ארכיון חודשי: נובמבר 2013

אשה זרה – אבירמה גולן

אשה זרה

במהלך הקריאה בספר הזה היו בו מלים ושורות ופסקאות ששברו את לבי וריסקו אותו לרסיסים… ולא משום שיש בו דרמה גדולה, או טרגדיה ענקית. אלא משום שהחיים המתוארים ומסופרים בו כל כך מדוייקים, כל כך קרובים, שאי אפשר שלא יגעו בלבה של הקוראת.

 שתי נשים, שונות לכאורה זו מזו בהכל, שאין ביניהן דבר כמעט; שהאחת אינה יודעת על השניה אלא את שמה (וגם הוא אינו מדויק) והשניה יודעת על הראשונה כמעט הכל, אבל רק בחדרי חדריה.

 האחת – מלי נוסבאום, פרקליטה בכירה, אם לשני ילדים בוגרים, גרושה, מתגוררת לבדה בדירה שהיתה פעם של הוריה, מהגרים מתוניס דרך צרפת, עד שבאו לארץ וגידלו כאן את ילדיהם, על פי דרכם. מלי, שהיתה פעם רֶזִין – מלכה. עכשיו היא נוסבאום מהפרקליטות, מחוז תל-אביב. ויש לה איש שהיא אוהבת, בסתר, כי יש לו אשה שהוא נשוי לה, וילדים והוא לא יפרק את משפחתו למענה כי אשתו תלויה בו ואוהבת אותו :

 ".. מאחר שהיא תלויה בו ואוהבת אותו אהבת-נעורים תמה, ומעולם לא עשתה לו שום רע, ותמיד הלכה אחריו ללא טרוניה – הרי אף שהוא מרגיש מרוחק ממנה, ולא נותרו להם עוד דברים רבים במשותף, אם בכלל, הוא אינו מסוגל לפגוע בה. ומאחר שכך, הנה כדי לא לפגוע בה הוא נאלץ לשקר לה. זה המעט שהוא יכול לעשות למענה." (עמ' 15)

(או כך הוא מספר לעצמו)

להמשיך לקרוא

Share

המורדים – שאנדור מאראי

המורדים

מכל ספריו של מאראי שקראתי עד כה, זה היה לי הפחות קריא מכולם. ספר שלא "קורא" לי לעזוב את כל עיסוקי ולהתמקד רק בו; ספר שהוא מוקדם יותר מבחינת התקופה המסופרת בו, וככל הנראה גם בזמן כתיבתו משני האחרים של מאראי שקראתי –  האמיתית והנרות בערו עד כלות, שני ספרים שאהבתי עד מאד.

כמו בספריו הקודמים שקראתי, מצייר מאראי גם בספר זה את דמותה של החברה ההונגרית, הפעם בעיר נידחת משהו, בתקופת מלחמת העולם הראשונה (שאז היתה "סתם" המלחמה הגדולה). ארבעה נערים, בשנת לימודיהם האחרונה, רגע לפני שהם מתגייסים לצבא ומצטרפים באופן רשמי ובלתי נמנע לעולם המבוגרים – ה"הם"; ארבעה נערים המתחברים זה לזה, לא כל כך ברור על מה ולמה דווקא אלה ולא אחרים:

 "לרוב לא החיבה מציתה את קשרי הידידות. לרוב זוהי תחושה מייסרת וצורבת הגורמת לשני אנשים לחוש בצורך להשתייך זה לזה." (עמ' 34)

להמשיך לקרוא

Share

המקווה האחרון בסיביר – אשכול נבו

המקווה האחרון בסיביר

"בחורף הראשון אחרי שהעולים החדשים התיישבו בשכונת "מקור גאווה" ירד שלג. בעיר הצדיקים ירד שלג כמעט מדי שנה, ומדי פעם אף היו מגיעים תושבים מעיר החטאים עם טנדרים כדי להעמיס קצת שלג בתא המטען ולקחת הביתה, להראות לילדים, אבל בחורף ההוא התרחשה תופעה חריגה: הפתיתים הלבנים שלגו אך ורק על השכונה החדשה ולא המשיכו הלאה אל העיר. וכך, בעוד בעיר גופא ירדו רק כמה טיפות עכורות, ב"מקור גאווה" נערם השלג לגובה חצי מטר, אם לא יותר, והדוור, שהיה היחיד מבני העיר שביקר בשכונה בקביעות מתוקף תפקידו, חזר משם, הניח את כפות ידיו קצת קרוב יותר מדי לתנור הספיראלה שבסלון ביתו ואמר, אסתר, את לא מאמינה מה קורה שם. סיביר. ממש סיביר.

סיביר, ממש סיביר, אמרה למחרת אסתר לספרית שלה סימונה, את לא מאמינה מה קורה שם.

וכיוון שדברים שנאמרים במספרה של סימונה דרכם להתפשט כמו דיו על פשתן, עד מהרה דבר בשכונה החדשה כינוי האי-חיבה "סיביר", והוסיף עוד כמה קילומטרים מדומיינים לקילומטר הבודד שהפריד באמת בינה ובין העיר." (עמ' 23 – 24)

להמשיך לקרוא

Share

Grimus – Salman Rushdie

Grimusאיך מתחילים לספר על ספר שכזה, שאי אפשר לסווג אותו תחת שום סוגה מוכרת (לא, "מדע בדיוני" או "מד"ב ופנטסיה" כפי שהוגדר במקומות שונים, אינן הגדרות נכונות). גם "ספר של סלמן רושדי" לא יסווג את הספר הזה נכונה, משום שהוא שונה מכל ספריו האחרים (שקראתי עד כה).

איך מתחילים לספר על ספר כזה שהפרטים היחידים שידעתי עליו טרם התחילי לקרוא אותו הם:

  1. הוא מוזכר בספרו של אופיר טושה גפלה "עולם הסוף"
  2. הוא מספריו הראשונים של רושדי, עוד לפני פרסומו הסוחף
  3. הוא לא תורגם לעברית
  4. קבלתי עליו המלצה (אניגמטית משהו)  – קראי, הוא משהו אחר!.

להמשיך לקרוא

Share