ארכיון חודשי: יולי 2014

פרוטוקול אמסטרדם – ח' בת שבע

פרוטוקול_אמסטרדם"… אני הולכת לספר את הסיפור הזה. פגומה, חלקית, ללא כל ודאות אשר לטוהר המניע. קול של תחתיות מדבר ומדבר תמיד, אז מה… אני מספרת את הסיפור הזה כי הוא חייב להיות מסופר. מספיק ודי." (עמ' 72)

אשה נאנסת בארץ זרה על ידי גבר כמעט זר, שמהל איזה סם במשקה ששתתה, מספיק כדי לשלול ממנה כל רצון שהוא, להתנגד או להסכים, לא מספיק כדי לשלול ממנה מודעוּת לאשר נעשה בה, לחילול הזה של גופה, לרצון להשפיל, לתקיפה.

אשה נאנסת בארץ זרה, ואחר כך מאבדת חלק משפיות דעתה במידה מסויימת, ואחר כך חוזרת לארצה, ומוצאת אהבה, ויולדת ילד, נוכחת כי הצל המלווה אותה מאז אותו מעשה שנעשה בה, בגופה, אינו מאפשר לה להיות אם, כפי שצריך להיות, כפי שגודלנו וחונכנו להאמין.

כי זה מהלך החיים – לידה וגן ובית ספר, יסודי ותיכון, צבא, לימודים, חתונה, ילדים ומשכנתא (בסדר הזה או בסדר הפוך), עבודה, פנסיה, נכדים, פה ושם טיול לחו"ל, מוות.

אבל יש מי שחיים קצת אחרת, ומהלך החיים שלהם קצת אחר – יוצאים לארצות אחרות ומנסים חיים אחרים, במקומות אחרים, פוגשים אנשים שונים, זרים, עם חינוך אחר ומהלך חיים אחר, חיים איתם קצת וממשיכים הלאה.

להמשיך לקרוא

Share

גברת ורבורג – עירית לינור

גברת ורבורג

ממה להתחיל? לכל ספר יש ה"בעד" וה"נגד". אז למה לקרוא את הספר הזה, או למה לא?

נתחיל מה"בעד"

עירית לינור יודעת לכתוב, וספריה "הופכים דפים" במהירות ולרגע לא משעממים. לימים שכאלה, ימי אש ועשן, אזעקות ומקלטים (שלא תמיד ישנם) הוא בכלל ספר אידיאלי, כי לא חשוב באמת אם הפסקת באמצע משפט, תמיד אפשר לחזור ולקרוא, כאילו כלום, ואם נשכח תפקידה של איזו דמות משנה בספר, לא נורא, הוא כנראה לא באמת חשוב (התפקיד).

וכך כמה וכמה ימים של אש ותמרות עשן (שטרם נגמרו, להוותי) טיילתי לי במחוזות אחרים מוכרים / זרים במידה זו או אחרת, בעולמם הבורגני של גברת ורבורג (שאין לה שם פרטי עד סוף הספר, ומטעמי נוחות קראתי לה: "יעל"), אשה בשנות הארבעים לחייה, נשואה מזה כעשרים שנה להלל –  יזם הייטק מצליח אחרי שני אקזיטים (נדמה לי) שנמצא עכשיו בחיפוש עצמו, אם לשני בנים, אחות לעמוס, הוא והיא עורכי דין העובדים באותו משרד. פעם היתה מאוהבת בבן השכנים הכה מוצלח ויפה, ואף היה ביניהם סוג של רומן (או סטוץ מתמשך), והיה או לא היה רומן בין אמה לבין אביו של בן השכנים.

להמשיך לקרוא

Share

ואז הגיעה פולט… – ברברה קונסטנטין

ואז הגיעה פולטישנם ספרים כאלה, שכשקוראים אותם משתלט מין נמנום נעים שכזה על הנשמה, ועוד יותר נעים משום שמסביב רועש וגועש וטילים ואזעקות, הפסקת אש שכן או לא מגיעה, צוק איתן שמתנוסס או נופל או לא ברור, ויש הספר הזה, שלוקח את הקורא/ת לארץ אחרת, למקום שקט, ונעים וטוב.

ויותר מזה לא צריך.

פרדינאן שאשתו מתה עליו לא כל כך מזמן, בן שבעים לערך; בנו, כלתו ושני נכדיו שהתגוררו בביתו (הגדול) עד לא מזמן עזבו אל העירה הקרובה, קרוב למסעדה שהם מנהלים, והותירו אותו לבדו.

מרסלין, שכנתו, שגילה קרוב לגילו, מתגוררת בבית מט לנפול, ובליל גשם אחד הוא מזמין אותה לשהות בביתו עד שוך הסערה משום שהגג בביתה מתמוטט, ואחר כך מזמין אותה להתגורר בבית, יחד עם החמור והחתול שלה.

אליהם מצטרף עד מהרה גי, ששוכל את אשתו במהלך הקריאה; הוא ואשתו היו הוריה האומנים של מיריי, כלתו של פרדינאן. גי, שלילותיו הפכו לבנים לאחר מות אשתו, ושבלעדיה הוא לגמרי אבוד, מחזיר לעצמו מעט (ממש מעט, אבל גם זה משהו) מטעם החיים בביתו של פרדינאן.

להמשיך לקרוא

Share

טווס בחדר מדרגות – גלית דיסטל אטבריאן

טווס בחדר מדרגות "… הרי המשפחה שלי יכולה להעסיק בשקט את כל אגף הרווחה, שנים שאני מצניעה בשקט את הבעיות שיש לכולם שם, את הרמזים לאלימות, את צווי ההרחקה, בעיות של אנשים נבערים, של פסולת אנושית, חווי עמיזדה בעלת תואר שני בקרימינולוגיה, מנחת קבוצות ומטפלת במכורים שמסתירה משפחה מבעבעת בבעיות סוציאליות, מסתירה וסוחבת בשקט, ולמה להכחיש, בחוסר אחריות משוועת מגורמי הרווחה כדי של ילחששו, כדי שלא אהיה דחויה יותר, מוזרה יותר, כמה פעמים רחלי התייעצה איתי למי לפנות, וגם לורן התייעצה, וגם סאני שדאג לאבא שלי, ואת כולם פטרתי באופן חד-משמעי – תשאירו את זה לי, והם השאירו, והכול התפורר." (עמ' 196)

מיכה עמיזדה התאבד ביריית אקדח במטבח הדירה שלו; שלושת ילדיו היו עדים להתאבדות. שלושתם נקראו בבהילות על ידי השכנה – לואיז, שהיתה חברתה הטובה של אשתו המנוחה, לבנה, שמתה יום אחד ברחוב, לואיז, אמו של בעלה של אחת מבנותיו של מיכה, לואיז שדאגתה גברה לנוכח הדלת הסגורה כבר כמה ימים.

מיכה עמיזדה, שפעם היה נגר מחונן, אלמן, התאבד אל מול עיניהם של שלושת ילדיו במטבח ביתו, מטבח שמעולם לא היו בו מאכלים טעימים, שמעולם לא היה נקי באמת.

מיכה עמיזדה התאבד לעיני ילדיו, ודבריו האחרונים, המרושעים כוונו אל בתו הבכורה, חווי, שפעם היתה איב, עד ששינתה את שמה לחווי; מבטו האחרון הופנה אל בתו השניה – לורן, לורנה היפה.

להמשיך לקרוא

Share