הסוף, ואין כאן ספויילר כלל וכלל, ידוע זה מכבר; ברתה רוצ'סטר הצליחה להמלט מחדרה / כלאה בעליית הגג, ולהעלות באש את אחוזת רוצ'סטר, ואז קפצה אל מותה מן הגג משאירה את בעלה, שניסה להצילה, פצוע קשה.

 אבל מי היתה ברתה רוצ'סטר זו? המשוגעת מעליית הגג שתוארה כ"חיה או אדם" בספר "ג'יין אייר", ואיך הגיעה למצבה זה?

 ".. כל יום היה בשבילי יום חדש. אני זוכרת את טעם החלב והלחם וצליל האורלוגין שתקתק לאט והפעם הראשונה שקשרו לי את השיער בחוט כי לא נשארו סרטים ולא היה כסף לקנות סרטים חדשים. כל הפרחים שבעולם היו בגן שלנו, ולפעמים, כשהייתי צמאה, לקלקתי טיפות גשם מעלי היסמין אחרי הגשם." (עמ' 115)

 אנטואנט קוזווי, קריאולית, חיה עם אמה האלמנה ואחיה הצעיר שהתפתחותו מעוכבת, באחוזה שהוריש להם אביה. כסף, לעומת זאת לא הוריש. שנואים על שכניהם השחורים, עניים, ונרדפים עד שהאם נישאת למר מייסון, אנגלי עשיר.

 מעשי האיבה הנמשכים מובילים לטרגדיה הראשונה בספר, זו שתזרע מוות ופירוד במשפחה.

 תקופה מסוימת נהנית אנטואנט מהרגשת מוגנות, עת היא לומדת במנזר.

ואז מוסדרים נישואיה לריצ'רד רוצ'סטר, שאינו זכאי לירושה משום שאינו הבכור, ועל נדרש למצוא לו אשה עשירה (אנטואנט הינה היורשת של מר מייסון).

 אבל זו רק העלילה; תחתיה רוחשים יצרים אפלים, מעשי כישוף ווודו,שנאת העבדים לשעבר לצאצאי מדכאיהם, שנאה גזעית בכלל, זלזול בבני גזעים אחרים, פחד, ומועקה. בעיקר מועקה. לאורך כל הספר, למרות הצבעוניות הרבה, למרות הסביבה הכמעט גן-עדנית, מועקה ומלנכוליה.

 ברתה, הוא מתעקש לקרוא לה, אולי כדי למחוק את זהותה, אולי כי זהו שם שהוא אוהב. והוא הולך ומתרחק, הולך ומתרחק ומרחיק אותה ממנו.

 "יש יותר מדרך אחת אל האושר, אולי מוטב להיות שלווה ומרוצה ומוגנת, כפי שאני מרגישה עכשיו, שלווה לאורך שנים ולאורך שנים אבות, ואחר כך אולי אנצל.." (עמ' 25)

 הקורא היודע כל, יודע כבר מהי אחריתה, ובכל זאת מקווה לאורך כל הספר שאולי יקרה משהו אחר.

 כמו מישי לפני סיימתי את הספר עם דמעות בעיני, כמו ורד לפני הגעתי אל הספר הזה בעקבות מאמרה של נועה מנהיים ב"הארץ" על המשוגעת בעליית הגג.

ספר המותיר אחריו עצב רב ומועקה.

אחרית הדבר של רונית מטלון הוסיפה לי בעיקר קווים מקבילים בין ג'ין ריס לאנטואנט, כאלה שרק הוסיפו, בסופו של דבר למועקה הכללית.

 תודה לורד ומישי שכה המליצו, והריני מוסיפה את המלצתי.

ים סרגסו הרחב  – ג'ין ריס. תרגום (משובח, כולל הארות שוליים): ברוריה בן-ברוך. הוצאת כתר (186 עמודים)

(פורסם ב– 15 בספטמבר, 2012 בפורום הספרים של YNET)

(Wide Sargasso Sea – Jean Rhys)

ועוד משהו:

 "אם גבר לא אוהב אותך, כמה את מנסה יותר ככה הוא שונא אותך יותר, ככה זה גברים. אם את אוהבת אותם הם מתנהגים אלייך רע, אם את לא אוהבת אותם הם רצים אחרייך ומטרידים את משכן הנשמה שלך." (עמ' 94)