ארכיון חודשי: אוקטובר 2014

Positron – Margaret Atwood

Episode 1 – I’m Starved for Youpositron

Episode 2 – Choke Collar

Episode 3 – Erase Me

Episode 4 – The Heart Goes Last

 “Consilience = cons + resilience. do time now, buy time for our future.” (I’m Starved for You. Positron – Episode 1)

 הרעיון בבסיסו הוא לשמור על חברה רגועה, שומרת חוק, שכל פרט בה מחויב לכלל.

הכל החל בתקופה קשה שבה אחוזי האבטלה עלו, ובעיקר בגילאים הנמוכים יחסית של שנות העשרים עד השלושים; המשבר הכלכלי הוליד פשיעה, הפשיעה הולידה צורך בעוד ועוד בתי כלא, והבעיות לא נפתרו אלא רק הלכו והחריפו. כך נוצרה החברה החדשה (האטוודית החדשה, יש לומר) שבה כולם לוקחים חלק, ומשום כך כולם מחוייבים לשמירה על החוק ובעיקר על הסדר.

 ““Positron,” which technically means the antimatter counterpart of the electron, but few would know that. As a word it just sounded very, well, positive.” (I’m Starved for You. Positron – Episode 1)

  להמשיך לקרוא

Share

הנערה מהדואר – שטפן צוויג

הנערה מהדואר"סניפי הדואר הכפריים באוסטריה אינם שונים הרבה זה מזה: ראית אחד, ראית את כולם. … כולם מותירים אותו רושם נרגן של זעפנות ממלכתית… חלוקת החלל זהה בכולם… היעדרם של מקומות ישיבה ושל כל אביזר נוח אחר מבהיר באופן גלוי לעין כי המדינה אינה מייחסת חשיבות רבה לשהייתם הממושכת של אזרחיה בתחום הפתוח לציבור… כשם שהנוחות אינה חשובה לקופת המדינה החסכונית, גם היופי אינו חשוב לה.." (עמ' 5)

"…דבר אינו כלה במרחב הממלכתי הזה, דבר אינו מיתוסף, זוהי ממשלתם של חיים נעדרי שינוי, שאינם קמלים ואינם מלבלבים, או ליתר דיוק ממשלתו של מוות נעדר שינוי, מתמשך. רק קצב ההתבלות וההתחדשות שונה מחפץ לחפץ, לא גורלם. עיפרון ראוי לשימוש במשך שבוע, אחר כך הוא נגמר ומוחלף באחר, זהה לו. עלון הדואר ראוי לשימוש במשך חודש, נורה – שלושה חודשים, לוח שנה – שנה. לכיסא הקש קצובות שלוש שנים בטרם יוחלף, לאדם שיכלה את ימי חייו בישיבה עליו – שלושים או שלושים וחמש שנות תעסוקה, אחר כך יושיבו אדם חדש על הכיסא. עולם כמנהגו נוהג." (עמ' 8)

כּריסטינֶה הופלֶהנֶר, פקידת דואר בכפר קטן ונידח באוסטריה, כזה שכולם מכירים בו את כולם, רווקה בת עשרים ושמונה, מטופלת באם חולנית. אוסטריה של אחרי המלחמה הגדולה. המלחמה שלקחה את אחיה ואת השמחה מהוריה, עד שהפכו לבית אבלים תמידי; המלחמה שלקחה את מעט הרכוש שעוד היה והותירה אותם חסרי כל כמעט, ללא יכולת פרנסה, עת נאלצו להיפרד מכל דבר ערך כדי להתקיים. כריסטינה שנשארה עם האם לאחר שאחותה עזבה את הבית, ונמצאה לה משרה כזו שאין בו עבר ואין בה עתיד, רק הווה מתמשך ומשמים וחיים מיום ליום, משבוע לשבוע, ואין רואים איזשהו שינוי אפשרי, משהו, מישהו.

להמשיך לקרוא

Share

משחקי הכס – ג'ורג' מרטין

A_Game_of_Thronesדו"ח נטישה

סאגה מופלאה למדי, עולם שלם ברא לו ג'ורג' מרטין ובו שושלות מלכים ונסיכים ורוזנים, ונסיכות ואצילות, בריתות, שבועות, הגנות, הפרת בריתות. עולם ימי-ביניימי מושלם, ובתוספת פנטזיה – מתים מהלכים, דרקונים, כוחות אופל, מכשפים ומכשפות.

כדי להכיר את כל הגיבורים וכל השושלות, מי שייך למי, מי נולד למי וכו', ישנו מפתח שלם בסופו של הספר עב הכרס הזה (766 עמודים, וזה רק החלק הראשון), לעזרת אלה כמוני שאינם מצליחים לזכור גיבורים רבים כל כך..

טכניקת כתיבה – כל פרק מתחלף הגיבור/ה –  המרתקת את הקורא/ת לדפים ואינה מניחה, עד שנעצמות העפעפיים.

אז – למה לנטוש?

כי הספר כולו הועבר לסדרת טלוויזיה מרהיבה באמת, ומי שרא(ת)ה את הסדרה כולה תתקשה למצוא חידושים, תוספות, הארות בספר הזה; נראה כאילו יוצרי הסדרה הטלוויזיונית עשו מלאכה נאמנה ביותר למקור, ולא נשאר כמעט דבר המופיע בספר שאינו מופיע בסדרה.

להמשיך לקרוא

Share

אשמת הכוכבים – ג'ון גרין

ashmat_hakochavimלא מזיק ברובו. אני חושבת שהציטוט הזה, מספר אחר לגמרי, יכול להגדיר את מה שאני חושבת על הספר הזה.

כי – בנעורי כבר קראתי את "סיפור אהבה" של אריך סגל, ואף ראיתי את הסרט, ובשניהם הזלתי דמעות על גורלה המר של האשה הצעירה החולה בסרטן; ובבגרותי, אך לפני מספר שנים קראתי את "שומרת אחותי" של ג'ודי פיקו, ואף שם ישנה המחלה הנוראית הזו – סרטן, ובספר זה יש מפגשי תמיכה של נערים ונערות חולי סרטן, ביקורים בבתי חולים, שפע פרטים רפואיים, הומור שחור, וכתיבה כמו בני נוער.

כזה גם אשמת הכוכבים; יש בו מחלת סרטן של בני עשרה, כתיבה של בני עשרה (כאילו), סיפור אהבה טרגי (כמובן, הם חולי סרטן), וכנראה קריצה להוליווד  (עובדה, עשו מזה סרט).

אבל יש בו עוד משהו, שלא לגמרי מפצה על מגרעותיו, אבל הוא בהחלט רעיון חביב ונחמד. את גיבורת הספר – הייזל גרייס – נערה בת שבע עשרה שיש לה סרטן שהתפשט כבר לכל מיני מקומות, והיא צמודה לבלון חמצן, ונשארת בחיים כנראה בגלל איזה טיפול נסיוני, מלווה איזה ספר שנקרא "מכאוב מלכותי", בו גיבורת הספר היא נערה חולת סרטן, והוא מהווה מעין תנ"ך עבור הייזל גרייס; ספר המלווה אותה לכל מקום וממנו היא שואבת "משפטי מפתח" שעוזרים לה להתמודד עם כל מיני קשיים המלווים מן הסתם נערות ונערים בנות ובני שבע עשרה שברור להם שהעתיד שלהם קצר למדי, והחוויות שיחוו לעולם לא תהיינה כאלה של אדם מבוגר, והם צריכים להספיק לחיות חיים מלאים, פחות או יותר, בתקופה שעוד נותרה להם, שבדרך כלל כוללת אשפוזים, טיפולים וכו'.

להמשיך לקרוא

Share

הַבִּקעה – ג'ומפה להירי – 4 באוקטובר, 2014

הבקעהכמו שהאישי הוא פוליטי, כך הופך הפוליטי להיות אישי; מעשהו של האחד, בתוך תנועה פוליטית, יכול ומשפיע על חייו ומותו, ועל חייהם של כל הקשורים אליו, והדורות הבאים אחריו, אחריהם.

סוּבּאש ואוּדָיָאן שני אחים, קרובים מאד זה לזה. כה קרובים עד שסובאש, הבכור, החליטה להמתין שנה לפני כניסתו לבית הספר כדי שיטכל ללמוד יחד עם אחיו הצעיר ממנו. סובאש, הילד, הנער האחראי, ההססן, הנגרר לעתים אחר משובותיו של אודיאן. שניהם גרים בבית שבפאתי כלכותה, על סף הבקעה ששני האגמים שבה מתחברים זה לזה עם גשמי המונסון, והופכים לביצות מצחינות בימים אחרים. בקעה שבתוכה גם מועדון גולף יוקרתי, שאין הם יכולים כמובן להכנס אליו, כי אין להם הצבע הנכון או הכסף הנכון או שניהם.

סובאש ואודיאן גדלים בצל עצמאותה של הודו, על פלגיה השונים, הדתות, האנשים שגורשו מבתיהם, העוני הרב וההבדלים המעמדיים.

הפוליטי – אודיאן, הצעיר, מצטרף לתנועה (או שמא – מחתרת) הנקסליסטית, תנועה מהפכנית מאואיסטית ששמה לה למטרה להלחם את מלחמתם של העניים במנצליהם, ראשיתה בנַקְסַלְבָּרִי, במהומות מקומיות של אריסים כנגד בעלי האדמה והמשכה, כדרכם של רעיונות הנופלים על קרקע פורייה בדיוק בזמן, בלהט מהפכני, לעתים עיוור לתוצאות, והרבה אלימות.

להמשיך לקרוא

Share