ארכיון חודשי: מרץ 2016

ההתערבות – אורנה לנדאו

haitarvut_frontהרי לכם ציטוט שהקדים כבר כמה וכמה סקירות שלי, ובכל פעם אני מוצאת אותו מתאים לעוד ספר שקראתי: "כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו.." (טולסטוי, אנה קארנינה)..

וגם כאן – משפחה מאושרת למדי, או כך נדמה, זוג שיש להם כל מה שהם צריכים, פחות או יותר, פרנסה טובה, עיסוקים שהם אוהבים, ובעיקר: האחד את השניה. הרבה שנים הם יחד, עשרים לערך. בנם כבר בגר ועזב את הבית, והם יחד. מכירים, אוהבים, חברים, רגילים זה לזו וזו לזה, אולי רגילים מדי.

אולי השגרה וה"רגילות" הזו, שבה הכל צפוי וכבר אין רשות בכלל ואין צורך בשום רשות, פתאום, משום מקום, משפט אידיוטי אחד (באמת אידיוטי) הופך את חייהם על פיהם.

יואב ומיה נשואים, כאמור, עשרים שנים, ויום אחד, ביום ההולדת ה- 45 של מיה, בארוחת ערב לא-יותר-מדי-רומנטית (קפה-קפה), כששניהם כבר היו שתויים מעט (כי גם בקפה קפה אפשר למצוא יין סביר), אמר לה יואב כי עכשיו כשהיא בת 45 הוא בטוח שהיא לא תעזוב אותו לעולם; אולי הטון שבו נאמרו הדברים, אולי השינויים האלה שעוברים על נשים (וגברים) וגם על מיה, בשנות הארבעים לחייהן, הגילוי המאוחר שהעור אינו מתוח וגמיש כמו פעם, הקילוגרמים הנוספים, גם אם הם מעטים, הקמטים או לפחות החריצים שאינם עוזבים; אולי ההרגשה שעוטפת לפעמים, בשעות מסוימות או בימים מסוימים, התהייה – מה, זהו? זה כל מה שיש לחיים להציע לי? ואיפה כל החלומות שהיו לי פעם?  ואולי כל אלה יחד חברו אצל מיה לתגובה המתריסה, הנעלבת "למה אתה כל כך בטוח?" (עמ' 8)

להמשיך לקרוא

Share

עד סגירת הגיליון – טום רקמן

עד_סגירת_הגליון".. אני רוצה לייסד עיתון. עיתון בין-לאומי בשפה האנגלית. הבסיס שלו יהיה ברומא והוא יימכר בכל רחבי העולם." (עמ' 36)

בשנת 1953 החליט סיירוס אוט לייסד עיתון בינלאומי שמשרדי המערכת שלו יהיו ברומא, יהיו לו כתבים בכל מיני מקומות ברחבי העולם והעיתון יופץ בכל מקום שירצו בו.

וכך היה.

הוא שכר את האנשים הטובים ביותר לנהל ולערוך את העיתון, ואלה מצידם שכרו את העיתונאים והמשכתבים, המגיהים, עורכי המשנה והכתבים הכי טובים, או כמעט הכי טובים והוציאו לאור עיתון לתפארת.

אלא שהזמנים השתנו, המאה התחלפה, גם האלף; פחות ופחות אנשים קוראים עיתונים, פחות ופחות אנשים קוראים בכלל. העיתונות המודפסת שוקעת לאטה. המדיה הדיגיטלית מחליפה את הכתובה. ולעיתון המדובר אין אפילו אתר אינטרנט (כי העורך או הבעלים, שבינתיים התחלפו והשתנו, לא מאמינים בכך).

סביב העיתון הזה סובב הספר, סיפוריהם של אנשי ונשות המערכת, וברקע – תולדותיו של העיתון מיום היווסדו.

להמשיך לקרוא

Share

כַּלָּה – אורה אחימאיר

כלהאשה צעירה מכירה איש צעיר, מתאהבת בו והוא בה, בניגוד לרצון משפחתה, מצליחה לבסוף לשכנעם והם עורכים לה חתונה. ארבעה ימים לאחר מכן נורה החתן ונפצע קשה. לאחר זמן קצר מת מפצעיו.

האשה שאינה יודעת נפשה מרוב צער ומבקשת נפשה למות, ולאחר זמן עוברת לעיר אחרת, מכירה שם איש אחר שאוהב אותה אהבת נפש, ומוכן לחיות תמיד בצל אהבתה הקודמת. הם נישאים, נולדים להם שתי בנות ובן, וזמן לא ארוך לאחר לידת בנה הצעיר, מתגלה בה מחלה והיא הולכת ודועכת עד מותה, מותירה אחריה את האיש שאוהב אותה ואת שלושת ילדיה הצעירים.

כמה עשרות שנים לאחר מותה, מחליטה הבת הבכורה לחקור את סיפור חייה של האם, ולגלות את הסודות שהסתירו מפניה ומפני הילדים האחרים, להתחקות אחרי אהבתה הראשונה של האם, אחרי חייה לפני ואחרי האסון שפקד אותה, אסון שהקרין על חייה ועל חייהם של ילדיה, כל זמן שהיתה איתם, והרבה זמן לאחר שמתה.

אורה אחימאיר היא הבת הזו, הבכורה, שהחליטה יום אחד לחקור ולבדוק, לאסוף חומרים, לנבור בארכיונים, לחטט באלבומים נושנים, בזכרונם של אנשים, אלה שעוד נותרו בחיים, בספרים; לגלות את סיפורה של האם. מתישהו החליטה אחימאיר להעלות את ממצאיה על הכתב, מתישהו החליטה לעטוף את הסיפור ההסטורי הפרטי ולעבותו בפרטים שאולי היו ואולי לא היו, אבל בהחלט יכולים היו להיות, מתישהו הפך הסיפור היבש, העובדות המצטברות לסיפור חיים מרתק ככל שיהיה, וסיפורה של תקופה, לסיפור שראוי לספרו, וראוי לשמעו או לקראו. כי, כפי שמתברר מפעם לפעם, חייו של כל אדם יכולים להיות סיפור מרתק, אם רק יימצא מי שידע לספרם.

להמשיך לקרוא

Share

המרוקאים – דניאל בן סימון

המרוקאיםבחיים, כמו בהסטוריה, אין "מה היה קורה אילו..". ובכל זאת, החל מתחילת ספרו של בן-סימון לא מרפה המחשבה – מה היה קורה אילו? מה היה קורה אילו, במקום לעלות למדינת ישראל, היה ממשיך בן-סימון בדרך שהותוותה לו על ידי מוריו בבית הספר במרוקו, מסיים את התיכון ומהגר לצרפת? האם היה הופך שם לעיתונאי ואינטלקטואל מבוקש שאת דבריו שותים בצמא כל הפרנקופילים? והיה מגיע מדי קיץ לבקר כאן בלבנט, קונה אולי דירה באחד ממגדלי היוקרה, כזו שעומדת ריקה מרבית ימי השנה.

או, מה היה קורה אילו לא היה נשלח לפנימייה מלכתחילה, אלא גדל בבית עם הוריו?

או, מה היה קורה אילו לכשעלה לארץ, במסגרת עליית הנוער, היה נשלח לפנימייה חילונית או אפילו לקיבוץ?

אבל כל אלה לא קרו, ובחיים, כאמור, אין מה היה קורה אילו..

שניים או אפילו שלושה סיפורים יש בספר הזה, שלעתים משתלבים זה בזה, לעתים קצת פחות, ובין כולם מופיע כותב הספר – דניאל בן-סימון.

להמשיך לקרוא

Share

מרשעת – גרגורי מגווייר

Wicked_coverטייק אוף של סיפורים וספרים של סופר מצליח יכולים להיות עניין מעניין ביותר; בוחרים איזו דמות משנה מתוך הספר, שומרים על המסגרת הכללית, ובונים לה, לדמות המשנה, זו שנתקלנו בה רק לרגע או שניים במהלך קריאת הספר, עולם שלם משל עצמה. הורים, למשל, וסביבת גידול, רגשות, רצונות ומניעים שבדרך כלל, בסיפור העיקרי, לא נדע מהם כי אין להם מקום.

כך עשה מגוויר עם המכשפה הרעה מן המערב, זו שהכרנו בארץ עוץ, זו שיש לה צבא קופים מכונפים, ואי אפשר להכחידה אלא בדלי מים (שאז היא נמסה וזהו). מגוויר נותן לה שם, ותולדות – אֶלְפָבָּה.

אלפבה נולדה לאיש דת אדוק, נצר למשפחת כמרים, שבמקום להגיע לאיזו משרה רמה בעיר הברקת או סביבותיה, נדד עם אשתו, בת למשפחת אצילים, שהתרגלה למותרות ולפינוקים, אל פאתי המדינה כדי להביא את דבר האל לשבטים הפשוטים יותר, אלה המאמינים בכל מיני אמונות תפלות, או נתונים להנאות הרגע, ופחות עסוקים בחיי הנצח.

אלפבה נולדה בלילה בו נעדר אביה, מפאת אחת משליחויותיו המסיונריות. אלפבה נולדה ילדה מוזרה שמראה הרתיע את המיילדות ואת אמה.

להמשיך לקרוא

Share

טירת הזכוכית – ג'אנט וולס

טירת הזכוכית"…שאלתי את עצמי אם כל השריפות קשורות זו לזו, כמו שאבא אמר שכל בני האדם קשורים זה לזה, אם האש ששרפה אותי ביום שבישלתי נקניקיות קשורה איכשהו לאש שהורדתי עליה את המים בבית השימוש או לאש שהתלקחה בבית המלון. לא היו לי תשובות לשאלות האלו, אבל ידעתי שאני חיה בעולם שבו בכל רגע עלולה לפרוץ שריפה. זה ידע מן הסוג שגורם לאדם לעמוד כל הזמן על המשמר." (עמ' 45)

שערי בנפשך סיטואציה שכזו: את לבושה במיטב בגדיך, נוסעת במונית לאיזה אירוע מפונפן באיזה מקום בעיר, ובדרך את רואה אשה עטופת בלויים מחטטת בפח האשפה. את לא מסבה את עינייך (ואת יודעת למה), אלא מתבוננת היטב, ומגלה כי האשה הזו היא אמך.

וזה האירוע הפותח את ספרה של ג'אנט וולס, אשה אמיתית, עתונאית, המתארת את חייה האמיתיים. הסצנה הזו התרחשה בחייה פעם, והיא הורתה לנהג המונית להסתובב ולקחתה בחזרה לביתה. זו לא היתה הפתעה עבורה, שכן ידעה כי הוריה הם חסרי בית, או פולשים לאיזה מבנה נטוש (ולכן לא הסבה פניה), אבל המראה המוחשי של מה שידעה היה לה קשה מנשוא באותו רגע.

להמשיך לקרוא

Share