"זה העולם שמצפה לכם אם תתרוששו אי פעם". (עמ' 238).

 ג'ורג' אורוול חי במשך תקופה מסוימת חיי עוני בפריז ובלונדון, ובהשראת התקופה הזו כתב את הספר דפוק וזרוק בפריז ובלונדון.

הספר – מעין ממואר וספר מסע גם יחד כולל בתוכו הן מחוויות חייו של העני בשתי הבירות המפוארות הללו, והן תובנות והרהורים שעלו בראשו של המחבר על מהותו של העוני, על הסיבות לו, על העניים ועל הסביבה החברתית.

אדם עני – מה יש לו בחייו: פרנסה בקושי, רק כדי לעבור עוד יום (אם בכלל), מקום לינה (אם יש בידו לשלם עבורו) הכולל מטה (אולי), מצעים מלוכלכים ותהלוכת פשפשים, מזון מועט ורע – בלתי משביע ובלתי מזין, והרבה-הרבה יאוש.

ויש אף גרוע מזה – העוני המרוד – זה שאין בו תקווה כלל, שאין בו עתיד: "… אתה מגלה את תכונתו הגואלת של העוני: הוא מוחק את העתיד.  .. כשיש לך רק שלושה פרנקים אתה אדיש, כי שלושה פרנקים יזינו אותך עד מחר, ומעבר לכך אינך מסוגל לחשוב. אתה משועמם, אבל אינך פוחד. …

ויש בעוני עוד הרגשה שהיא נחמה גדולה. … זו הרגשה של הקלה, כמעט של עונג, שמקורה בידיעה שסוף-סוף אתה דפוק וזרוק באמת. אתה דיברת כל כך הרבה על להיזרק לכלבים – ובכן, הנה הכלבים, ואתה הגעת אליהם, ואתה מסוגל לעמוד בכך. זה מפיג הרבה מהחרדה." (עמ' 24)

העוני מנוול נפשו של אדם, בין אם הוא העני – בין אם הוא בעל האמצעים המסב פניו כדי שלא לראותו. עבודתו של העני, זה הנמצא בתחתית הסולם החברתי, שקולה לעבדות מודרנית. אמנם אין קונים ומוכרים אותו, אבל הוא עושה זאת בעצמו, משום שאין לו ברירה.

"נראה לי כי יש לפתוח ולומר ששוטף הכלים הוא אחד מעבדי העולם המודרני. … אין הוא חופשי יותר משהיה אילו נקנה ונמכר. עבודתו היא עבודת עבר כנוע שאין בה שמץ של יצירתיות, שכרו מספיק בקושי לקיומו, חופשתו היחידה היא הפיטורים. … להוציא את מי שהתמזל מזלו, אין לו מפלט מהחיים האלה, חוץ מבית הסוהר. " (עמ' 133)

ההפרדה החברתית, בין אלה "שיש להם" לאלה ש"אין להם", היא ביסודה מלאכותית, שכן אין הבדל גדול בין בני האדם. אבל יש מי שדוחף לקיומו של הפער בין עשירים לעניים.

"נראה לי שהדחף זה להניע אנשים להתמיד בעובדה חסרת תועלת הוא ביסודו פחד פשוט מפני ההמונים. ההמונים (על פי קו המחשבה הזה) הם יצורים נחותים כל כך, שהם עלולים להיות מסוכנים כשיש להם זמן פנוי. בטוח יותר לדאוג שיהיו עסוקים בלי הרף ושלא יהיה להם פנאי לחשוב." (עמ' 136 – 137)

הסדר החברתי והמשטר אינם מאפשרים, בעצם, מוביליות לאלה הנמצאים בקצה התחתון של הפירמידה, וכך כנראה נוח לכולם (בתנאי שאינם נמצאים שם). החוק מכריח את העניים להשאר בתחתית הסולם, בשם השמירה על "הסדר הטוב" כביכול: "הנווד נודד בדרכים לא מפני שהוא אוהב את זה,… מפני שיש חוק שמאלץ אותו לעשות כן." (עמ' 226).

דפוק וזרוק בפריז ובלונדון מהווה מסמך חברתי נוקב המאיר את צדדיה הפחות נעימים של החברה הקפיטליסטית, וכתב פלסטר חריף כנגד השלטון שלא רק מאפשר אלא אף מעודד קיומו של עוני מנוול, של פערים כה גדולים.

מומלץ ביותר (ותודה לתוגת על ההמלצה)

 דפוק וזרוק בפריז ובלונדון – ג'ורג' אורוול. תרגום (משובח) סמדר מילוא. הוצאת כנרת (239 עמודים)

 (פורסם ב – 3 במאי, 2011  בפורום הספרים של YNET)

(Down and Out in Paris and London – George Orwell)