ציפור קטנה, לב פועם – מרים טֵייבז

ציפור קטנה לב פועם

פתיחה – יש ספרים שמרגע שלקחת אותם לידיך "נבלעים" בנשימה עצורה עד סופם, יש ספרים שמרתקים בתחילתם ואחר כך מתחילים להימרח ולהמשך ואם לא נזכור להם חסד נעוריהם לא נסיימם לעולם. יש ספרים שקצת "קשים להשגה", לוקחים את הזמן שלהם, ורק כעבור זמן מתגלה השאור שבהם; ויש ספרים שמרגע שנלקחו ליד, מיד מתחילה התהיה מתי יהיה "נכון" לוותר עליהם, וזה נמשך והולך, כי אולי בכל זאת, וכבר עבר שליש מן הספר ועוד קצת, ופתאום, בערך במחצית הספר, כבר אי אפשר להניח אותו מן היד.

ציפור קטנה, לב פועם שייך לסוג האחרון; אלמלא המליץ לי עליו בכל לב איש אחד יודע ספר עד מאד, הרי שכלל לא הייתי מגיעה אליו, ואם כבר הייתי מגיעה אליו, הייתי מצטערת שבזבזתי עליו רגע או שניים, ומוותרת. והייתי מחמיצה, בגדול!

 פתיחה אחרת – לפני איזה זמן התקבצו אצלי לקריאה כל מיני ספרים שעסקו באמהות ובתהיות על קנקנה; "בכוונה תחילה", למשל או "כשהלילה"; בזמן הזה נראה כי דבקים בי ספרים העוסקים בקהילות קטנות, ואפילו מבודדות. כך, רגע לאחר שסבבתי בקהילת פיסחוי עוילם בספר "החצי השני של הלילה" מיד אני עוברת לקהילת המנוניטים, אף היא קהילה סגורה ומסוגרת, דתית למדי, הדבקה במסורות עבר ובבידוד, ככל שניתן מן העולם החיצוני (אם כי, יש לציין, כאן הבידוד בהחלט פחות מובהק מאשר אצל קהילת ההר היהודית בפאתי ירושלים).

 המנוניטים, כמו האיימיש (שהתפצלו מהם) ראשיתם באירופה של המאה ה- 16, תנועה שהתפצלה מן הנצרות הקתולית בשוויץ והתפשטה לגרמניה והולנד. רדיפות לאורך שנים הביאו את חלקם לעולם החדש, שם הקימו קהילות קטנות ומבודדות.

 אירמה וות' היא בת לאב שנולד ברוסיה, היגר לקנדה שם הקים משפחה, ובנסיבות מסוימות (שתתבררנה רק מאוחר הרבה יותר) היגר למקסיקו. אירמה, המספרת, נערה בת 18, מורדת, נישאת "מחוץ לקהילה" וממשיכה להתגורר בתוכה, תוך שהיא מוחרמת במידה מסוימת על ידי משפחתה, ובעיקר אביה.

 במאי קולנוע מוערך המגיע למקום, כדי לצלם סרט על המנוניטים שוכר את שרותיה כמתורגמנית, עניין המרגיז עוד יותר את אביה, ומרחיק אותו ממנה אף יותר.  במהלך צילומי הסרט נפתח בפני אירמה לאט לאט עולם בלתי מוכר, עולם שירחיק אותה בחטף ממשפחתה, כשהיא מלווה באחותה הצעירה.

 על החיים בקהילה מגוננת ואכזרית גם יחד, על איבוד המעטפת המגוננת של הקהילה ושל המשפחה, על הצורך לקחת אחריות על חייך. על אובדן, מחילה, אהבה, אשמה, והכל בשפה בהירה ומאירה, כאילו פשוטה, אך מלאת רבדים וסוד.

מומלץ (קחו הרבה אוויר, לפחות עד האמצע, שלאחריו הספר מרתק לגמרי).

ציפור קטנה, לב פועם – מרים טֵייבז. תרגום (טוב מאד, חוץ מאשר משפטים סתומים בספרדית לשאינם דוברים את השפה): שאול לוין. הוצאת מחברות לספרות         (220 עמודים)

 (פורסם ב – 13 ביוני, 2012 בפורום הספרים של YNET)

(Irma Voth – Miriam Toews)

לקריאה נוספת על המנוניטים

Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *