ארכיון חודשי: פברואר 2016

אדם זר – הרלן קובן

אדם זרסודות. לכל אדם יש כאלה. ישנם סודות שאנו מסתירים מפני עמיתים לעבודה, כדי שלא יוכלו להכנס עמוק מדי לחיינו האישיים, ישנם סודות שאנו מסתירים מפני אהובינו, שלא לפגוע בהם או שלא להיפגע, וישנם סודות עמוקים מני ים, שאנו משתדלים, ולא תמיד מצליחים, להסתיר מפני עצמנו, כי עצם המחשבה עליהם גורמת לנו אי-נוחות, או כאב, או עצב, או מבוכה גדולים ועמוקים.

"סודות.. הם כמו סרטן. סודות מפרישים מוגלה. סודות מעכלים את הקרביים ולא משאירים מאחור דבר זולת קליפה דקיקה. .." (עמ' 285)

אדם פרייס, עורך דין מצליח, נשוי באושר יחסי כבר לא מעט שנים לקורין, אב לשני בנים שהעניין העיקרי בחייהם הוא מקומם בנבחרת הלקרוס ותוצאות הליגה. ערב אחד, משמעותי מאד לבנים, מיונים לנבחרת הלקרוס, כאשר כל האבות נמצאים במגרש, ניגש אדם זר לאדם ולוחש לו כי לאשתו יש סוד אפל, בן שנתיים בערך, סוד שיכול להעיב על כל חייהם.

והחיים נכנסים לסחרור.

היידי דן, אשה לא צעירה במיוחד, שילדיה כבר בגרו, פגשה חברות, מין מפגש שבועי שכזה, עניין של נשים, כנראה, יושבות, צוחקות, דנות בעניינים אלה ואחרים, נטענות באיזו אנרגיה מיוחדת, וחוזרות לחייהן. בתום הפגישה ניגש אליה גבר זר ומספר לה כי לבתה, זו הנמצאת בקולג' בעיר אחרת, יש סוד. סוד נורא ואיום. אם לא תשלם סכום כסף מסוים, הסוד הזה יהפך לנחלת הכלל.

להמשיך לקרוא

Share

אהבה למרחקים ארוכים – ניקולס ספארקס

אהבה למרחקים ארוכיםדוח נטישה

אחרי 190 (מתוך 372; תודו שזה הרבה יותר מסתם לתת צ'אנס), החלטתי לנטוש.

רומן רומנטי ארוך עם שתי עלילות שמתישהו תיפגשנה, אבל לי כבר אין סבלנות לחכות.

איירה, בן 90 בערך, נקלע לתאונת דרכים. מכוניתו סטתה מן הכביש והוא נפצע. בזמן הספר הוא ממתין שיחלצו אותו ומדמיין את אשתו המנוחה זה תשע שנים, רות, יושבת על ידו ומעלה זכרונות מחייהם המשותפים.

סופיה, סטודנטית לאמנות, יפהפיה (רומן רומנטי, כבר אמרתי) פוגשת ברודיאו את לוק, בוקר יפהפה (רומן רומנטי וכו'). האם תוצת האהבה? האם יתחתנו? ואיך יתגברו על הקשיים והפערים ביניהם? ומה הקשר בין הסיפורים?
לא יודעת.

גם לא נשארתי לבדוק.

מי שרוצה יכולה.

(ורציתי להגיד שבטח יעשו מזה סרט מצוין, אבל כבר עשו. לא יודעת אם מצוין, אבל יש סרט*

אהבה למרחקים ארוכים – ניקולס ספארקס. תרגום: רותי ונעם אור. הוצאת מודן. 372 עמודים

ספרות The Longest Ride – Nicholas Sparks

Share

רעידת האדמה של הוגו – איתמר לוי

rediat_hadama_front(2)אפשרות אחת – הוגו, ספק קלושר, כזה הנראה כחסר בית, אוסף גרוטאות אבל לא מפחי אשפה, רק מה שמונח על ידם, או משווקי פשפשים, מדירות שבעליהן מתו, או חיים אך אין להם מושג מהו ערכם של החפצים שבביתם, או בחנותם, אוסף ומוכר לבעלי אוספים שונים ומשונים. יש מי שאוספים ספרים, יש מי שאוספים מזכרות צבאיות, ישנם כל מיני אספנים. הוגו מאתר ומוצא פריטים לאספנים. מראהו כשל חסר בית. גם ריחו, כנראה.

הוגו מגיע לביתה גברת טַחַן, שכנתו, שעה שזו נמצאת במקלחת. ספק מוזמן, ספק הזמין את עצמו. בשיטוטיו בדירה עד שתצא מן המקלחת, פותח וסוגר דלתות של ארונות ומוצא לפתע מין מכשיר שאין הוא מכיר, מכשיר המדמה רעידת אדמה. הוגו, בסקרנותו מפעיל את המכשיר, מסובב כפתור זה או אחר, ואז מתרחשת רעידת האדמה.

הוגו מוצא עצמו בין ההריסות, כשלצידו רק יד המבצבצת מביניהן.

 

אפשרות אחרת – איתמר לוי, זה המאתר ספרים שאנשים אחרים מחפשים ולא מוצאים, זה שיודע לפי תאור העטיפה ושם הגיבור, או פרט כלשהו בעלילה, לזהות איזהו הספר המבוקש, הזכור באופן קלוש ביותר למבקש/ת (רק הטעם, או הריח, או תחושת החמימות הנלווים למחשבה על הספר העלום, אלה דווקא זכורים הרבה יותר), איתמר לוי דנן כותב מחזה – רעידת האדמה של הוגו. הוגו, ספק קלושר, כזה הנראה כחסר בית, המגיע ערב אחד לביתה של שכנתו, מוזמן או מוזמן מטעם עצמו, בעת שהיא מתקלחת, ומפעיל איזה מכשיר מוזר המדמה רעידת אדמה, גורם לרעידת אדמה, ומוצא עצמו בין ההריסות, כשלצידו רק יד המבצבצת מביניהן.

להמשיך לקרוא

Share

למראית עין – ליעד שהם

lemareit_ain_cover(2)בתיה גור היתה, דומתני, הראשונה שהפכה את סיפורי ה"בלשים"  הישראלים, אלה שאינם גיבורים מסוקסים, אלא אנשים בשר ודם. אצלה היה זה מיכאל אוחיון, בלש משטרה שבא ממה שנקרא אז "ישראל השניה", שנתקל במעשי רצח, בדרך כלל בתחומי "ישראל הראשונה" הלבנה והשבעה – רצח בקהילה הפסיכואנליטית, רצח בחוג לספרות באוניברסיטה, בקיבוץ, בין מוזיקאים, ועוד.

והיתה שולמית לפיד, שהבלשית שלה היתה בעצם עיתונאית – ליזי בדיחי – שמעולם לא התבגרה, ופענחה מעשי רצח בבאר שבע והסביבה.

אלה היו פורצות הדרך.

ספרו של ליעד שהם, למראית עין, הוא חלק מאותה מסורת (משובחת, יש לומר), של ספרות בלשית שלא מתהדרת בגיבורי על ובצירופי מקרים בלתי אפשריים, אלא יש בה אנשים שאפשר לפגוש ברחוב ממול, או אפילו בבניין המגורים.

רצח בהתנחלות.

מורה אחד, באחת ההתנחלויות המבודדות, נרצח בלכתו לטבול במעין הסמוך לישוב. למרות שהחשד המיידי הוא כי תושבי אחד הכפרים הסמוכים ביצעו את הרצח, הרי ששיטת הרצח הלא אופיינית למה שמוגדר "מעשי טרור" והעובדה שאף ארגון לא לקח אחריות על הרצח, גורמים למשטרה לחשוד שהרצח בוצע על ידי אחד או יותר מתושבי הישוב היהודים.

להמשיך לקרוא

Share

הר האושר – אמיר גוטפרוינד

har_haosher_cover_copy(2)הר האושר – כנסיה השוכנת בראש הר נחום, ושמה בא לה מן הדרשה על ההר, אשר נשא ישו:

"ויהי כראותו את-המון העם ויעל ההרה וישב שם ויגשו אליו תלמידיו: 2 ויפתח את-פיו ויורם ויאמר: 3 אשרי עניי הרוח כי להם מלכות השמים: 4 אשרי האבלים כי-הם ינחמו: 5 אשרי הענוים כי-המה יירשו ארץ: 6 אשרי הרעבים והצמאים לצדקה כי-הם ישבעו: 7 אשרי הרחמנים כי-הם ירחמו: 8 אשרי ברי לבב כי-הם יחזו את-האלהים: 9 אשרי רדפי שלום כי-בני אלהים יקרא להם: 10 אשרי הנרדפים בגלל הצדקה כי להם מלכות השמים" (הבשורה על פי מתי, פרק ה')

בהר האושר מצא סמואל ניטֶר,את התשובה שביקש לעצמו.

סמואל ניטר, פרופ' סמואל ניטר, דובר עשר שפות או יותר, מנתח מבנים לשוניים ותחביריים ומוצא משמעויות בתוצאות ניתוחיו, מפרסם מחקרים ומוזמן להרצות בכנסים אקדמיים בכל העולם.

גם באוניברסיטת חיפה.

הוא לא כל כך רצה להגיע לשם, לאוניברסיטת חיפה, אבל לא ממש היתה לו ברירה.

להמשיך לקרוא

Share

גַּלְבִּי – איריס אליה כהן

גלבי"'אמא שלי האמינה שהחיים מדויקים. שהיקום מדויק. בגלל זה גם אף פעם לא מאוחר מדי או מקודם מדי לחפש את בתיה, למשל.' … היא אומרת גם שאמה האמינה ששום דבר לא קורה סתם. שלכל דבר יש סיבה, גם אם היא לא יודעת אותה. זה גם מה שהשאיר אותה בחיים אחרי שבתיה נחטפה. אחרת היתה מתה. אין לה מושג למה בתיה נלקחה ממנה. אבל זאת עובדה. זה קרה. ובדיוק כמו שבתיה נלקחה ממנה, היא האמינה שבתיה גם תחזור אליה. בזמן. בדיוק בזמן. בדיוק בזמן הנכון." (עמ' 223)

בשנת 1994 פרצה לתודעת הציבור פרשת ילדי תימן; לא שלא עלה העניין הזה גם קודם לכן, אלא שעוזי משולם, שהתבצר בביתו ביהוד, יחד עם תלמידיו/חסידיו הצליח להעלות את הנושא לכל כותרות העיתונים,  ובהמשך, בזכותו או בגללו, או בגלל הרעש התקשורתי, הוקמה ועדת חקירה ממלכתית, בשנת 1995, לבדוק את הטענות בדבר העלמותם המכוונת של חלק מילדי העולם מתימן. ועדת החקירה פרסמה מסקנותיה שש שנים לאחר מינויה, ומסקנותיה היו כי לא נעשתה העלמה מכוונת של ילדים ומסירתם לאימוץ. הוועדה לא מצאה תשובות לכל השאלות שהועלו, ולא הצליחה להצביע על מקומם של כל הילדים שלטענת הוריהם נעלמו.

להמשיך לקרוא

Share

אור קדומים – ג'ון באנוויל

אור קדומיםיום אחד מלאו לי יובל שנים, וביקשתי מכל חברי הפורום בטמקא, זה הפורום שנסגר אך ביוני דאשתקד, יחד עם כל שאר הפורומים, להמליץ לי, כל אחד ואחת, על ספר אחד שראוי שאקרא; היו כאלה שהתחכמו והמליצו על טרילוגיה, או לפחות זוג ספרים המשלימים זה את זה, והיתה מישהי שהמליצה לי על "הים" של ג'ון באנוויל. אל הספר הזה טרם הגעתי, אך באחד מירידי הספר בשנים האחרונות המליץ לי חבר קרוב על "המוקצה"  של אותו באנוויל, ולקחתי אותו.

אחר כך יצא הספר הזה "אור קדומים" שזכה איפשהו (איני זוכרת היכן) לסקירה נלהבת, ומיד נוסף לרשימת ה"צריך", ואז זכיתי בדף הפייסבוק של ידיעות ספרים בספר, ובקשתי שישלחו לי את זה הספר. ואז חיכיתי. חיכיתי עד שיגיע הרגע הנכון להוציא אותו מ"מדף-הספרים-הממתינים-לתורם".

וחבל שלא עשיתי זאת קודם לכן.

משום שהוא נפלא בהחלט.

וכך זה מתחיל: "בילי גְרֵיי היה חברי הטוב ואני התאהבתי באמו. אהבה היא אולי מילה חזקה מדי, אך איני מכיר חלשה ממנה שתתאים. כל זה קרה לפני יובל שנים. הייתי בן חמש־עשרה וגברת גריי היתה בת שלושים וחמש. קל לומר דברים כאלה, מאחר שלמילים אצמן אין כל בושה והן לעולם אינן מופתעות. ייתכן שהיא עדיין בחיים. היא תהיה בתת כמה, שמונים ושלוש? שמונים וארבע? זה לא גיל מופלג, בימינו. ומה אם אצא לחפש אחריה? זו תהיה אודיסיאה. הייתי שמח להיות מאוהב שוב. הייתי שמח להתאהב שוב, רק עוד פעם אחת." (עמ' 13)

להמשיך לקרוא

Share

ערפילאה – שובו של פי עשר – גלית דהן קרליבך

שובו של פי עשרספר שני בסדרת ערפילאה אף הוא לבני הנעורים חובבי העולם שקצת מעבר, וכמובן חובבי האות הכתובה.

לפני מספר חודשים שוחחתי בענייני ספרים וספרות עם שני תלמידי בכתה ד', שניהם קראו את כל סדרת הארי פוטר, את כל סדרת נרניה, את אגם הצללים, את ערפילאה, כמובן (שניהם שמחו לשמוע שההמשך בדרך) ועוד ועוד. ושמחתי שיש ילדים שעוד קוראים ספרים, ואפילו עבי כרס, ואפילו כאלה שלא קראתי (כל ספריו של ריק ריירדן, למשל), ועוד יותר שמחתי שיכולנו לדון בספרים שקראו ויכולתי לשמוע תובנות מנקודת מבט צעירה קצת יותר.

ובהחלט שמחתי אף אני כי יצא ספר שהוא המשך לערפילאה, ובו שוב הילד שאול שאמו קצת מכשפה, ועל כן הוא חצי מכשף בעצמו ושוב נעלמת אמו, וכמוה נעלמים, בחצות הלילה של לילות ירח מלא, אנשים רבים, בעיקר במדינתנו הקטנה, ושוב המכשפה הטובה עננה, השולטת בערפילאה, וממלכת רעים חדשה – כפילוניה.

"כפילוניה שכנה תחת האדמה, בקו שבין המַגמה ללבה. ריח ביצים רקובות תמידי עמד באוויר בגלל מעיינות הגופרית שנבעו בה. מכיוון שארץ ללא תושבים איננה ארץ, גם כפילוניה זכתה בתושבים, יצורים שנראו כמו אנשים רגילים: היו להם עיניים, רגליים, שיניים, ואפילו אף במרכז הפרצוף, ממש כמו שנהוג. אבל היצורים הללו לא היו בני אדם, אלא כפילים של כל בני האדם שעל בני האדמה. …

כשבכדור הארץ נולד תינוק, חלק הלידות בכפילוניה זעה במהירות ושחררה ביצה חומה ובוצית. לכפיל שבקע לא היו אבא ואמא וגם לא אחים, והוא גידל את עצמו: אכל אדמה ושתה ממי הביצה הסמוכה." (עמ' 98 – 99) להמשיך לקרוא

Share