ספקטקל מפואר!
זה מה שעבר לי בראש כשסגרתי את הספר הזה.
את איאן מקיואן הכרתי דרך חברה אוהבת ספר, שהמליצה על ספריו, אי אז בשנת 2007. אמרה שהוא כותב טוב ותמיד יש לו סוף מפתיע, איזה טוויסט שלא ציפית לו.
ואכן, בספר הראשון שלו שקראתי – שבת – יש איזה טוויסט שכזה בסופו, אלא שמן הספר איני זוכרת כמעט דבר, והנחתי למקיואן למשך כמה שנים. עד שחברה אחרת המליצה לי על הספר הזה – דברי מתיקה.
וכמו שאמרתי לעיל – ספקטקל מפואר! ומה שאוכל להוסיף עתה – שכנראה יישכח ברובו.
שוב הכתיבה המקיואנית המבריקה, שוב העלילה המתפתלת עם הסוף הבלתי צפוי – הטוויסט הזה (שאת בעצם מצפה לו, כי את יודעת שיש טוויסט בסוף, אבל הוא כל כך בלתי צפוי הטוויסט הזה, שלא יכולת להעלותו בדעתך).
