ארכיון חודשי: מרץ 2014

דברי מתיקה – איאן מקיואן

ספקטקל מפואר!דברי_מתיקה

זה מה שעבר לי בראש כשסגרתי את הספר הזה.

 את איאן מקיואן הכרתי דרך חברה אוהבת ספר, שהמליצה על ספריו, אי אז בשנת 2007. אמרה שהוא כותב טוב ותמיד יש לו סוף מפתיע, איזה טוויסט שלא ציפית לו.

 ואכן, בספר הראשון שלו שקראתי – שבת – יש איזה טוויסט שכזה בסופו, אלא שמן הספר איני זוכרת כמעט דבר, והנחתי למקיואן למשך כמה שנים. עד שחברה אחרת המליצה לי על הספר הזה – דברי מתיקה.

 וכמו שאמרתי לעיל – ספקטקל מפואר! ומה שאוכל להוסיף עתה – שכנראה יישכח ברובו.

 שוב הכתיבה המקיואנית המבריקה, שוב העלילה המתפתלת עם הסוף הבלתי צפוי – הטוויסט הזה (שאת בעצם מצפה לו, כי את יודעת שיש טוויסט בסוף, אבל הוא כל כך בלתי צפוי הטוויסט הזה, שלא יכולת להעלותו בדעתך).

  להמשיך לקרוא

Share

הַזָּרָה – אלישבע גרינבאום (1965 – 2004) – פוסט אורח

 הַזָּרָה

מֵאָז שֶׁלָּמַדְתִּי לַשְּׂרוֹךְ אֶת נַעֲלַי
אֲנִי עוֹקֶבֶת אַחֲרֵי הַמִּין הָאֱנוֹשִׁי.

פַּעַם אֲפִלּוּ הִגַּעְתִּי מְאֹד קָרוֹב אֵלָיו.

שִׂחַקְנוּ בְּיַחַד. מַחֲבוֹאִים, תּוֹפֶסֶת,
בְּרִידְג', כָּל מִינֵי מִשְׂחֲקֵי זוּגוֹת.
גַּרְנוּ יַחַד בְּדִירָה שְׂכוּרָה.
יֵשׁ לִי תְּמוּנוֹת מֵאוֹתָהּ תְּקוּפָה.
הַטִּיּוּל לִירוּשָׁלַיִם. שְׁקִיעָה. גְּרוּטָאוֹת שֶׁל תַּשַׁ"ח,
מַחֲזִיקִים יָדַיִם.
זֹאת הָיְתָה תְּקוּפָה.
מְקָרֵר הָיָה מָקוֹם מָלֵא אֶפְשָׁרֻיּוֹת.
יֶלֶד הָיָה דָּבָר שֶׁאֶפְשָׁר לְהוֹלִיד.

אֲבָל הָיִיתִי צְרִיכָה לְהִתְרַחֵק
כְּדֵי לִרְאוֹת אוֹתוֹ מִקָּרוֹב.
בְּלִי לָשִׂים לֵב הָפַכְתִּי שְׁקוּפָה
כְּעַמּוּד חַשְׁמַל.
הוּא עוֹבֵר מַמָּשׁ לְיָדִי, הַמִּין הָאֱנוֹשִׁי.
לְמָשָׁל, בַּדֶּרֶךְ הַבַּיְתָה מֵהַשּׁוּק, בַּיּוֹם שִׁשִּׁי.
שְׁתִי יָדַיִם שׁוֹנוֹת מַחְזִיקוֹת סַל אֶחָד,
עָמוּס עַגְבָנִיּוֹת מַשְׁפְּרִיצוֹת זְרָעִים.
נוֹגְעִים, לֹא נוֹגְעִים, מַזִּיעִים.

להמשיך לקרוא

Share

הסופר ואשתו

סופר אחד שכותב לא הרבה יש לו אשה שאוהבת אותו (כמדומני) ומאמינה שהיא חולקת את חייה עם גדול סופרי הדור.

 הוא לא באמת גדול סופרי הדור – הוא סופר טוב יחסית, בעיקר על יד כל ערימות המלל היוצאות תדיר מבתי ההוצאה לאור. הוא אפילו די נחשב בקרב שאר הסופרים – לא בשורה הראשונה, לא נחשב ל"אורים ותומים" של איזו תנועה פוליטית אל-מפלגתית, אבל כן מוזמן לכנסים לאומיים ובינלאומיים, מתראיין לעתים בנושאי ספריו, ממעט לעסוק בפוליטיקה של עולם הספרות, אדם הגון למדי.

 אבל האשה היא כבר סיפור אחר. העובדה שהסופר לא נמצא בשורה הראשונה "הנחשבת" מדירה שינה מעיניה, והיא שוקלת וטרה, טורחת ומחפשת עוד ועוד דרכים שיאדירו את שמו של הסופר, שכל העולם ידע כמה הוא גדול.

 הסופר לא יודע על פועלה המבורך הזה של אשתו להאדרת שמו; יש לה מין חיים סודיים כאלה, שאשה רגילה היתה מתחזקת בהם מאהב צעיר ורב-און, אבל אשת הסופר עוסקת בהאדרת שמו של הסופר.

להמשיך לקרוא

Share

המדריך לימים הקרובים – יואב בלום

המדריך לימים הקרוביםדוח נטישה (שוב)

 עד עמוד 108 הגעתי, והחלטתי שאין לי עניין להמשיך.

 הספר הזה התנהל לי בכבדות, לא משך אותי, לא "קרא" לי לחזור מוקדם מהעבודה או לוותר על עיסוקים אחרים.. סתם, נגרר כזה.

 אסימוב באחד מסיפוריו הקצרים (והמבריקים) הצליח פעם לתאר רעיון דומה על פני עמודים בודדים. הרעיון של לאסוף חוויות של אנשים ולמכור אותן לאנשים אחרים.. אסימוב "אסף" חלומות לתוך מחשב, בלום אוסף חוויות לתוך משקאות אלכוהוליים, אבל עוטף את זה בכל כך הרבה מלל, כאילו אין לו ממש סיפור ביד, והוא מוכרח למלא עוד ועוד דפים.

 אבל בלום אינו אסימוב. רק כדי להגיע לרעיון עצמו יש לצלוח מאה עמודים. כאמור – מעייף משהו.

הכתיבה בסדר, אבל הסיפור לא מצליח לרתק.

 אפשר לוותר.

 המדריך לימים הקרובים – יואב בלום. הוצאת כתר. 340 עמודים

Share

המושיע – יו נסבו

המושיע"יש אומרים שהסיבה שפושעים רבים כל כך חומקים מעונש היא שמערכת המשפט היא כמו רשת עם לולאות גדולות מדי. אבל זה דימוי שגוי מיסודו. זאת רשת צפופה שלוכדת את הקטנים, אבל נקרעת כשהגדולים נופלים לתוכה בכבדות. " (עמ' 485)

 ".. ישנם ודאי צירופי מקרים ודקויות שמבדילים בין גיבור ופושע, ככה זה היה תמיד. יושר הוא מעלתו של העצלן וחסר החזון. בלי פושעים ומרדנות היינו חיים עדיין בחברה פיאודלית... " (עמ' 487)

 באמצע הספר, לערך, כבר ידעתי בדיוק מי הפושע ועל מה ולמה נרצח מי שנרצח. בעצם, לא לגמרי, היו שתי אפשרויות הגיוניות, ורק צריך היה לבחור ביניהן.

אפילו חשבתי לעצמי שיו נסבו קצת הידרדר מאז ספריו הקודמים, כי אם אני מצליחה לזהות את הפושעים כבר באמצע הספר הלא ממש דק הזה (487 עמודים) אז מה זה אומר עליו?

להמשיך לקרוא

Share

להעיר אריות – איילת גונדר-גושן

להעיר אריות "…בכל זאת, אדם קם בבוקר ויוצא מהבית ומגלה שכדור הארץ שב למסלולו. הוא אומר לאשתו ניפגש בערב, והם אכן נפגשים בערב. למוכר במכולת הוא אומר להתראות, ויודע שיפגוש בו מחר, ויודע שהעגבניות, גם אם יעלה מחירן בעשרות מונים, יישארו תמיד בטווח ידו המשגת. כמה יפה הכדור בתנועתו הנכונה. כמה נעים לסוב איתו. לשכוח שתנועה אחרת אי-פעם התקיימה. שתנועה אחרת היא בגדר האפשר." (עמ' 317)

 איתן. איתן גרין. ד"ר איתן גרין. מנתח מוח מצוין. שהיה פעם הסטודנט המועדף על מנהל המחלקה הבכיר בבית החולים הבכיר במרכז הארץ ולכן התמחה אצלו ועבד אצלו במחלקה, עד שעבר ביניהם חתול שחור (מאד שחור), כזה הנוגע לאתיקה וכסף ויושר ויושרה, ולכן נאלץ להגר לארץ רחוקה מעט – באר שבע, שיש לה חוקים אחרים, והיא מאובקת כולה.

 "כלים מוכנסים. כלים מוצאים. שקית ניילון נמלאת אשפה. אשפה מושלכת לפח בחצר. פח בחצר נמלא אשפה. אשפה מושלכת אל משאית הזבל. משאית הזבל נמלאת אשפה. אשפה מושלכת אל אתר הפסולת שבנגב. אתר הפסולת שבנגב נמלא אשפה. אשפה נקברת במעמקי האדמה. האדמה נמלאת אשפה. נמלאת ונמלאת ואינה יכולה להתרוקן, והאבק עולה ממנה כמו עלבון, עולה ועוף את העיר באר שבע, עולה ועוטף ומגיע עד עומר. .." (עמ' 178)

להמשיך לקרוא

Share