ארכיון חודשי: מאי 2014

בת המקום – לאה איני

בת המקום ".. לפני שיצאה, הביטה שנית בקברם המשותף של הרפאים הללו, שנאחזו בתכריכי הזיכרון כאילו כוסו באבק מזהב, ובושה בקנאתה. היא תידחק פעם לנשף השכחה העליון הזה? היא תוברג?" (עמ' 285)

התשובה היא "כן"; באופן חלקי כמובן. כי היא כבר נדחקה לנשף, אבל לא נשכחה. עדיין לא. כנראה שעוד להרבה הרבה זמן. עדיין כאן. וכותבת. נפלא היא כותבת. לפעמים זוהי שירה בפרוזה. שירה משום שהיא עשירה כל כך בדימויים, ושפתה בוראת מחדש את השפה של כולנו. כמו:

"..בחצר הבטון של התיכון, איפה שהקיץ וכל צבאו לא חסו אפילו על היום הראשון של הלימודים…" (עמ' 188)

או

".. בסוף היום היא נשארת שם קפואה, ונשארת עוד, ומשהה את העוד בתוספת של זהירות חרדה, ואז גוחנת החוצה, ומתמתחת איבר-איבר כמשחררת אותם מבית עבוט של כאבים." (עמ' 258)

להמשיך לקרוא

Share

הצורף – משה סקאל

הצורףסלט. זו התחושה שבה סיימתי את הספר הזה.

סלט שיש בו הרבה מאד מרכיבים. וסלט שיש בו הרבה מאד מרכיבים יכול להיות טעים מאד. או שלא. תלוי איך הם משתלבים זה בזה, והמרקם, והרוטב וכו'.

סלט שיש בו – יהודים שישבו בדמשק, והיגרו לישראל; משולש אהבים שיש בו זוג יהודים (מדמשק) וערביה מיפו (שאחר כך התחלפו במקומותיהם); משולש אהבים בין שלושה גברים – זוג יהודים וסורי שהסתנן מדמשק; אשכנזים וספרדים; יהלום כחול ששוּבַּר מיהלום כחול גדול יותר שנגנב אי-אז במאה ה- 17 לערך מפסל אל בהודו, והביא מזל רע על כל מחזיקיו, והעתק של אותו יהלום כחול. סיפורי אהבות בין יהודיות לערבים וערביות ליהודים. זמרת מפורסמת, יהודיה, שהסולטאן התורכי התאהב בה ובזמרתה והעניק לה אותו יהלום כחול (מביא מזל רע). ימי המחאה החברתית, המאהל ברוטשילד, ועוד יותר ביפו. זכות השיבה – מהי?. ארס-פואטיקה. יהודים וערבים בימי המנדט הבריטי. קצת שב"כ (אבל ממש קצת). אהבות, קנאות, בתוך המשפחה ומחוצה לה. חזירים קפיטליסטיים, מלונות בוטיק בתל-אביב של ימינו. ועוד, ועוד.

להמשיך לקרוא

Share

בית השמחה – אדית וורטון

בית-השמחה"אף חרק אינו תולה את קנו על קורים רופפים כמו אלה שנושאים את כובד משקלה של הגאווה האנושית, ותחושת הערך העצמי גם אם בקרב חסרי הערך,… " (עמ' 135)

ולחשוב שכמעט כמעט וויתרתי על הספר הנפלא הזה; לדמיין שהייתי מדלגת עליו, כי כבר קראתי את "עידן התמימות" (ואף ראיתי את הסרט) משל אותה סופרת, וזהו ספר מוקדם יותר (אלא שיצא לאור כאן בארץ רק לאחר "עידן התמימות" ואולי הוא בוסרי משהו? אולי הוא לא כל כך טוב כמו "עידן התמימות"?).

מזל שבתי שקראה אותו לפני אמרה לי שאני מוכרחה; כשהיא אומרת היא בדרך כלל יודעת על מה היא מדברת (בכל זאת, כמעט תואר שני בספרות, וטעם משובח, שהרי אני הייתי בין מנחילות הטעם הזה).. אמרה ולקחתי.

קודם כל, במקביל לקריאת הספר הזה קראתי גם את "מדוע האהבה כואבת?" של אווה אילוז, המתכתב לא מעט עם "עידן התמימות", ושניהם – "עידן התמימות" ו"בית השמחה" מתארים, מנקודות מבט שונות אותה תקופה, אותה חברה, ומכילים לא מעט ביקורת על החברה הזו.

להמשיך לקרוא

Share

מדוע האהבה כואבת? – אווה אילוז

מדוע האהבה כואבתמי מאיתנו לא היה (או עודנו) מאוהב עד עמקי נשמתו? לבו של מי לא נשבר פעם? מי לא כאב את כאב האהבה?

ולמה אהבה כואבת? ממש. פיזית. לא רק תפארת המליצה. האהבה כואבת. לעתים.

אווה אילוז מנסה לבדוק ולחקור את האהבה על הנאותיה ובעיקר על מכאוביה, ולהאירה מזוויות שאולי לא הוארו עד עתה.

"…מטרתי היא להראות שהיא מעוצבת ומיוצרת על ידי יחסים חברתיים מוחשיים; להראות שהאהבה נסחרת בשוק של שחקנים ומתחרים שאינם שווים; ולטעון שלאנשים מסויימים יש יכולת רבה יותר מלאחרים להגדיר את התנאים שעל פיהם הם נאהבים." (עמ' 15)

בדרך תקח אילוז את הקורא דרך האהבה של המאה ה- 19, בעיקר דרך הספרות, ותציג את ההבדלים בין האהבה של פעם, זו שבה אם כבודו של אדם מהווה מרכיב חשוב באהבה (אם אדם מפר את אירוסיו, הריהו מגונה על ידי החברה הסובבת אותו, ואינו ראוי על-כן לאהבה אפילו של זו שלמענה הפר את אירוסיו, והיא אף עשויה לנתק יחסיה עמו). בין הספרים הנזכרים נוכל למצוא את ספריה של ג'יין אוסטין או של אדית וורטון (שבמקביל לקריאת הספר הזה, קראתי את "בית השמחה" שלה), ועוד.

להמשיך לקרוא

Share