שתי נשים צעירות אוהבות נמצאות בזוגיות כבר איזה זמן, רגע לפני שהשגרה משתלטת על חייהן, אם תשתלט, רגע לפני החיים המשותפים וההחלטות המשותפות לחיים משותפים.

אחרי שהאהבה הגדולה והסליחות הקטנות מפנים את מקומם ל"רגילוּת", לאהבה שנמצאת שם כל הזמן ברקע, אבל כבר מותר לריב ולכעוס, ולנהל שיחות "יחסינו לאן" בלי לחשוש שהכל תיכף יתמוטט.

 כמו כל זוג, באותו מקום בזמן, רגע לפני.. כשכבר כמעט.. ועוד רגע… כמו כל זוג – רק שתי נשים. אפרת, קצת נוירוטית, אולי, קצת מבולגנת, קצת חסרת בטחון, קצת תלותית; אבל גם צלמת מצוינת עם עין חדה לפרטים הקטנים, עם יכולת לתפוס ולהקפיא את הרגע, להפוך רצף של תמונות לסיפור.

יעל, קצת יותר יציבה, יותר החלטית, פדנטית (טוב, גדלה בברלין), מחפשת את החידוש והריגוש, ולאן נעלמו הפרפרים.

כן – קצת כמו כל זוג – רק של שתי נשים.

 בשפה קולחת, של יום-יום, בלי מלים גבוהות-גבוהות, נישאות שתיהן על זרם התודעה. אפרת בתחילה, ואחר-כך יעל.

 יותר מסיפור עם התחלה, אמצע וסוף, יש כאן תיאור של פרק זמן מסוים בחייהן של השתיים.

 בין ישראל לברלין, בין התאהבות גדולה לחיי שגרה, בין אפרת ליעל – סיפור אהבה "רגיל"; בין שתיים.

 עד אמצע הספר עוד התלבטתי אם להניחו מן היד, אחר כך כבר לא כל כך יכולתי; יש ספרים שצריך לתת להם זמן ואז הם תופסים.

 שתיים – מיטל שרון. הוצאת "חרגול פלוס" (222 עמודים)

 (פורסם ב– 29 בדצמבר, 2011 בפורום הספרים של YNET)