החיים הם מה שקורה לך כשאתה מתכנן תכניות אחרות.

 אייפריל וילר רצתה להיות שחקנית, או משהו כזה, אבל אז פגשה את פרנק שתכנן להחליט יום אחד מה ירצה להיות, והמפגש הזה ביניהם הוביל להריון וחתונה, ודחיית התכניות והחלומות, בינתיים.

 אייפריל ופרנק וילר קנו בית עם חלון פנורמי בשכונת "גבעת המהפיכה" בקונטיקוט; הוא עבד, בינתיים, בחברת "נוקס ביזנס משינס", שבה עבד פעם אביו; בינתיים עד שימצא מה הוא באמת רוצה לעשות. היא הפכה לעקרת בית מן הפרברים.

 החיים בפרברים יש להם מקצב משלהם. מפגשים עם חברים, שתיה בברים השכונתיים, מועדון ריקודים אחד, חוג תאטרון. מדשאה מאחורי הבית. נסיעה לעבודה בעיר (הגברים), טיפוח הבית (הנשים).

 לפרנק ואייפריל היו תכניות. בינתיים הם חיו ב"גבעת המהפיכה" עם שכנים שלא כל כך העריכו, אבל סבלו בשקט, כי בינתיים הם חיו ביניהם.  השגרה והשעמום והחיים "בינתיים" ..

 "…'אתה זוכר מה אמרת .. לגבי הרעיון שהפרוורים נועדו למנוע מהמציאות להתקרב? אתה אמרת שכולם רוצים לגדל את הילדים באמבטיה של סנטימנטיליות..

.. אני חושבת שמעולם לא הייתי מושעממת ומדוכאת ומיואשת מהחיים יותר מאשר אתמול בלילה…  כל מה שאמרת היה מבוסס על הנחת היסוד הגדולה שלנו, שאנחנו מיוחדים מאד ונעלים יותר מכל העניין הזה… איך בכלל נכנסנו לתוך עולם החלומות הקטן והמוזר הזה של משפחת דונלדסון ומשפחת קיימר ומשפחת וינגייט..'" (עמ' 126 – 127)

ואז עלה הרעיון לשנות הכל; לעקור לארץ זרה, להתפרנס על ידי עבודת האשה, כדי שהבעל יוכל למצוא איזו דרך לממש עצמו, וגם הילדים יצאו נשכרים.

רק שאי אפשר באמת לברוח מהכל, כשהכל זה אתה עצמך.

 התכניות הגדולות אינן יוצאות אל הפועל, והזוג נשאר בפרבר, בחיי הבינתיים, והחיים ממשיכים, בעצלתיים.

 אין בהם שמחה גדולה בחיים הללו, שבהם מצפים ליום שבו יחול איזה שינוי, שאיזו תוכנית גרנדיוזית תצא אל הפועל. החיים הללו מלאים תסכולים, ושעמום ומריבות. לפעמים, כשנדמה שמשהו אולי יקרה, משהו אולי ישתנה, כך פתאום, או אז חוזרת איזו שמחה לחיים,  והיא מיד דועכת.

 ואין להם תקווה, ואין להם תוחלת, רק חיים מיום ליום, משעה לשעה בציפיה עמומה למשהו אחר.

 ייטס פורש לפני הקורא/ת תמונה פנורמית של החלום האמריקאי, ומצביע, בלי כחל וסרק על כל פגמיו, העמדת הפנים שבו, הפאסאדה. אין בו רחמים על גיבוריו, אין בו חמלה.

בתיאורים חיים ומדויקים מצליח ייטס לצייר את החלום האמריקאי כחלום בלהות במידה מסוימת.

מומלץ בהחלט (ותודה לממליצים שקדמו לי)

חלון פנורמי – ריצ'רד ייטס. תרגום (מצוין): קטיה בנוביץ'. הוצאת אחוזת בית. (380 עמודים)

 (פורסם ב– 13 במרץ, 2012  בפורום הספרים של YNET)

(Revolutionary Road – Richard Yates)