פרנהייט 451 – ריי ברדבורי

פרנהייט 451

פרנהייט 451 היא הטמפרטורה בה נשרפים ספרים; 232.7 מעלות צלזיוס.

 "ספרים היו רק סוג של כלי שבו אִחסַנו דברים שפחדנו שמא ישכחו. אין בהם שום דבר קסום. הקסם היה רק במה שהסופרים אומרים, באופן שבו הם מאחים עבורנו את הטלאים של היקום." (עמ' 86)

 עניין של תרגום – איך מתרגמים Fire-Man מאנגלית לעברית; המלה המוכרת לנו היא "כבאי", אולם מה אם הכוונה לתרגום מילולי – דהיינו: "איש-אש"? אין מונח כזה בעברית, ולכן הקורא/ת חייב/ת להלחם בדיסוננס העולה בזמן קריאת הספר, עת ה"כבאי" הופך בעצם ל"מצית". *

 גאי מונטאג הוא כבאי; ממש כמו אביו וסבו לפניו. תפקידו – להצית אש בבתים שנתגלה בהם חומר אסור. החומר האסור הוא ספרים. מי שבביתו מתגלים מצבורי ספרים נעצר וביתו נשרף. צריך להביורים מיוחדים כדי להצית בתים, משום שהבתים חסיני אש, ובעצם ה"כבאות" עשתה הסבה – במקום כיבוי אש, הצתתה.

מונטאג מתייצב מדי ערב לתורנות (את השריפות, מסתבר, מציתים רק בלילה, שאז לאש יש יופי מיוחד ונחרת בזכרון), וכאשר יש אזעקה, בדרך כלל בעקבות הלשנה של מישהו, גולשים הכבאים במוט וממהרים לבית שיש לשרפו. כמו כל הכבאים המוכרים לנו, רק להיפך.

 "ספר הוא אקדח טעון בבית השכן.." (עמ' 65)

 אנשים שאין להם ספרים, זקוקים לסוג אחר של בידור והסחת דעת; כך בכל בית מותקנים מסכי ענק במקום קירות (ככל שמרשה התקציב, כמובן. בעלי תקציב נמוך יהיה להם רק מסך אחד, לאחרים יוקף חדר המגורים בארבעה מסכים, ובכל זמן שהם דולקים התחושה אינה של בית, אלא של מה שהמסכים מביאים). לפני השינה מוכנסת קונכיה / אוזניה לאוזן כדי להנעים את הזמן של עד ההירדמות. בעת חוסר מנוחה יכול אדם להכנס למכוניתו ולהאיץ, ואם יש אנשים בדרך – אז יש. גורמי תאונות אינם נעצרים, אינם נשפטים. אנשים הם רק מוצר מתכלה, ובמותם מועברות גופותיהם מיד למשרפה. אין יותר מקום לזכרון, למחשבה.

המדינה נמצאת כל הזמן באיזשהו מצב מלחמה, ודיווחי המלחמה מגיעים במערכות הקול השונות – ברמקולים שבתחבורה הציבורית (כשאינם משדרים פרסומות), באזניות הבידור המחולקות לאנשים, דרך המסכים בבתים.

 מונטאג פוגש ערב אחד נערה הגרה בבית השכן, ובתוך שיחותיהם (עניין חדש לגביו; אנשים כבר לא משוחחים, אלא לכל היותר מחליפים חוויות על מכוניות, מדברים על המלחמה, על הקריין החדש. אבל לא על פרח, או על עץ, או על תחושה) נפקחים מעט חושיו, להריח פרח, להביט בשמים, בירח… עניינים נשכחים כמעט. אחר כך הנערה נעלמת. כל משפחתה נעלמה. אומרים שהנערה נדרסה בתאונת דרכים.

 ערב אחד נקרא מונטאג לבית אחד כדי לשרפו, והאשה, בעלת הבית מסרבת להתפנות, ומעדיפה להשרף עם ספריה:

"מוכרח להיות משהו בספרים, דברים שאנחנו לא יכולים לתאר לעצמנו, דברים שיגרמו לאישה להשאר בבית בוער. מוכרח להיות בזה משהו. אנשים לא נשארים בשביל שום דבר." (עמ' 58)

אחרי כן, שום דבר לא יכול להיות כשהיה.

שורה מספר שנופל לידיו בעת החיפוש נוגעת בנימים נושנים בנפשו. ספר אחד שהוא מוכרח להסתיר ולקחת עמו.

 וכל מה שבא אחר כך; ההסתרה, הבריחה, העימות, הירידה למחתרת.

 הספר זה נכתב בשנת 1950, כשלמלה הכתובה היה מקום של כבוד, כשהטלויזיות היו קטנות, כשאנשים שוחחו ביניהם. הוא נקרא כיום כסוג של נבואה, שחלקה כבר מוגשם – מסכי הטלויזיה הולכים וגדלים, והתכנים הממלאים אותם הולכים ומיטפשים. קוראי הספרים הופכים להיות מיעוט (עדיין לא נרדף, אבל לך תדע).

ישנם בספר משפטים המצלצלים כפעמוני אזהרה:

 "אני זוכר את העיתונים מתים כמו עשי ענק. אף אחד לא רצה שיחזרו. הם לא חסרו לאיש. ואז הממשלה, שהבינה איזה יתרון יש לה אם אנשים יקראו רק על שפתיים חשקניות וידיים מסוקסות, עודדה זאת…" (עמ' 92)

 "… ראיתי לאן מועדות פני הדברים לפני זמן רב. לא אמרתי דבר. אני אחד מהחפים מפשע שיכלו לדבר בשעה שאף אחד לא היה מוכן להקשיב ל'אשמים', אך לא דיברתי, וכך הפכתי ל'אשם' בעצמי. וכשלבסוף הם יסדו את המנגנון לשריפת הספרים, כשהם משתמשים בכבאים, רטנתי כמה פעמים וחדלתי, כיוון שכבר לא נותרו אחרים שירטנו או יצעקו איתי. עכשיו מאוחר מדי." (עמ' 85)

 ואם לא נשמע  אותם, את הפעמונים הללו – יכול להיות שיהיה מאוחר מדי!

 ראוי לקרוא את אחרית הדבר והספיח שהוסיף המחבר שנים רבות לאחר כתיבת הספר, וכן את הערת המתרגמת (תרגום משובח, יש לומר, של נועה מנהיים).

 הספר הזה אזל זה מכבר בחנויות הספרים, וחזר שוב, לאחרונה, בהוצאת כנרת זמורה ביתן

מומלץ בהחלט

פרנהייט 451 – ריי ברדבורי. תרגום: נועה מנהיים. הוצאת אודיסאה. (175 עמודים)

*  "כבאים" נקראים כיום באנגלית (אמריקאית לפחות) – Fire Fighters –  לוחמי אש. הנה, גם הם ויתרו על "אנשי האש" כמונח.

ועוד מובאה אחת:

"הדוד שלי אומר שסבא שלו זכר תקופה שבה ילדים לא רצחו זה את זה. אבל זה היה מזמן, כשהדברים היו שונים. הם האמינו באחריות, אומר הדוד שלי." (עמ' 38)

(פורסם ב – 12 בינואר, 2013 בפורום הספרים של YNET)

(Fahrenheit 451 – Raymond Douglas Bradbury)

ויש גם סרט – בבימויו של פרנסואה טריפו. נפלא

Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *