סאי – נערה צעירה, שאינה זוכרת את הוריה, מתגוררת בביתו של סבה, שופט לשעבר בשירות המדינה, באחוזה מתפוררת  בהודו – מול הרי ההימלאיה.

חבריהם ושכניהם הינם בעיקר אנשים המנסים לשמר את התקופה האנגלית בחייהם, המתגעגעים לתקופה הקולוניאלית, הנוטים לשכוח כי נחשבו אז בלתי חשובים, נחותים, והריהם מתנשאים מעל שכניהם העניים.

העוני – כמו בהודו – חריף ונורא, ומי שהצליח להחלץ ממנו, מיד מתנשא מעל אלה המבוססים בו עוד. משפחות שלמות מקריבות את כל אשר להן, כדי שאחד מבני המשפחה יצליח, ואולי יוכלו כולם להאחז בהצלחתו ולהחלץ מן הנוולות הזו שהם חיים בה.

גיאן, המורה הפרטי של סאי, הינו נער שכזה, שכל המשפחה ממתינה להצלחתו, ממשכנת את ההווה שלה למען עתיד לא ברור.. והוא וסאי אוהבים, קצת, בעדינות, כמו שנערים אוהבים לראשונה.

אלא שהתסכול המתלווה לעניין המעמדי, יחד עם העוני הנורא ושאיפות לאומיות, וכמובן – להט נעורים, שהרי בלעדי להט נעורים שום מהפיכה לא תצליח, הופכת המדינה לפחות ופחות שקטה. יותר ויותר גורמים "מהפכניים" מתשלטים על עוד ועוד נתחי שלטון ואדמה ורכוש, והופכים את השלווה המדומה, האליטיסטית, הבריטית כמעט, לקצת פחות שלווה, קצת פחות בטחון אישי.

בנו של הטבח של השופט בגמלאות, סבה של סאי, ביג'ו ברח / יצא / נסע לארצות הברית ושם הוא מתגלגל מעבודה לעבודה, חי בתנאים לא תנאים, מנסה לשרוד (בדומה לג'ורג' אורוול ב"דפוק וזרוק בפריז ובלונדון")

 בתיאורים עדינים ופיוטיים, ליריים כמעט, שזורים בלא מעט הומור, מצליחה דסאי להביא לקורא/ת, בלי התלהמות, ללא דם-ואש-ותמרות-עשן, את החיים הכה קשים ומתסכלים,  חסרי התקווה של כל מי שאינם מן הכת הנבחרת, מי שאינם עשירים מספיק ובעלי השפעה מספיק. אלה שגם חייהם יהפכו על פיהם ביום שהכעס הכבוש יחדל להיות כבוש.

 ואז יבואו ימים קשים ונוראים, ויהיו בהם הרג וביזה, וחיסולי חשבונות, לצד חיי יום-יום, בהם מנסים האנשים להמשיך: "התושבים היו מזועזעים מן האלימות, אך לא פעם הופתעו גם מן הרגילות שהיתה בכל זה. הם נוכחו לדעת לאיזו דרגת סטייה מסוגל הלב האנושי להגיע כשישבו בבית באפס מעשה, וגילו שגם מול צחנתו של רוע בלתי-נתפס יכול האדם להשתעמם, לפהק, להיתפס כולו לבעיה של גרב חסר, לריב עם השכנים, לחוש ברעב המנתר כעכברון בתוך הבטן, ולחזור אל השאלה הבוערת מה לאכול… וכך, האנשים הרגילים ביותר, אלה שהשאלות הגדולות-מן-החיים היו הרחוקות מהם ביותר, שנקלעו במקרה למאבק האיתנים שבין עבר לבין הווה, בין צדק לבין עוול – אלה, הרגילים ביותר מצאו עצמם נסחפים בשנאה בלתי-רגילה, שהרי כללות הכל, שנאה בלתי-רגילה היא בסך-הכל אירוע שגרתי." (עמ' 393)

 ובימים אשר כאלה, כשאני שומעת על הכלכלה המתפתחת בהודו, ועל מקומה המתקדם במפה הכלכלית העולמים, מיד אני חושבת על גיבוריהם של הספרים שקראתי, אותם אנשים שנשארו מאחור, ועליהם לא תשפיע הכלכלה הכה מתפתחת.

מומלץ (ותודה לממליצים שבכאן)

 ירושה של אובדן – קיראן דסאי. תרגום (משובח עם הארות שוליים): מאיר בן שלום. הוצאת עם עובד. (431 עמודים)

  (פורסם ב– 29 ביוני, 2011 בפורום הספרים של YNET)

(The Inheritance of Loss – Kiran Desai)