ארכיון חודשי: ספטמבר 2015

ערפילאה – גלית דהן קרליבך

ערפילאהמכיון שמדף-הספרים-הממתינים-להיקרא בביתי כמעט קורס, העברתי את הספר לנכדי הבכור, חובב קריאה ידוע, שכבר צלח ספרי מכשפים וקוסמים כמו כל סדרת הארי פוטר, אגם הצללים ועכשיו את ערפילאה וביקשתי את חוות דעתו, לפני שאני קוראת.

הוא בהחלט נלהב, ולכן הבטחתי לו כי אחזיר אליו את הספר, אולי יום אחד ירצה לקרוא בו שוב, או שאולי אחיו הצעיר ממנו ירצה, מיד לכשאסיים לקראו.

אז קראתי – ככה, בין כסה לעשור, בשבת אחת, בכמה שעות.

סיפור הרפתקה שיש בו ילדה מכשפה (אבל מכשפה טובה) שנחטפת על ידי דודתה המכשפה הרעה, משום שהנביא המקומי מנבא משהו ממנו ניתן להסיק כי היא המלכה הבאה של ממלכת ערפילאה; ילד "חנוּן" לגמרי ששני הוריו נעלמים באותו יום והוא מועבר לאיזה מין בית יתומים שבו המנהלת חוסכת בכספי הרווחה שהיא מקבלת, והילדים זוכים לתנאים דיקנסיים כמעט.

יש בספר ממלכת הטוב והרע, יצורים פלאיים, גדר מכושפת, יצורי ביניים החיים בביצות, שפעם היו טובים ועכשיו הם (אולי) לא. יש בו מלך המכשפים הטובים שעוד רגע יפרוש מכסאו; יש בספר מכשפה טובה, אמה של הילדה המכשפה, שהיא קצת שלומיאלית, אבל מלאה טוּב לב.

ועוד ועוד. לא מעט מצאתי עצמי עורכת השוואות עם כל מיני עניינים שמצאתי בסדרת הארי פוטר, לא מעט חשבתי כי ניתן היה לחסוך בשפה המלעיגה על המבוגרים, בעולם האנושי, אבל הסך הכל הכללי הוא כי הספר בהחלט מרתק, וילדים צעירים ימצאו בו עולם ומלואו, הרפתקאות מלוא החופן, ומתח לא מועט.

 

מומלץ לכל ההורים שמחפשים ספר שירתק את ילדיהם.

 

ערפילאה – גלית דהן קרליבך. הוצאת כנרת זמורה ביתן. 271 עמודים

 

לרכישה

לרכישה דיגטלית

Share

תוחלת החיים של אהבה – ינץ לוי

תוחלת החיים של אהבההכל התחיל מהפוסט הזה של רשף לוי בפייסבוק. את רשף לוי אני מכירה באופן וירטואלי לחלוטין; פעם קראתי ראיון איתו שבו הסביר למה הוא חותם על יצירותיו בשמו ובשם אחיו, רגב לוי, ואז גם הסביר שרגב אמנם מת (אפילו לא זכרתי למה, רק זכרתי שהיה צעיר), אבל הוא מלווה אותו.

אחר כך נהייה פייסבוק, ורשף נהיה חבר שלי בפייסבוק, חבר שאני מאד נהנית לקרוא באופן די קבוע, ואפילו הבטחתי לעצמי (וזה יקרה, זה מוכרח לקרות) ללכת לאחת ההופעות שלו – סטנד-אפ, שמוכרח להיות אינטליגנטי, ממש כמו הפוסטים שלו בפייסבוק. הפוסט הזה שלח אותי מייד לקרוא את הספר שכתב אחיו (אפילו לא ידעתי שהם אחים), ינץ לוי.

את ינץ לוי אני מכירה, היכרות שטחית אמנם, מהחיים עצמם. קודם כל דרך ספרי "דוד אריה" שכתב לילדים, ונכדי נהנו עד מאד כשהקריאו להם, ואחר כך כשקראו בעצמם. במסגרת שיטוטי בירידי הספר בשנים האחרונות פגשתי את ינץ, לחצנו ידיים, הנכדים הצטלמו איתו, קיבלו ספרים חתומים, וכולנו היינו מרוצים עד מאד.

אז, לא ידעתי שהם אחים, ולא ידעתי שהם "סוחבים" סיפור שכזה, עד שבא הספר הזה, והעיר אותי מקלולסיותי, והוסיף דעת, ומכאוב, גילה לי דברים שלא ידעתי על שני האחים האלה, ופתח לי צוהר לאיך נראים החיים בכלל, במשפחה רגילה למדי (באופן יחסי, כי מהי בעצם "משפחה רגילה"?) כשיום אחד נוחתת עליה בשורת איוב – אחד מבניה חולה ועומד למות.

להמשיך לקרוא

Share

הבית אשר נחרב – ראובן נמדר

הבית אשר נחרבלפני מספר שנים, בתקופה בה ניהלתי את פורום הספרים ב- YNET, סיפר לי מישהו על איזה ספר שהוא קורא ו"לא נעים לו" להפסיק באמצע, כי לא מפסיקים ספר באמצע הקריאה. קביעה שהיתה נכונה פעם, כשמספר הספרים שיצאו לאור בשנה היה מצומצם, וכל ספר היה יקר לקנייה, ואם כבר קנינו או קיבלנו במתנה, היתה זו החלטה מאד לא כלכלית להפסיק ספר באמצע.

האמת ניתנת להאמר, שגם אני לא נוטה להפסיק ספרים באמצע, כי "לא נעים", כי כבר התחלתי, כי כבר קראתי כך וכך עמודים, ובאמת, מה כבר יקרה אם אסיים.

בשנת 2008 זכיתי להימנות על "הקוראים המשפיעים" של הוצאת ידיעות ספרים, שנה לא מוצלחת למיזם הזה, שבו מרבית הספרים היו מאד לא מוצלחים. אחד הספרים הראשונים בסדרה היה "יחידה נפרדת" של שולמית ואיתמר גלבוע, שקראתי מהחל עד כלה, רק כדי להבטיח לעצמי שזו הפעם האחרונה שאני קוראת ספר עד סופו, גם אם כל חושי זועקים להפסיק. מובן שלא תמיד עמדתי בהחלטתי זו, אבל זה כבר יותר קל להפסיק, גם אם הגעתי למחצית הספר, גם אם הגעתי כמעט עד סופו. מותר להפסיק!

להמשיך לקרוא

Share

טובת הילד – איאן מקיואן

טובת_הילד"הרושם שלה, אף שהעובדות לא איששו זאת, היה שבשלהי קיץ 2012 שטף את בריטניה נחשול של התפרקויות וקשיים בחיי הנישואים או הזוגיות כמו גאות אביבית חריגה וסחף משקי בית שלמים, הפיץ לכל עבר רכוש וחלומות מלאי תקווה והטביע את מי שלא היה להם יצר הישרדות חזק. נדרי אהבה הוכחשו או שוכתבו, מי שלפנים היתה ביניהם רעות נינוחה נהפכו ליריבים ערמומיים האורבים מאחורי עורכי דין בלי להתחשב במחיר. קרבות מרים ניטשו על פריטים  שלפנים נשכחו מלב, "הסדרים" מנוסחים בקפידה החליפו יחסי אמון פשוטים. בזיכרונם של הנוגעים בדבר שוכתבה ההיסטוריה כסיפור נישואים שהיו מועדים לכישלון מלכתחילה, האהבה הוצגה כאשליה. .." (עמ' 121)

פיונה מיי, שופטת בבית המשפט העליון לענייני משפחה בלונדון, שעניינים שבינו לבינה, פירוק שותפויות נישואין, ילדים, ילדים הזקוקים להגנת בית המשפט מפני הוריהם, מפני החברה. ילדים אחרים הנמצאים בסיטואציות מסויימות, שבהן יש להכריע על פי טובת הילד, גם כאשר לא תמיד ברור מהי אותה "טובה" ומי מחליט. השופטת כמובן, כמיטב יכולתה.

ויש הקונצרט השנתי המתקרב, בכינוס של קהילת אנשי המשפט המקומית, אלה החיים בסמוך זה לזה ונפגשים בבתי המשפט ובחיים עצמם, והיא אמורה לנגן בפסנתר, ללוות עורך דין אחד שהוא גם זמר טנור נפלא.

להמשיך לקרוא

Share