כולנו מכירים את המשפט הזה: כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו. אך המשפחות האומללות – אומללות הן כל אחת על פי דרכה", המשפט הפותח את אנה קרנינה של טולסטוי.

אחרי קריאת "ענייני משפחה" דומה כי גם האומללות דומה במשפחות שונות, בארצות שונות, בבתים שונים.

 נרימן וקיל, פרופסור (בגמלאות) וקיל, בן 79, נופל ברחוב והופך לחולה סיעודי, שהבנתו מלאה, אך גופו כושל, ועל כן הוא מבין בדיוק את מצבו ומצר על כך בלי די.

 בנו ובתו החורגים, שניהם רווקים לא צעירים אף הם, המתגוררים עמו כל השנים בביתו, נאלצים להתחיל לטפל באביהם החורג, מטלה קשה וכבדה, שבדרך כלל שוכרים בשבילה מטפל או מטפלת. אלא שמשפחת וקיל חיה בצמצום (יחסי). אמנם יש להם גג מעל ראשם, בית אבותיו של נרימן וקיל, אך ההקצבות מצומצמות, וההוצאות מחושבות כמעט עד הרופיה האחרונה, וכל הוצאה נוספת נוגסת בתקציב המשפחתי הרגיל.

 ישנה עוד בת, הצעירה, זו שנולדה לו ולאמם של השניים, לאחר שהתאלמנה, והיא אהובה על כולם. רוקסנה, זו הבת הצעירה, נשואה ולה שני בנים, והמשפחה מתגוררת בדירה קטנה שנקנתה להם על ידי האב (עניין המכעיס לא מעט את האחים הבוגרים), לרגל חתונתם.

 בשלב מסוים מועבר נרימן לדירת בתו הקטנה, שם על כולם להתמודד עם צפיפות רבה, ההופכת דוחקת עוד יותר, עם תקציב מצומצם אף הוא, שתוספת ההוצאות מחייבת הידוק החגורה.

וכל האיזון העדין במשפחה מופר.

 הנה כי כן, הרי לנו משפחה "מורכבת"  – המתמודדת עם בעיות כלכליות, אב חולה, חינוך הילדים, ובנוסף לאלה – המשפחה כולה הינה בת למיעוט הזורואסטרי, וההקפדה על נישואים בתוך העדה, מביאה למריבות בין דוריות, ולטרגדיות לא מעטות.

 בין הדמויות המשניות בספר נמצא את ויקרם קפור, מעסיקו של יאזד, בעלה של רוקסנה; איש עשיר העסוק כל כולו בתיקון עולם, באהבת הכל, ועיניו עצומות מלראות את המצוקה של האיש הכה קרוב אליו, הנאבק לשמור את ראשו מעל המים, לשמור על יושרו, ולא להתפתות ללכת בדרך שאינה ישרה.

ועוד נמצאים שם הילדים, הצעיר בהם הוא המספר, הגדלים לתוך מצוקות תוך משפחתיות, מלחמות שאין בהן צודקים ולא צודקים, אלא בעיקר סבל רב הנגרם עקב הנסיבות, וגם בתוך אהבה גדולה וחמלה גדולה, וצדקה גדולה.

 מיסטרי מביא (שוב) את סיפורה של הודו, והפעם מכיוון אחר מזה שהכרנו ב"איזון עדין" המופתי, מתוך משפחה אחת, בת מעמד הביניים, בת המיעוט, זו הצריכה לתמרן בתוך הודו הגדולה רבת הפנים.

 ומצאתי דמיון ונחמה ב"צרות" של אחרים, הכה דומות לצרות המוכרות מבית – הפחד מהתבוללות (עד כדי החרמת הבן או הבת הסוררים שהתאהבו בבן דת אחרת), המאבקים היומיומיים לשרוד את הקשיים הכלכליים, הצורך לטפל בבן משפחה מבוגר ההולך ודועך, הפערים החברתיים, הרצון לשמור על יושרה בתוך מה שנראה ככאוס מושחת מסביב.. הדאגה ליום המחר,  השמירה על מנהגים דתיים במשפחה חילונית, הצורך בנחמה שבדת.

 "לפעמים כשמר קפור דיבר על 1947 והחלוקה, חש יאזד שמהגרי פנג'ב בגיל מסוים היו כמו סופרים הודים שכתבו על התקופה ההיא, בין אם ברומנים ריאליסטיים על רכבות עמוסות גופות ובין אם בחיבורים סוריאליסטיים-ריאליסטיים מבולבלים ומדכאים שבכולם הם חזרו על אותו קטלוג של זוועות…"

אבל אחרי הביקורת הדוממת של יאזד תמיד באה חרטה. הוא ידע שהם חייבים להמשיך ולספר את סיפורם, בדיוק כשם שהיהודים חייבים לספר את שלהם, על השואה, לכתוב ולזכור ולחלום חלומות בלהה על מחנות הריכוז ותאי הגזים והכבשנים, על הרוע שעשו אנשים רגילים, ידידים ושכנים… מה עוד נותר להם לעשות חוץ מלדבר על כך, שוב ושוב ושוב?" (עמ' 146)

מומלץ בהחלט (רק שאין להשיגו יותר בהוצאה, אלא בהדפסה דיגיטלית, שאינה משובחת במיוחד, ובמחיר מלא. חפשו בחנויות המשומשים או בספריות)

 ענייני משפחה – רוהינטון מיסטרי. תרגום (משובח): צילה אלעזר. הוצאת: כנרת זמורה ביתן (479 עמודים)

ותודה ליאיר שהמליץ

(פורסם ב – 9 בספטמבר, 2012 בפורום הספרים של YNET)

(Family Matters – Rohintor Mistry)