"..'הספריה הריקה נמצאת בדיוק במקום השרפה.' …

יחד איתם אני מצטופף סביב החדר העקר; רחם ריק מחיים, מיטתה הצחורה של יוהאנה לאחר לכתה, כרסו החלולה של פאלאדה, הבית שלי בלעדיה. ואני חושב שטוב היה אילו הציגו דווקא את היש ולא את האין. יש למלא את החלל בעשרים אלף ספרים ולהניח אותם זה לצד זה וזה על גבי זה, אדרבא, שיפרצו את תקרת הזכוכית ויישפכו משם במפל צבעוני של כריכות ודפים וידע וחוכמה אנושית. וסולם יש להניח בתוכו כדי שיוכלו הבריות לעלות ולרדת ולגעת בספרים, להריח, לממש ולקרוא. ועוד חשבתי שמא יש לסלק משם את השלט, את נבואת החורבן של היינה הטוענת כי במקום שבו שורפים ספרים ישרפו גם בני אדם. חייבים להעביר דף, לנסות ולהמשיך הלאה, להתרחק מהזוועות. .. כי כוח החיים חזק מציווי הגורל, משרפות, מאסונות, מהתחשבנויות ומנקמות." (עמ' 294 – 295)

 ב- 10 במאי 1933 נשרפו ספרים, כעשרים אלף מהם, בכיכר האופרה בברלין.

 אוריון, נכדה של יוהאנה, שראתה במו עיניה את שריפת הספרים הזו, ונשאה עמה מאז צנצנת אפר משם, אוריון מנציח את שריפת הספרים האלה בדרך מיוחדת משלו; באוטו גלידה לשעבר שהוסב לאוטו ספריה, מאחסן אוריון העתקים של הספרים שנשרפו שם ונוסע עמם כמעין ספריה ניידת, משאיל ספרים ומקריא ספרים לילדים.

גם צנצנת האפר מוצגת שם באוטו, כסימן ואות וזכר.

 אוריון, בנו של אורי שנפל במלחמת ששת הימים, רק כמה ימים לאחר שנהרה, ובנה של אביבה,  ילדה שהגיעה "משם" וכאן נתנו לה שם, ותמיד היתה אבודה. הוא הנותן טעם לחייה של יוהאנה, גם היא "משם", באה משם עם אורי, ואוריון הוא מה שנשאר לה; סיבה לחיות.

 לאור, או שמא בצל עברן של שתי הנשים הללו גדל אוריון, עם איסורים, עם קנטורי הילדים את סבתו, עם הטינה הכבושה של הרחוב בכלל כלפי אלה  "משם", ועם הזכרון; עם ההכרח להיות התרסה כנגד ה"שם".

 אוריון, המספר, מספר לאהובתו שהוא קורא לה "די-באשערטע" – המיועדת, צעירה גרמניה שפגש, שבאה לכאן במסגרת "כפרה". וכל סיפורו מגיע טיפין טיפין, כתשובות לשאלות שהיא שואלת, לאט לאט, שלא לחשוף כאבים, היסטוריה מדממת.

"יש לקצץ בזכרונות האושר, שהרי דווקא הם עלולים להוות מקור לעצב ולהעצים את הכאב." (עמ' 24).

 ספר על זכרון, על הצורך לשמרו, על הצורך להתגבר עליו; ספר על אהבה, חוצת גבולות, חוצת דורות; על אהבת ספרים (אוריון עובד בספרייה הלאומית, למכוניתו – ספריית הספרים השרופים קוראים "פאלאדה").

מומלץ

מחול העקרבים – שפרה הורן. הוצאת כנרת זמורה ביתן. (372 עמודים)     

(פורסם ב– 4 ביוני, 2012 בפורום הספרים של YNET)

ועוד משפט שאהבתי:

"'ג'נטלמן הוא גבר שלא גורם לאישה כאב'" (עמ' 81)