ארכיון חודשי: דצמבר 2015

האדֶס – קָנדיס פוקס

האדסמנהג שכזה יש לי שאחרי ספר מעורר מחשבה / מצוין / חודר חדרי לב ובטן (אפשר גם וגם וגם) וכו', אני נוטלת לי ספר, בדרך כלל ספר מתח, כזה שאמור לגרום לי להפוך דפים עוד ועוד, לקרוא בלילה עד שנעצמות עיני מעייפות, ובסופו לשכוח כמעט לגמרי מגיבוריו הבלתי אפשריים, ועלילותיו שחלקן לעתים כה מופרכות (ולעתים לא, ובכל זאת) עד שאינן מתקבלות על הדעת וההגיון. ספר שיאפשר לספר הקודם, המצוין וכו', לחדור לד.נ.א. הפרטי ולהפוך לחלק מן הזכרון המיידי של ספרים-טובים-ביותר-שתמיד-כדאי-לחזור-אליהם.

כזהו האדֶס; ספר מתח כמו שספר מתח צריך להיות: מעביר זמן, מהפך דפים, מותח, מרתק.. ועוד מעט אשכח אותו לגמרי, אבל להעברת הזמן הריהו משובח למדי.

פרנק בנט הוא בלש משטרה אוסטרלי המובא למלא מקומו של שוטר אחר שנהרג, ומצטרף כשותף לעדן, שוטרת קשוחה, יפה ומרוחקת. גם אחיה של עדן, אריק, משרת באותו מקום, אותה יחידה, ובלא מעט פעמים יצאו יחד לחקירות.

נרקומן שניצל איכשהו מטביעה מצביע על מקום כלשהו, לא רחוק מן החוף, בתוך המים, ובו ארונות מתכת. בארונות מתגלות גוויות של אנשים ונשים שנחשבו נעדרים, או שלא היה מי שידווח עליהם, כולם אחרי איזשהו ניתוח, כולם חסרי איבר פנימי זה או אחר.

להמשיך לקרוא

Share

משהו שרציתי לספר לך – אליס מנרו

masheu_shraziti_lesaper_gold_copy(2)אליס מנרו תמיד היתה ותמיד תהיה סופרת מופלאה עד מאד, בעיני, ומשום שזכתה בפרס נובל לספרות אך לפני שנתיים, מיד נזדרזה הוצאת הספרים להוציא לאור גם ספרים ישנים יותר שלה, שטרם ראו אור, או שראו אור בעבר; בעצם, הם עשו זאת כבר קודם, כי איכשהו זכתה הסופרת המופלאה הזו להכרה ואהבה מחודשות, ועל כך אין לנו אלא לשמוח.

וכל ספר חדש של אליס מנרו הוא חגיגה חדשה. חגיגה עצובה, מהחיים, אבל חגיגה.

כי אין לה סיפורים שמחים, ואין לה סופים שמחים בדרך כלל, אבל יש לה כתיבה מופלאה ומרתקת, ויכולת לתמצת לתוך סיפורים קצרים (שזו אומנות מיוחדת עד מאד, הסיפורים הקצרים) סיפורי חיים שלמים, על כל הכאב והצער שבהם, על כל השמחה. חיים. רגילים לגמרי. ובכל זאת – דרך הפריזמה של מנרו הופכים לסיפורים מרתקים (כי, כנראה, כל סיפור חיים הוא מרתק).

כך הוא הוגו, גיבור הסיפור חומר גלם, הסיפור השני באסופה. המספרת היא אשתו לשעבר של הוגו, סופר ומרצה לספרות. בעלה השני מוצא לה, בחנות ספרים אחת, אסופת סיפורים קצרים, ששמו של הוגו מופיע על הכריכה כאחד הכותבים. מדוע הביא לה את הספר? אולי כהתרסה, אולי כדי לבדוק איך תגיב (אנשים בזוגיות בוחנים לעתים כך את בני/בנות זוגם, לדעת שהם עוד נאהבים; נחשקים).

וכך היא כותבת:

להמשיך לקרוא

Share

חנות המשי – טאש אוו

חנות המשיסין, החלק של מאלאיה, אי אז לפני הקומוניזם, תקופת מלחמת העולם השניה וגרורותיה, ארץ שרבים בה בעלי האינטרס הזרים, בעיקר בריטים, בעלי מכרות, בעלי עסקים, אדונים. העניים המקומיים משרתיהם. פועלים במכרות ללא תנאים. הכל בשל לכניסת הקומוניזם.

מן העבר השני – יפן מתחילה לפלוש לחלקים נרחבים, לספח לה.

ובעמק אחד, נידח למדי, גדל ג'וני לים.

וזה סיפורו. פועל מכרות, מכונאי מלידה, בעל יכולות מופלאות לתקן כל מנוע, עם שימוש מועט ביותר בכלי עבודה. רגיש לצדק חברתי, מתעניין בקומוניזם:

"שנים רבות חלפו לפני שהצליח למצוא עבודה בקלות. אנשים רגילים פחדו מאדם כגון ג'וני. … אלמלא טוב ליבם של זרים אין ספק שהיה מת. היה זה בלתי נמנע שבמהלך תקופה זאת בחייו יווצר הקשר האמיתי הראשון שלו עם הקומוניזם. באותם זמנים שרץ העמק קומוניסטים – אנשי גרילה, תומכים, פעילים פוליטיים. ג'וני, צעיר זעוף ומלא שנאה.. התאים לקומוניזם באופן מושלם. .. אנשים אלה הציעו לג'וני יותר מאשר אידיאולוגיה; הם הציעו לו מקום בטוח לישון בו, מזון פשוט ומעט כסף. זה כל מה שעניין אותו באותה תקופה." (עמ' 44)

להמשיך לקרוא

Share

ימינו הספורים האינסופיים – קלֵייר פוּלֶר

ימינו_הספורים_האינסופייםפגי הילקוט נעלמה מביתה בשנת 1976; פגי הילקוט נמצאה וחזרה לביתה בשנת 1985. בת שמונה נעלמה. יחד עם אביה. בת שבע עשרה חזרה. בלעדיו.

פגי היתה ילדה לונדונית רגילה לגמרי. טוב, כמעט רגילה, לא לכל הילדים יש אמא שהיא סולנית פסנתר ונמצאת במשך שבועות בסיבובי קונצרטים. אבל, בכל זאת, היתה לה ילדות רגילה, עם חברה-הכי-טובה ובית ספר ללכת אליו, וגינה בחצר הבית.

לאבא של פגי היו חברים "ממקלטים", כאלה המכינים את ביתם לסוף העולם, או לפצצה הגרעינית (מה שיבוא קודם), מבטנים את מרתף הבית, מכינים מלאי חירום, מבצעים תרגולות פינוי מהיר. מתכוננים.

פעם נסעה אמה של פגי לסיבוב קונצרטים, שנמשך מספר שבועות. אחרי שבועיים לקחת אבא של פגי את פגי, עם תרמילים וצידה לשעת חירום, עם דרכונים וכרטיסי רכבת, עם מפה, כלי עבודה בסיסיים, אוהל, בגדים.

ושניהם נעלמו.

אחרי תשע שנים היא חזרה. בלעדיו.

להמשיך לקרוא

Share