ארכיון חודשי: מרץ 2015

תמיד בדרך הביתה – טאייה סֶלאסי

תמיד בדרך הביתה ".. משפחת סאי, חמישייה מפוזרת, משפחה חסרת כבידה, פרומה לחלוטין. ואין תחתם משהו כבד כמו כסף שימשוך אותם מטה אל אותה כברת ארץ, לא ציר אנכי ולא שורשים שמתפשטים תחתם, לא סבא וסבתא חיים, לא היסטוריה, משפחה אופקית – הם ריחפו, התפזרו, נפוצו החוצה או פנימה, מבחינים רק בקושי כשמישהו נעלם מהרדאר." (עמ' 148)

פעם הם היו שישה – אב, אם, בן בכור, תאומים – בת ובן, ובת צעירה, התינוקת. האב- קוויקו סאי, יליד גאנה, מנתח מצליח בארצות הברית, שיום אחד עוזב את ביתו, אשתו וילדיו, באופן פתאומי. עכשיו הוא מת. בביתו בגאנה. בית שהוא חולק עם אשתו השניה. בית שתכנן בעצמו ובנה בעזרת נגר אומן בגאנה. גאנה שהיא הבית. הבית שאליו תמיד הולכים.

"להיות בבית עם אישה מאושרת, מאושרת באופן עקבי, שבמצב המנוחה שלה – מאושרת? ומאושרת איתו, לא כמאורע נקודתי או כתגובה, לא בעקבות דבר מה שעשה ועליו להמשיך לעשות אם ברצונו שתישאר מאושרת, לסובב את הידית, למתוח את תיבת הנגינה, תרקוד, קוף, תרקוד? – אלא שהוא מסב לה אושר, הסב לה אושר, ושבדרך נס נשארה מאושרת? שיש לה יכולת להישאר מאושרת, איתו לאורך זמן?

אין דבר כזה." (עמ' 54)

להמשיך לקרוא

Share

פַּרְנָסוּס על גלגלים – כריסטופר מורְלי

פרנסוס על גלגלים"העובדה שאנחנו נקראים אנשים אינה הופכת אותנו לאנשים. אין יצור עלי אדמות שרשאי לקרוא לעצמו בן אנוש אם אינו מכיר ספר טוב אחד לפחות."

מה הופך ספר לרב-מכר? כזה שמתנוסס בראש רשימת רבי המכר במשך שבועות על שבועות על שבועות, ואינו עוזב אותה? לעתים יורד למקום השני או השלישי או הרביעי, לעתים מטפס חזרה לראש הרשימה, אך מעולם אינו עוזב אותה, החל מן היום בו הגיע אליה. ומה מושך אנשים לקרוא דווקא את הספר הזה המככב בטבלה כל כך הרבה זמן? ואיך זה שעוד נשארו אנשים שלא קראו אותו, חוץ מכמה טהרנים שלעולם, אבל לעולם לא יקראו ספרים שכוולם אוהבים?

טוב, אז סוף סוף הגעתי גם אני אל הספר הקטן והנחמד הזה, הראשון שהוציאה לאור הוצאת זיקית הכה מבורכת, שבוחרת להביא לנו ספרים שאלמלא הם כנראה שלעולם לא היינו מכירים, ספרים בשפות שאיננו מבינים בדרך כלל (לא כולל הספר הזה הנוכחי), או ספרים שעוברים מתחת לרדאר של ההוצאות הגדולות, (או שסתם הצליחו להגיע ראשונים אל זכויות התרגום?).  וכך גם הספר הזה; ספר על ספרים. והלא ידועה חיבתי הרבה לספרים על ספרים.

ספרים על ספרים נחלקים לשניים – אלה שיש בהם התיחסות מיידית לאיזשהו ספר ספציפי, כמו, למשל,  הסיפור השלושה עשר או פרשת ג'יין אייר או ספרים שיש בהם התייחסות  לרשימת סופרים וספרים, כמו, למשל, אסכולה ישנה או לשקוע בספר טוב; וישנם אלה שהספרים מוזכרים בהם בין כפרטים, כמו, למשל, סיפורי חייו של מר פיקרי, או שהם מהווים רקע לסיפור "האמיתי", ומוזכרים בו תדיר, משום שהם חלק מחייו של הגיבור. כזהו הספר פַּרְנָסוּס על גלגלים.

להמשיך לקרוא

Share

מישהו מבומוּן – ז'אן ז'יונו

מישהו מבומוןפעם, כשמלאו לי חמישים שנים, ביקשתי מכל חברות וחברי פורום הספרים להמליץ לי על ספרים שראויים לדעתם שאקרא; כל חבר/ה נתבקש/ה להמליץ על ספר אחד (מובן שהיו כמה התחכמויות, כמו טרילוגיות או ספר והמשכו), וכך הורכבה רשימת ה"צריך" לשנים הבאות. בין הספרים היו כאלה שכל שנדרש היה לגשת לחנות הספרים הקרובה ולרכשם, והיו כאלה, כמו הספר נשוא הסקירה הזו, שאפילו חנויות הספרים המשומשים העלו אך חרס. עד שהגעתי לחנות הוירטואלית של "סיפור חוזר" המרכזת את כל מלאי הספרים בכל החנויות ברחבי הארץ ואצלם סוף סוף מצאתי.

צרפת של ראשית המאה העשרים, פרובנס. ערים, כפרים וחוות מבודדות שהקשר ביניהן תלוי בעונות ובמזג האוויר. אמֶדֶה פועל להשכיר הנודד בין כפרים וחוות כשכל רכושו צרור בצרור על כתפו והוא משכיר שירותיו כפועל חווה מיומן תמורת מזון, מקום לינה ומעט מזומנים. כדי לעבור ממקום למקום הוא פשוט הולך; רכבות הן עניין יקר למדי, וסוסים לרכיבה יש לעשירים או לבעלי החוות הנזקקים להם לעבודה.

 

בדרכו פוגש אמדה את אַלבַּן, איש צעיר המספר לו סיפור נוגע ללב על אשה צעירה אחת שפגש פעם והתאהב בה עד כלות, שהיתה בתם של בעלי חווה מבודדת שכזו, והיא נעלמה, אחרי ספק אונס ספק רומן עם איש אחד, "רקוב כולו", ומאז חוזר אלבן, שנה אחרי שנה אל החווה שממול, כדי לעבוד וכדי לחפש אותה.

 

להמשיך לקרוא

Share

יהלום מן הישימון – סמי מיכאל

יהלום מן הישימוןההתחלה מבטיחה, הסיום מפתיע; ובאמצע? הכרות בלתי אמצעית כמעט עם החיים בעירק של שנות השלושים.

אל הסיפור הזה התוודעתי אי-אז בראש השנה תשע"ה, עת פורסם ב"הארץ" פרק מתוך רומן בכתובים, של סמי מיכאל. איך, איך שאני אוהבת את הטיזרים הללו, אלה הגורמים לי לכסוס ציפורניים (מטאפורית, כמובן, אין זה יאה לגברת לכסוס ציפורניים) בציפייה לספר הזה שאת הפרק הראשון שלו קראתי כבר. כך הכרתי את ארבעה בתים וגעגוע (וכמובן את אשכול נבו), כך קראתי את יונים בטרפלגר (אף הוא של סמי מיכאל), כך קראתי לא מעט ספרים שפרקים מהם הופיעו בקטלוגים של כנרת-זמורה-ביתן לסופרי ביכורים (ומפאת ה"מצב" בשוק הספרים, חדלו להוותנו מהופיע). אז גם את הסיפור הזה, כאמור, הכרתי כבר מן הפרק הראשון שלו.

אלמאסה – יהלום – זה השם שניתן לשמחה, בתה של האשה הענייה מראס-אל-צ'ול, כדי שתהיה משרתת בביתם של רג'ינה ומשה איראני, שיש להם בן אחד – כמאל, משום שרחמה של רג'ינה נסתתם לאחר לידה אחת, למגינת ליבה וליבו של משה. והם זקוקים למשרתת לקראת מעבר אל ביתם החדש בשכונת העשירים.

להמשיך לקרוא

Share