ארכיון חודשי: ספטמבר 2017

הים של וינה – גפנית לסרי קוקיא

יש חנות בגדים אחת, שלא רק שהבגדים הנמכרים (לנשים בלבד) הינם יפים עד מאד בדרך כלל, ומתאימים לנשים גם כאלה שעברו את גיל עשרים וחמש (ואפילו יותר), אלא שגם ייסודה נישא על כנפי המחאה החברתית אי-אז בתחילת העשור השני של המאה הנוכחית. שתי יזמיות שהן גם מעצבות אופנה מוכשרות כמו שדות, חברו יחד להקים חנות שלא רק תמכור בגדים, אלא שייוצרו בארץ, שיתבססו על מימון המון (על ידי מכירת יחידות שותפוּת לנשים, וגברים, אחרות). החנות תורמת, אחת לשנה, למיזם הנבחר על ידי השותפות. ועוד – אחת לחודש מתכנסות נשים, ומתכנסים גברים לסלון תרבותי, ובו נידונים עניינים ומעניינים שונים בתחום הספרות, התרבות, האמנות, הכלכלה ועוד ועוד.

וכל ההקדמה הזו באה כדי לספר, כי באחד הסלונים האחרונים התארחו שלוש סופרות – מירי רזובסקי שכתבה את "כמו לשבור אור", סמדר שטינברג עם "שבע דרכים לאיבוד" וגפנית לסרי קוקיא עם "הים של וינה", נשוא הסקירה הזו. ומאחר שהספר הזה נח זה מכבר על מדף-הספרים-הממתינים-להיקרא, ומאחר שמצאו חן בעיני עד מאד דבריה של לסרי קוקיא, בחרתי בו לקריאה בימים אלה.

ולא התאכזבתי כלל.

הים של וינה הוא ספר סיפורים הסובבים, ברובם, סביב וינה, בתקופות שונות, וגם קצת מכאן; משלנו. ומחלקם עולה ניחוח זר, אירופי, קיסרי-מלכותי, ויש אף הד מה לסיפוריו ולכתיבתו של שטפן צוויג. להמשיך לקרוא

Share

הנני – ג'ונתן ספרן פויר

רעש אדמה בעוצמה 7.6 הכה בישראל ובמזרח התיכון בכלל. בואו ננסה לדמיין לעצמנו את התרחיש הזה, האפוקליפטי אך אפשרי לגמרי. רעש אדמה נוראי, כזה שכשאנחנו שומעות (ושומעים) על שכזה במדינות אחרות, רחוקות או קרובות, אנחנו מצקצקים בלשוננו בצער, ומשלחים משלחת חילוץ והצלה, ומקווים לטוב. אבל עכשיו זה כאן. אצלנו. רעש אדמה בעוצמה חזקה. בניינים נופלים, החשמל נפסק, קוי תקשורת קורסים, צינורות מים מתפוצצים, קווי ביוב עולים על גדותיהם.

וכאילו האזור לא נפיץ גם ככה, עכשיו נוספו לו כל הרעות החולות המתלוות לרעידת אדמה.

"הורוביץ: העליונות הטקטית של ישראל היא טכנולוגית, והרעידה פגעה בה קשות. ההרס יגרום ייאוש ואי-שקט. ואלה יתפתחו – בין שאורגנית ובין שבמכוון – לאלימות. אם זה עוד לא מתרחש, בקרוב נראה המונים מציפים את הגבולות בניסיון לחדור לישראל – מהגדה המערבית, עזה, ירדן, לבנון, סוריה. ..

זיגל: למה שהם יגיעו לישראל…?

הורוביץ: כי לאויבת המרה הזאת יש שירותים רפואיים מהמעלה הראשונה. לאויבת המרה הזאת יש אוכל ומים. וישראל תצטרך לקבל החלטה: אם להכניס אותם או לא. הַכנסתם תחייב חלוקת משאבים מוגבלים ויקרים מפז. כדי שאחרים יחיו, ישראלים יצטרכו  למות. אבל אם לא נכניס אותם, נצטרך להתמודד עם ירי. ומובן שגם השכנות של ישראל יצטרכו לקבל החלטה: אם לטפל באזרחים שלהן או לנצל את העובדה שישראל הפכה פגיעה פתאום. .." (עמ' 301)

להמשיך לקרוא

Share

כתב סתרים – שושי בריינר

מי שמכיר אותי יודע שעל שולחני או בתיבת הדואר שלי נוחתים מדי שבוע כמה וכמה ספרים, הרבה יותר ממה שאי-פעם אוכל לקרוא (שלא לדבר על חנויות הספרים שאני מסתובבת בהן לעתים מתוך כוונה "רק להסתכל" ולא תמיד עומדת בפיתוי, ושלא לדבר על הקינדל שלי, שאף הוא מתחדש מדי פעם). את הספרים המגיעים אני ממיינת לכמה סוגים: ספרים שארצה לקרוא, ספרים שאולי ארצה לקרוא, ספרים שלא בטוח שארצה לקרוא אבל ימתינו לעיון מחדש, וספרים שבטוח שלא ארצה לקרוא, או שבטוח לא יהיה לי זמן לקראם, אפילו כשאצא לפנסיה. הספר הזה – "כתב סתרים" – הונח בפינת הספרים שכנראה ארצה לקרוא, אבל לא לגמרי בטוח; ביקורת משבחת למדי שקראתי על הספר, העבירה אותו לסקצית הספרים שארצה לקרוא (רק איני יודעת מתי), ואז ויוי, שפעם המליצה לי על ספר אחד, וצדקה, סרהבה בי שאקרא, ומובן שמיד קידמתי אותו לקריאה בקרוב מאד, תיכף אחרי הספר שבקריאה כרגע (תודה, ויוי, עשית מצווה גדולה).

ספר ארס-פואטי, שעניינו אהבה ועניינו כתיבת ספרים, וכך הוא נפתח:

"אני רוצה לספר לכם סיפור אהבה. אבל לא עליי ועל זוגתי נאוה אני רוצה לספר, אלא על אוהבים אחרים. זהו סיפור נפתל ומעורר תמיהה, יש בו שכול וכישלון (ויסלח לי ברנר), יש בו רמייה ועיוורון, יש בו תוקפנות וגם השפלה. כן, על פי כל הגדרה מקובלת, הקשר הזה בהחלט עמד על ראשו. ובכל זאת, זהו סיפור אהבה, כי מעל הכול, יש בו מה שמעידים על עצמם האוהבים הנוגעים בדבר, ואין איש מלבדם שרשאי לתאר את אשר בלבם. ובכלל, מי יקבע מהו נופה של האהבה? לפעמים, כך מתברר, פניה כפני הירח, אבק ומכתשים וחושך, ורק לעתים אור-מעט מושאל מן השמש." (עמ' 9)

להמשיך לקרוא

Share

עמוד האש – קן פולט

לימודי ההיסטוריה שלנו בבית הספר, היו מחולקים להיסטוריה יהודית ולהיסטוריה כללית, כאשר לזו האחרונה הוקדש פחות זמן, וגם מי שהיו לו מורים או מורות מעולים ביותר להיסטוריה, בסופו של יום, מי שלא המשיך/ה ללימודי היסטוריה באוניברסיטה, או לפחות עסק/ה בתחומים המשיקים ללימודי היסטוריה, כי אז נשאר איזשהו "בליל" של תאריכים וקצת שמות, קצת קרבות, וזהו בערך.

רומנים היסטוריים עושים "תיקון" ללימודי ההיסטוריה שלנו, בכך שהם מציגים לנו את חיי היומיום בתקופות מסויימות, ומאירים תקופות שונות וארועים שונים באור יקרות.

אני, למשל, חבה (כמעט) את כל הידע שלי על תקופת נפוליאון ל"דזירה" שכתבה אנמרי סלינקו. וכשלהקת אבבא שרו על "ווטרלו" מיד יכולתי למקם את השיר בהקשרו ההיסטורי.

"עמוד האש" של קן פולט הינו רומן היסטורי משובח העוסק בתקופת שלטונן של מרי הראשונה "העקובה מדם" ואליזבת הראשונה, שתיהן בנותיו של הנרי השמיני שמלכו אחריו.

להמשיך לקרוא

Share

חול טובעני – סטיב טולץ

יש  ספרים שכשאת קוראת אותם, את יודעת שמצאת לך סופר כלבבך, כזה שתמיד תרצי לקרוא דברים שכתב, אפילו אם זה יהיה סתם ספר טלפונים. כך קרה לי אחרי שקראתי את "שבריר" שכתב סטיב טולץ. ספר חכם, שנון, אנרכיסטי, מפתיע, כתוב לעילא. כל מה שהופך ספר לספר משובב נפש ממש.

לכן, כשנחת אצלי בתיבת הדואר ספרו השני שתורגם לעברית – "חול טובעני" – שמחתי עד מאד. כי ברור היה לי ששוב אפגש עם הציניות, השנינות, החכמה והכתיבה המצוינת.

אלא שנכונה לי אכזבה. הספר, שקראתיו עד הסוף כי אולי, רק אולי בסוף תהיה לי איזושהי הארה, משהו "יתהפך" ויאיר באור חדש את כל מה שקראתי עד עתה. אבל לא, לא קרה.

הכתיבה אכן שנונה ומתוחכמת, מצחיקה לעתים, אלא שהיצירה השלמה אינה גדולה מסך חלקיה, להיפך; העלילה אינה משכנעת דיה, הדמויות שצוירו גרוטסקיות במתכוון, ככל הנראה, הפכו בלתי אמינות, והכל הכל לא באמת מצדיק ספר בעובי שכזה, והזמן שנדרש לקריאתו.

אלדו בנג'מין הינו גיבור הספר, גדל במשפחה לא ממש מתפקדת. אחותו מתה טרם עת, אביו לא עמד בצערו ואמו, אשה פשוטה שבמהלך השנים הצליח לרושש אותה מכל נכסיה (המועטים). המספר הינו חברו לתיכון – ליאם ויילדר, שרצה להיות סופר והפך להיות שוטר, והספר שיכתוב ברבות הימים יהיה קורות חייו של אלדו, חברו מן התיכון.

להמשיך לקרוא

Share