חודש: אפריל 2016

בבוא השעה – ג'פרי ארצ'ר

Kill the Spare – הרוג את המיותר, זה המשפט שעלה בראשי בזמן קריאת הספר הזה; משפט שמקורו בספר הרביעי בסדרת "הארי פוטר" – "הארי פוטר וגביע האש" (הארי וחברו סדריק דיגורי נוגעים יחד בגביע שהוא מטרת הטורניר, משום ששניהם חשבו כל אחד שלשני מגיע לזכות, ולא הסכימו לוותר על עקרון זה. הגביע מתברר כ"חפץ מעבר" […]

חזק מחרב – ג'פרי ארצ'ר

ספירת מלאי חמישה ספרים, עד כה, בסדרת "דברי ימי קליפטון”, שיש ביניהם קשר (כמובן) שאי אפשר לעצור באחד מספרי הסדרה, כי תמיד, אבל תמיד, הסוף פתוח, והפתרון יבוא מיד בתחילת הספר הבא. דמויות הממשיכות מספר לספר: ג'יילס ברינגטון, חברו הטוב של הארי קליפטון, אמה, אשתו של הארי קליפטון ואחותו של ג'יילס, הארי קליפטון עצמו, סבסטיאן, […]

היזהר במשאלותיך – ג'פרי ארצ'ר

לא פחות מפיצוץ עז מחריד את סופו של הספר הזה,  הרביעי בסדרת "דברי ימי קליפטון", כי צריך להגיע כל הזמן לשיאים חדשים. או שהקוראים והקוראות יחפשו להם ספרים אחרים לקרוא. ושוב – סיום פתוח לגמרי, שכדי לדעת מה קרה לאחריו (לאחר הפיצוץ הלזה, במקרה הנדון כאן), מוכרחים לקרוא את הספר הבא בסדרה. אם פעם חשבתי […]

סוד שמור – ג'פרי ארצ'ר

האמת שהתחלתי בתחרות נגד עצמי, כמה זמן יקח לי כל ספר מהסדרה; הראשון לקח שלושה ימים, השני יום אחד (אבל זה בגלל לילה לבן), השלישי – יומיים (כולל סופ"ש, אבל סופ"ש די עמוס עם קונצרט מחוץ לעיר והצגת תאטרון למחרת). נראה כמה זמן יקח לרביעי. ושוב – ספר המסתיים בסוף פתוח לגמרי, לא כזה הפתוח […]

חטאי האב – ג'פרי ארצ'ר

הספר השני בסדרה, המכונה כבר "דברי ימי קליפטון"; כמו הספר הראשון גם זה מסתיים בסוף המכריח את הקורא/ת (המעוניין/ת, כמובן) להמשיך מיד לספר הבא בתור, שכן יש איזו סוגיה פתוחה לגמרי. הארי קליפטון עולה על אונייה אמריקנית, מתוך כוונה להרחיק מבריסטול ומאמה, אהובתו, אולי אחותו למחצה (לא בטוח, לא ברור), ובמהלך ההפלגה נפגעת האונייה שהוא מפליג […]

ימים יגידו – ג'פרי ארצ'ר

את ג'פרי ארצ'ר הכרתי פעם, בנעורי (טוב, לא באופן אישי, רק את ספריו). קראתי אז את "קין והבל" ועוד כמה, אפילו איזו סדרת טלוויזיה עשו מן הספר הזה, אי אז; אבל מי זוכר? אחרי הכל כתיבתו קלה כנוצה ברוח, וקריאה בספריו טובה בעיקר כדי להעביר את הזמן בנעימים. אז ועכשיו. למען האמת, בעשורים האחרונים נתקלתי […]

כל האור שאיננו רואים – אנתוני דואר

יש ספרים שכאשר הם מסתיימים נותרות הקוראות (וגם הקוראים) אם תהיות, מה קרה אחר כך לגיבורי הספר; בספר הזה לא הותיר המחבר דבר ליד הדמיון, והוא לוקח אותנו עד שנת 2014. לו היה הדבר תלוי בי, הייתי משאירה את הספר בשלהי שנת 1944, או מקסימום 1945, ומניחה לדמיוני (ולדמיון שאר הקוראות והקוראים) "להתפרע", לחשוב על […]

אלה יווניה קוראת ספרים