ארכיון חודשי: אוגוסט 2013

המוּקצֶה – ג'ון באנוויל

המוקצה

ויקטור מאסקֶל, בנו של בישוף אירי, פרופסור לתולדות האמנות, נשוי (בנפרד) ואב לבן ולבת, מקורב לחצר המלוכה, הומוסקסואל, בעל תואר אבירות, איש החברה הגבוהה, בעל עיטור גבורה, איש צבא ומודיעין לשעבר. מרגל לשעבר. מרגל לשעבר, שלפתע, שנים לאחר ש"פרש" מוקע לפתע ו"מוצא לאור", והופך להיות מוקצה.

 כל השנים הללו, מאז היה צעיר בתקופה שבין שתי מלחמות העולם, כשהאידאולוגיה המרקסיסטית היתה בעלת כח משיכה מוגבר לצעירים משכילים, קוסמופוליטיים במידה מסויימת, אבל נטועים היטב בארצותיהם; הזמן הזה בו גויס לרגל למען הרוסים, הזמן שחלף מאז, מלחמת העולם השניה, המלחמה הקרה, ורק עתה, עם נפילת הגוש הסובייטי, כשהריגול לטובת המעצמה שאיננה עוד הפך ללא ממש רלוונטי, עתה הוא נחשף כבוגד.

 כיצד זה הופך צעיר אנגלי (אירי, בעצם) מן החברה הגבוהה למרגל?

להמשיך לקרוא

Share

חובות אבודים – איריס לעאל

חובות_אבודים

מרסל (מרסי) היא (היתה ואולי עודנה) ילדה אבודה. אב שעזב את הבית, אם שאיבדה את שארית כבודה העצמי, ואחר כך שפיותה וחייה, גודלה על ידי דודתה ודודה. הנישואין לרֵע נשאו בחובם הבטחה; הבטחה למשפחה, לשייכות למשהו משלה. אמנם משפחתו גם היא לא שיא האידיליה והאהבה והחיבוק האוהב, אבל בכל זאת – משפחה.

 מרסי ורֵע מהגרים ללונדון שם עושה רֵע חיל אט-אט בעסקי נדל"ן ממונפים בעוד מרסי מסתגלת לאיטה לחיים המשותפים, ליכולת לחיות ברמת חיים גבוהה, מטפחת חברים אלה ואחרים, בעיקר בתחום הספרות ו"מגלה" לעולם סופר אחד, חבר טוב, והצלחתו הופכת להצלחתה.

 בשלב מסוים חוזרת מרסי לארץ. בשלב מסוים היא מקבלת על עצמה להקים ולנהל בית ספר לכתיבה.

 בשלב מסוים מתמוטטים עסקיו של רֵע.

להמשיך לקרוא

Share

התופת – דן בראון

התופתאחרי ספר מהפך קרביים כמו "השיבה הביתה" מוכרחים לקחת פסק זמן, ולו קצר ביותר, כדי להשיב את פעימות הלב לסדרן ואת הנשימה לקצב היומיומי. "התופת" הוא בדיוק ספר מתאים לכך. מסוג הספרים המרתקים ומהפכים דפים, לוקחים את הקורא/ת לעולמות רחוקים או קרובים אך שונים. אלה שגיבוריו הם ללא חת, יפים ותמירים (תמיד) מלאי תושיה, חכמים. אלה שעלילותיהם מלאות תהפוכות.

אלה שעם סיומם לא יישאר הרבה בזכרון, אבל ההנאה מהם, בזמן קריאתם – מרובה.

 דן בראון "פרץ" לתודעת הקהל עם "צופן דה-וינצ'י" שלו, בו כרך עלילה היסטורית חלופית יחד עם סיור מוזיאונים, פגישות עם אספנים ובעיקר הכרות עם פרופסור מהרווארד – רוברט לנגדון, כאמור גיבור ללא חת, יפה תואר, רב תושיה וכו'.

 הספר "התופת" לוקח אותנו לסיור במוזיאונים של פירנצה בעיקר וגם ונציה, תוך התמקדות ביצירות הסובבות את "התופת" של דאנטה מתוך "הקומדיה האלוהית" שלו.

  להמשיך לקרוא

Share

השיבה הביתה – אנה אנקוויסט

השיבה הביתהכמה אזהרות לפני שאני מתחילה: קודם כל, זה הולך להיות ארוך, ולו רק בגלל כמות הציטוטים שמצאתי לנכון להביא לכאן (וגם הם רק קמצוץ מן הקמצוץ שאפשר היה); שנית משום שאני הולכת להפציר בכם חזור והפצר לקרוא את הספר המצוין הזה, ולנדנד לכם הלוך ושוב עד שתשתכנעו; שלישית – אהיה מוכרחה, כדי לדבר על הספר הזה, להביא ספוילר קטן, ספוילרון, שבעצם אינו ספוילר משום שמי שמכיר קצת את תולדות חייהם (האמיתיים) של גיבורי הספר הזה, מכיר גם את הגילוי הקטן שאגלה לכם (אני לא הכרתי), אבל בלעדיו אי אפשר בעצם לדבר על הספר הזה. בכלל.

זהו. ולספר עצמו.

 מה אנחנו יודעים על חייהן של נשותיהם (ושאר בני משפחתם) של הגיבורים ההיסטוריים שלנו, מגלי הארצות, הכובשים הגדולים, המלכים, הקיסרים; אלה שספרי ההיסטוריה מלאים בקורותיהם, כיבושיהם, תגליותיהם, אזכור קלוש אולי של נשותיהם, של ילדיהם (משום שהם היורשים, במקרה שזה חשוב לרצף ההיסטורי). אבל מה אנחנו יודעים על אלה שמסביב?

להמשיך לקרוא

Share

האחים סיסטרז – פטריק דה-ויט

האחים סיסטרז

כותרת המשנה של הספר הזה היא: "מערבון פוסט-מודרני חתרני", ותהיתי ביני לביני במה הוא בדיוק פוסט-מודרני, משום שהוא מתרחש בימי הבהלה לזהב, ובמה חתרני, הרי הדמויות המופיעות בו כבר הופיעו בדרך זו או אחרת בכל מיני סרטים שראינו (סרטים חקלאיים קראנו להם, בילדותי, משום שעסקו, ברקע, בגידול בקר), ובכל מיני ספרים שקראנו…

 אולי משום שהאחים צ'ארלי ואיליי סיסטרז (בעצם, איליי – המספר, בעיקר) אינם דמויות פלקטיות של "טוב" או "רע" כפי שהכרנום (ה"טוב" יפה ומסוקס, רצוי עם עיניים כחולות, רצוי קלינט איסטווד, או ג'ון ויין; ה"רע" כהה, עם שפם, אלי ואלאך כזה); האחים סיסטרז הם רוצחים מקצועיים העובדים בשורותיו של הקומודור, שהוא מעין איש עסקים (של פעם) הנוקם ונוטר, ושולח את שליחיו ברחבי היבשת למצוא את מי שלדעתו פגע בו.

האחים סיסטרז הם רוצחים מקצועיים, היודעים לירות, בו זמנית בשני אקדחים כל-אחד, ארבעה בסך הכל, מלאי טריקים מלוכלכים, משאירים אחריהם שובלי דם, בלי כל נקיפות מצפון.

להמשיך לקרוא

Share

הפירמידה – הנינג מנקל

הפירמידהישנן נוסחאות אחדות לכתיבת ספרי מתח, כאלה המוכרות לכל חובבי הסוגה: הגיבור יהיה, בדרך כלל, בודד במידה מסוימת, בין שהוא במשטרה, בין שהוא פועל בעצמו. בעברו תהיה אשה, אולי גם ילד או ילדה. הוא יהיה חובב אלכוהול וטבק, לפחות עד העת האחרונה, עת סיגריות הפכו לעניין מגונה מעט. התעלומות תהיינה כביכול קלות לפתרון. הפתרון יהיה טוויסט בעלילה.

ישנם גיבורים הממשיכים מספר לספר, והקורא/ת נהנה לעקוב אחרי התפתחותם המקצועית כמו גם אחרי חייהם האישיים, והגיבור הופך, בדרך מסוימת, למוכר יותר ויותר, כמעט חלק מחייו/חייה של הקורא/ת.

לעתים נאלץ המחבר לחזור ולהחיות את גיבורו המת, ממש כמו שקרה לקונן דויל עם שרלוק הולמס שלו, שהקוראים סרבו להניח לו למות.

גיבורים אחרים לא ישתנו מספר לספר, לא יזדקנו, לא ימותו – כך היא ליזי בדיחי של שולמית לפיד, לעד בת שלושים (ומשהו?), לעד עיתונאית הנתקלת בתעלומות ופותרת אותן..

להמשיך לקרוא

Share

המיטה שאתה מציע בעצמך – אילת שמיר

המיטה_שאתה_מציעסוד. סוד גדול ואפל ואיום ונורא שורה על הספר הזה; הסוד הזה לא מתגלה תיכף ומיד. גם עובדת קיומו לא מתגלה תיכף ומיד. רק טיפין-טיפין הולך ונגלה לקורא/ת כי יש סוד. רק טיפין-טיפין מופיעה המועקה והיא הולכת ומכבידה מפרק לפרק, בלתי נראית בתחילה, בלתי מורגשת. וכשהיא מורגשת, כבר מאוחר מדי, הספר כבר לופת את הקורא/ת ואינו מניח להניחו מן היד.

 שני סיפורים נגללים כאן במקביל, בזמנים שונים: זמן הווה – סיפורו של איתן רוסו החי בקצה המושבה ומגדל סוסים. מתכנן חווה טיפולית שאליה יגיעו נכים (שאף פעם לא חסרים בארץ הזאת) לטיפול באמצעות בעלי חיים. יש לו בת זוג שחיה עמו, כבר שנתיים. יש לו ילדה שחיה עם אמה בתל אביב. יש לו שני פועלים ערביים, אחים, העוזרים לו לטפל בסוסים ובבית. וכל זמן ההווה הזה – ערב ראש השנה, שנת 1991, בוקר, צהריים, ערב.

 ויש זמן עבר – ימי הוריו של איתן רוסו (וגידי אחיו, שהיגר כבר מזמן לאוסטרליה). בצלאל רוסו שרצה להיות איכר, ונטע מטע אבוקדו בקצה המושבה בשטח שקנה מאיכר אחר:

להמשיך לקרוא

Share