פשר הלילה – מייקל קוקס

PESHER_HALILA ".. זה טבעה של אהבת הספרים וכתבי-היד, מבינים אתם; במי שניחנו בה מפעמת מעין אחוות 'בונים חופשיים', ודומה עליהם שמי שבורכו כמוהם בתשוקה לספרים אחיהם הם, עצמם ובשרם." (עמ' 332)

 קודם כל ולפני הכל – אזהרה חמורה! הספר הזה הינו מסוג הספרים שאין רוצים להניחם מן היד כלל משום שהם כה מרתקים, ומצד שני מוכרחים מדי פעם להניחם כדי לנשום קצת ו"לעכל" את גודש הפרטים, העלילות ועלילות המשנה. ועוד – משנסתיים הספר, אין שום רצון לעבור לעולם אחר, לאחר שכה רבה היתה ההנאה מלשקוע בעולמו.

 ומשנאמרו הדברים הללו – לספר עצמו.

 אדוארד גלפתורן הרג אדם שלא הכיר, ולא עשה לו כל רע מעולם, רק כ"הכנה" לרצח אדם אחר, שנוא נפשו – פבוס דונט.. הנה כך נפתח הסיפור, המסופר מפיו של הרוצח. סיפור ארוך שיש בו הכל – אהבה, שנאה, נקמה,  נפתולי עלילות ועלילות משנה, מרחבי אנגליה וקצת מן היבשת, ועוד ועוד.

 הוידוי הזה, הנכתב על ידי גלפתורן, עוסק בפתיחה גם בלבו השבור, שלעולם לא ירפא לו; אולם:

"מה נדושים הם דיבורים על לב שבור. הלוא לבבות אינם נשברים; הם ממשיכים לפעום, הדם מוסיף לזרום, אף בימים המרים שלאחר הבגידה. אבל דבר-מה בכל זאת נשבר, והעינוי לא יתואר במלים; קשר שהתקיים לפנים, עם אור ותקווה ובקרים בהירים, נקרע ולעולם לא יאוחה." (עמ' 33)

".. אהבתי אותה משום … משום שאהבתי אותה; משום שלא היה בכוחי להתנגד לקדחת זו שכבשה את לבי. אהבתי אותה משום שאיזה כוח עליון לא הותיר בידי כל ברירה. אהבתי אותה משום שזה היה גורלי." (עמ' 417)

 ".. שהרי אין אדונית כאהבה. מה אכפת לה כל הסובלים שיקיריהם בוגדים בהם מאהבַת אחרת? האהבה רק מחייכת חיוך מנצחים, בראותה את שלטון מלכותה המרחיב גבולו.” (עמ' 422)

 עולמו של גלפתורן הינו של המאה ה- 19, אנגליה; תקופת העידן הנאור בו בני המזל, והוא ביניהם, זוכים להשכלה כה נרחבת בספרות, בהסטוריה, בפילוסופיה ובכלל..

 רחובות לונדון המוכרים לנו מן העולם הדיקנסיאני, מכוסי ערפל לעתים, גשומים, עגומים או מאירי עיניים בימי שמש. סמטאות אפלות, קבצנים, משרתים ואדונים, עורכי דין ושלוחיהם, מעשי רצח, שוד וגנבה, מעשי חסד ואהבה.

 גלפתורן, מתברר, אינו מי שהוא, אלא מישהו אחר, וברור לקורא(ת) כבר בתחילת הספר, כי לא ישיג את מבוקשו וצדק (מבחינתו) לא יעשה; ולמרות שידוע כבר הסוף הרי שאין העלילה מפסיקה לרתק, ואין הקורא(ת) מפסיק(ה) לייחל כי תצלח דרכו וישיג את המגיע לו.

 וכל הזמן מוכרח(ה) הקורא(ת) להזכיר לעצמו כי הגיבור, המספר, שעלילותיו כה נוגעות ללב ומכמירות, הוא בעצם רוצח, שרצח בדם קר אלמוני, רק משום שהיה שם (הו, מה קל להזדהות עם מספר בגוף ראשון, ממש כמו הומברט הומברט הנתעב). אלא שגלפתורן אינו נתעב כלל, אלא מי שמזלו / גורלו לא שיחק לו, והחיים לא תמיד חייכו אליו, ומשחייכו, מיד הפכו פניהם, כאילו בטעות.

 מייקל קוקס, הסופר, הינו יליד מחצית המאה ה- 20, ואף על פי כן, מפליא בתיאורים הכה מדוייקים (גם אם בדיוניים בחלקם, כפי שמובא באחרית הדבר לספר), כה מזכירים את ספריו של דיקנס (כבר אמרתי) של קולינס, ובמידה מסוימת אף את פילדינג, ואולי אף מעט מאוסטין וג'ורג' אליוט. עולם שלם על מראותיו, ריחו, קולותיו הופך כה מוחשי במילותיו של קוקס: המעמדות בחברה, מקומן של נשים, דיני הירושה הבריטיים, מקומם של משכילים, מעמדם של אנשי כמורה.

 ותודה למי שהמליץ על הספר הזה, שהעשיר אותי עד מאד.

מומלץ ביותר.

פשר הלילה – מייקל קוקס. תרגום (מצוין): מיכל אלפון. הוצאת עם עובד. (731 עמודים)

(פורסם ב – 11 בדצמבר, 2011 בפורום הספרים של YNET)

(The Meaning of Night – Michael Cox)

ועוד ציטוט אחד שאהבתי:

 "… נשים נבהלות מיד מהבלתי מוגדר ודמיונן מתחיל עד מהרה להפוך רמזים וחצאי-דברים לעובדות בדוקות." (עמ' 48)

אלה יווניה קוראת ספרים