"זה מה שיש וכך הדברים גם יישארו."  (עמ' 36)

 אלן קרלסון מחליט, באימפולסיביות מסוימת, ביום הולדתו המאה, שלא להשאר בבית האבות בו הוא מתגורר, ומשום שהוא חושש כי האחות הראשית (המרשעת, יש לציין) תמנע בעדו מלצאת בדלת הראשית (אחרי הכל, מתוכננת לו חגיגה עם מכובדים ועם עיתונאים), הוא מטפס, בכבדות מה, ויוצא מן החלון.

ונעלם.

זאת אומרת, לא לנו, הקוראים, אנחנו מלווים אותו לאורך כל הספר, אבל לרשויות, למשטרה, לצוות בית האבות, לכולם הוא נעלם.

יחד עם היעלמו מתחילות כל מיני התרחשויות מוזרות הכוללות צעיר חמום מוח הגורר מזוודה, שאף הוא נעלם. איש פחות צעיר ובלתי אהוד על שכניו לגמרי, שנעלם אף הוא. בעל דוכן נקניקיות באמצע שומקום גם הוא נעלם.

עוד צעיר חמום מוח, הקשור לחמום המוח הראשון (שניהם חברים, לדעת רשויות החוק, באיזה ארגון פשיעה), אף הוא נעלם. ולבסוף ראש הארגון נעלם גם הוא.

הזקן, יחד עם האנשים שנראו בחברתו, ונעלמו, מבוקשים עתה בחשד לרציחתם של הנעלמים מארגון הפשע.

 זה הסיפור האחד.

במקביל לו אנו מתוודעים לתולדות חייו המרתקות, הפורסט-גאמפיות יש לומר, של אלן קרלסון. החל מילדותו ואביו הבלתי מתפקד, שנכח בעת המהפכה ברוסיה, ובהמשך חייו ונדודיו, תוך שהוא מגיע לפגישות עם שועי עולם (טרומן, פרנקו, מאו טסה-טונג, אם להזכיר רק כמה מהם),  והכל בצמתים היסטוריים בתולדות המאה ה- 20. פורסט-גאמפיות? פורסט-גאמפ נאלץ להסתפק בגבולות ארצות הברית בתוספת קצת וויטנאם, בזמן שקרלסון, גיבורנו נדד על פני יבשות ומדינות, ממש כפי שאנחנו נוסעים מתל אביב לערים הסובבות אותה.

 והוא מתרחק מפוליטיקה, כמו מאש (דימוי לא כל כך מוצלח בעצם, משום שמומחיותו היא חומרי נפץ), לא, פוליטיקה זה לא בשבילו. בעיניו כל סכסוך הוא מיותר לגמרי, שניתן לפתרו בארוחה טובה ובליווי שיכר:

 ".. אלן קטע את דברי האחים ואמר שהוא שהסתובב הרבה בעולם ואם יש משהו שהוא למד, זה שהקונפליקטים הגדולים ביותר ולכאורה הבלתי אפשריים ביותר מושתתים על המצע: 'אתה טיפש, לא, אתה הטיפש, לא, אתה פה הטיפש.' הפתרון, אמר, אלן, לא פעם בלגימה משותפת של בקבוק 75 סי.סי. של יי"ש ובמבט אל העתיד. ..

'אז בקבוק 75 סי.סי. יי"ש יפתור את הקונפליקט הישראלי-פלסטיני?' תהה בוסה, 'מקורותיו הרי מגיעים עד ימי התנ"ך.'

'לקונפליקט הספציפי הזה שאתה מזכיר לא מן הנמנע שיהיה צורך ביותר מבקבוק אחד,' השיב אלן. 'אבל העיקרון זהה.'" (עמ' 185)

 מתרחק מפוליטיקה, אבל כמעט תמיד נוגע בה, בדרך זו או אחרת, החל ממפגשיו הבלתי אמצעיים עם מנהיגים שונים וכלה בהעברת אינפורמציה של ריגול וריגול נגדי  והשפעה, ישירה או עקיפה, על עניינים פוליטיים שברומו של עולם.

 ושוב, חזרה לקרלסון בן המאה שיצא מהחלון ונעלם. ויחד עמו נעלמו עוד כמה אנשים, שכל שהם מבקשים, לאחר שהובררו כל מיני ענייני כבוד ויקר, בדרך כלל באמצעות אלכוהול ואוכל טוב, כל שהם מבקשים הוא שקט ושלווה. וגם אהבה, אם אפשר.

 הספר הזה עיקר חינו בחיוך התמידי המלווה אותו (וגם פרצי צחוק בלתי נשלטים מדי פעם), כזה המשאיר את הקורא(ת) עם הרבה נחת רוח ועם טעם של עוד.

מומלץ בהחלט

 הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם – יונס יונסון. תרגום (מצוין! עם הארות שוליים מחכימות): רות שפירא. הוצאת "כתר". (360 עמודים)

(פורסם ב – 11 בפברואר, 2012 בפורום הספרים של YNET)

 (Hundraaringen som klev ut genom fonstret och forsvann – Jonas Jonasson)