יולנדה – משה סקאל

יולנדהאין לך משפחה שאין לה סיפור; צריך רק מי שידע לספר אותו.

אין לך משפחה שאין בה סודות; לא תמיד יימצא מי שיגלה אותם, לא תמיד הם רוצים להתגלות.

אין לך משפחה שאין בה סכסוכים גדולים או קטנים, שלעתים נפתרים, לעתים נשארים, לעתים עד הקבר.

 יולנדה היא סבתו האהובה של המספר, "מומו" או "מישמיש" (תלוי בפי מי), זו שזרקה יום אחד את בעלה – סבא ז'ורז מביתם המשותף, ועד יום מותה לא שאלה לשלומו, אם חי או מת, בריא או חולה. לא כלום.  למה? זה סוד

סבא ז'ורז', היה איש אוהב ספר. על הקיר בחדרו  (שהיה פעם של מומו) תלה תמונותיהם של שלושה דודים – דוד אונורה (דה בלזק), דוד גוסטב (פלובר) ודוד מרסל (פרוסט). את כתביהם הכיר והוקיר וידע לצטט מהם. והם היו לו כמשפחה.

 וישנה עוד יולנדה; יולנדה גיבורת ספרו שבכתובים של סבא ז'ורז', שסיפורה קורע לב ומפותל בדומה לזה של יולנדה ה"אמיתית".

 אנשים של כבוד הם בני המשפחה הזו.  הילדים חייבים בכבוד הוריהם, והנכדים עוד יותר.

מלים גסות הן בבל יימצא ובבל יישמע בבתיהם; במקום ללכת לשירותים הם "הולכים לעשות את הביקור" גם אם לביקור הזה מתלווה הפיליפינית. רק לפעמים, על ערש דווי, הם מרשים לעצמם לחרוג ממנהגם ולהשתמש במלים שבחייהם בעבר לא עלו על דל שפתיהם. לעולם תקבל יולנדה את פני נכדה רק לאחר שהיטיבה פניה מול המראה, סרקה שערה, והוסיפה מעט סומק ללחייה.

 בשפה כמעט פיוטית ובתנועה קדימה ואחורה בזמן (וחוזר חלילה) מספר סקאל את סיפורם של יולנדה ה"אמיתית", נכדה – מומו, וכל הסובבים אותם – משפחה, חברים, אהובים, כמו גם סיפורה של יולנדה ה"מדומיינת" שבסיפורו של סבא ז'ורז'

 כל משפחה יש לה סיפור; למשפחתה של יולנדה נמצא מספר מופלא, הלוקח את הקורא/ת לסמטאות קהיר, לרחובות תל אביב, ולחייה של המשפחה הזו.

 כל משפחה יש לה סודות, וכדי לגלות אותם או מקצתם, דרושים לפעמים אנשים "מבחוץ", בעלי אבחנה דקה והרבה אהבה.

 בכל משפחה יש סכסוכים, חלקם נפתרים, חלקם נשארים לעולמים.

הספר הזה נכנס לרשימת ה"צריך" הפרטית שלי זה מכבר, אלא שאיכשהו לא נזדמן עד עכשיו.

וטוב ש"עכשיו" הגיע.

 מומלץ בהחלט.

יולנדה – משה סקאל. הוצאת "כתר" (217 עמודים)

(פורסם ב– 21 ביולי, 2011 בפורום הספרים של YNET)

Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *