. החורף בא, באותה שנה הוא היה קשה יותר. פה ושם הגיע הדברים בעיר לעימותים ותגרות ידיים. אחרי התקנות והצווים הראשונים, שכמו כל מה שהכוח בורא הועלו לדרגת חוק, בא תור ההתקפות האלימות. .. כל ילד הבין לאן הדברים הולכים. אני חייב להודות שאחזה בי המחשבה שהכול לא אמתי. הוא לא יעז! לא, הוא לא יעז. … התקווה המטורפת הזאת, שיכולה להיוולד רק מתהומות הייאוש – ואולי גם מתוך פחד – התקווה הזאת אחזה בי ומשכה אותי למערבולת של פנטזיה שלוחת רסן." (עמ' 147 – 148)

 המספר, שאין אנו יודעים עליו דבר מתוך הכתוב אלא רק מן הכריכה האחורית ומידע כללי על קורותיו של הסופר, שהוא כנראה בן דמותו של הסופר הבדיוני שדבריו מובאים בספר הזה; ובכן – המספר הוא, על פי כל ההנחות לעיל, יהודי. חי בגרמניה בתקופה ההיא של עלות המפלגה הנאצית לשלטון, והוא מגדיר לעצמו, ואביו מגדיר לו לפני כן את "היריב". (מתוך אותן הנחות מוקדמות אנו יודעים כי הכוונה לאדולף היטלר, אם כי בספר הוא מכונה בראש התיבות ב' – שם משפחה, י' – שם פרטי). היריב הזה, שאנו, הקוראים, יודעות ויודעים כבר מה היה כוחו, ומה היה פועלו, אבל המספר, עדיין לא. המספר עדיין מקווה שרק רוח רעה עוברת, שהיריב לא באמת מתכוון לדבריו, אלא בונה איזה אויב מתוך קבוצת אנשים, כדי שניתן יהיה לגבש את העם:

להמשיך לקרוא

Share

ברחוב האחיות השחורות – צ'יקה אוניגווה

ברחוב האחיות השחורותבדיונים הנערכים במקומותינו חדשות לבקרים בדבר החוקים הנוגעים לזנות – אלה הקוראים למיסודה מול אלה הקוראים להפללת הלקוח, נעדר בדרך כלל קולן של הנשים שזה עיסוקן (אם אפשר לקרוא לזה עיסוק).

 ארבע נשים שחורות באנטוורפן העוסקות בזנות, הן ליבו של הספר המצוין הזה. מצוין לא רק משום הנושא שהוא עוסק בו, לא רק משום נקודת המבט, אלא מצוין גם בפן הספרותי.

 ארבע נשים שחורות באנטוורפן, שהיגרו לכאן, כדי לעסוק בזנות, ויש להן פנים, ושמות, ועבר, ומשפחות שהשאירו מאחור, ובעיקר יש להן חלומות; חלומות שבעקבותיהם הגיעו לאירופה, חלומות שגרמו להן לעסוק בעיסוק הכה נורא הזה, של העמדת גופן למכירה…

 ארבע נשים.

להמשיך לקרוא

Share